הקונפליקט הגלוי והקונפליקט הסמוי, זהירות ביקורת !!!!!!!!!!!

מדוע הקונפליקט הגלוי הוא הקונפליקט הסמוי?

לא יכולה להיות קרבה כאשר יש ביקורת. כאשר יש ביקורת בין בני זוג או בין הורה לילד מתבגר ויש מודעות לנזק שבה נוצרת לעתים חשיבה שהסתרת הביקורת והעדר ביטויה מאזנת את הבעיה. זוהי טעות רווחת שקשה להוכיחה. לחשוב שאם יש ביטוי מצומצם של ביקורת היא לא משמעותית. במיוחד על רקע של עבר טעון ביקורת. הביקורת תמיד תהיה הדדית משום שמי שחש ביקורת נכנס לעמדת התגוננות ותגובתו המהירה היא השבת אש דרך ביקורת על מי שביקר אותו. או על חוסר הפרופורציה של התגובות., תנאים כאלו מייצרים הימנעות מקרבה וטענות כגון: חוסמים אותי, מרחיקים אותי זהו הד לחוסר היכולת של היחיד להודות שלא יכולה להיות קרבה אם יש ביקורת. 

הערות לפרק שלוש בספרו של מנושין

למשפחה שתי מטרות: האחת פנימית – הגנה פסיכו חברתית על חבריה, והשנייה חיצונית – הסתגלות לתרבות והקנייתה (חיברות). החברה המודרנית תעשייתית חדרה לתוך המשפחה ולקחה ממנה הרבה תפקידים שנחשבו לחובותיה: דאגה לזקני המשפחה, חינוך הילדים ועוד. החברה גם הפחיתה מערכה של עבודת האישה: מכונות יכולות לבצע פעילויות נחוצות לתפקוד המשפחה. שני בני הזוג עובדים מחוץ לבית ודבר זה הוא מקור לקונפליקטים. למרות כל השינויים המשפחה עדיין דבקה באותה מערכת ערכים  דבר שמקשה עליה מאוד. השינויים המתמידים גורמים למשימת ההגנה הפסיכו חברתית על חבריה של המשפחה לחשובה ביותר.

מטריצת הזהות

      המשפחה היא המקום בו נוצרת הזהות של חבריה על ידי תחושת שייכות ותחושת מובדלות. תחושת הזהות של כל אחד מחברי המשפחה מושפעת מתחושת השייכות שלו למשפחה מסוימת (שמרית פלומבו תמיד תהיה שייכת למשפחת פלומבו). תחושת המובדלות והעצמיות נוצרת כתוצאה מהשתתפות בתת-מערכות משפחתיות, בהקשרים משפחתיים וכן בקבוצות מחוץ למשפחה. ההסתגלות של המשפחה לצרכים של הילד תוחמת שטחי אוטונומיה אותם הוא חווה כניפרדות. אבל תחושת הזהות שלו עדיין מושפעת על ידי תחושת השתייכותו לקבוצות שונות.

     המשפחה לא רק צריכה לדאוג לחבריה מבחינה פסיכו-חברתית אלה גם להתאים את עצמה לחברה ולהבטיח המשכיות לתרבות שלה. המשפחה האמריקאית המודרנית מאוד מתקשה לעשות זאת החברה האמריקאית משתנה כל הזמן והמשפחה נתפסת כגורם של שמרנות ומקור לקיפאון . בניסיון לזרז את ההתקדמות מתערער מבנה המשפחה המסורתי. 

המשפט המוביל בקטע זה הוא: השינויים המתמידים גורמים למשימת ההגנה הפסיכו חברתית על חבריה של המשפחה לחשובה ביותר.

מה משמעו של הביטוי הגנה פסיכו-חברתית-האם הכוונה לכך שהמשפחה ממשיכה לתת לחבריה הרגשת שייכות 

וזהות המגינים מפני שינויים סביבתיים בלתי מובנים? או שמא הכוונה להרגשת האדם שיש לו סביבה מגינה?

רוב האנשים מקימים זוגיות ומשפחה בלי לחשוב על מטרות ויתרונות, זהו צורך המשכי הן תרבותית והן אישית 

של כל מי שגדל במשפחה ולמזלה של האנושות רוב האנשים גדלו במשפחות.

שלבים בחיי הזוגיות

שלב ההתאהבות

נדמה היה שמצאתי את האדם שיכל להבין ללבי יותר מכל אחד אחר בעולם. הרגשה זו הייתה הדדית. היינו על "אי בודד" מאושרים מכך שלא הופרענו על ידי הסביבה. "הפרעות" של הסביבה נתפסו כרצף שבין איום לרצון לחלוק.

שלב מאבקי הכוח

 קו מרכזי שהמשיך את מאבקי הכוח נגע להבדלים בתפיסת המשפחתיות, התערבויות ההורים מתוך רצון טוב לעזור לזוג צעיר הוסיפו מתחים. לאחר שהבנתי שטענות והאשמת הוריו לא תקדם אותנו משכתי לכיווני בלי להקפיד יתר על המידה בתחום המצפון וגיליתי הצלחות.

נזילה לכיוון שלב העצמיות

ובנתה אצלי ביטחון עצמי ביחס למקומי במשפחה וביחס לעתידי המקצועי. האמנתי ששינוי שחל בסדר החשיבות של המועדפים במשפחה מבחינת צרכיהם הוא התשובה לפתולוגיה משפחתית באשר היא. הדבר היה נכון וחשוב לתקופה ההיא בחיינו המשפחתיים.

חזרה לשלב מאבקי הכוח

ההתפתחות המקצועית שלי נחלה אכזבות, גם בן זוגי עבר משבר מסוים מבחינה מקצועית. חזרתי לתסכול מקצועי שהיה בעבר חלק ממרכיבי מאבקי הכוח.

 שלב העצמיות

בן זוגי אכן לא יכל לפתור את כל הבעיות שחויתי ואף אני הרגשתי מוגבלת ביכולותי לעזור לו. פיתוח העצמיות דרך לימודים נתן לי ביטחון ומודעות לכוחותיי. הכוחות שהבאתי תרמו לזוגיות. 

הערות שלי לקטע מתוך הערות ל"כמה אמירות יסוד על התאוריה של קוהוט" מאת עמי ברונסקי

מהותו של האדם היא בחוויה שלו. הפגיעה במהותו היא בחוויה של בידוד, ניכור, והמצוקה נחווית כחוסר משמעות. הפתולוגיה אינה מתבטאת באדם אשם, על ביטוי הדחפים שלו, אלא באדם טראגי, שחייו ריקים וחסרי משמעות. החסכים המוקדמים יוצרים תחושות של פגימות וכשלון, תחושות עצמי מציפות ולא מחוברות, מימוש עצמי לא אותנטי. הצורך האנושי הוא להרגיש בעל ערך, ובעל משמעות ולכן הבסיס אינו אשמה על יצר, אלא ריקנות על חוסר משמעות וערך.• הסביבה המגדלת את התינוק, צריכה לסייע לו לחוש בעל ערך ומשמעותי עבור אחרים. היא אינה יכולה להסתפק בלהפוך אותו ליצור המתנהג באופן אנושי ומסתגל, כפי שפרויד טוען. היא צריכה לעזור לו לחוש מחובר וקשור לבני אדם. האדם תמיד קשור בסביבה ותלוי ביחסיו עם הסביבה, ואופי יחסים אלה מגדיר את הלכידות של העצמי ואת מידת התפתחותו הרגשית. יחסי זולת עצמי בריאים מתאפיינים במכווננות של הדמות המטפלת, המסכים לצרכי זולת עצמי ארכאיים. כאשר יש כשלים אמפתיים הם אינם טראומתיים. אז יכולים להיווצר מבנים של אידאלים ושאיפות על בסיס הפנמה מתמירה, מידי זולת עצמי אמפתי. המפנה ביחסי עצמי-זולת עצמי יהיה במעבר מיחסים ארכאים ליחסים של תהודה אמפתית, וכשלים לא טראומטיים שיזכו ללקיחת אחריות על ידי הדמות המטפל.

אכן, הצורך האנושי הוא להרגיש בעל ערך, אחת הדרכים שמציע קוהוט היא לעשות זאת דרך חיבור לבני אדם, אני מסכימה עם כל מילה, יחד עם זאת בפוגשי אנשים שחוו משהו לקוי בחיבור עם הוריהם בינקותם ברור לי שלא ברור הלקות ומקורה היא העיקר. הדרך לסייע לאנשים לחוש משמעות היא ליצור עבורם חיבור בהווה.

ייצוג סמלי בתמונה של שינויים העוברים על משפחות בנות זמננו

קערת ליל סדר אלטרנטיבי במשפחה מודרנית, הדגמה חלקית לשינויים העוברים בזמננו על משפחות. במקרה הזה הילדות במשפחה קבעו איך תהיה קערת הסדר וכיוונו לייצג סמלים במזונות חדשים. כמה שנים קודם לכן הדבר לא היה יכול להתרחש

מודלים של זוגיות

רוב הזוגות ובני האדם אינם מתכננים את מודל הזוגיות שהם יוצרים. לרוב מושפע כל אחד מבני הזוג מהמודל שגדל בו וראה בבית הוריו. טרם ימות הייעוץ המשפחתי והזוגי מיעטו אנשים לתהות באיזה מודל הם חיים, המודעות הנמוכה יחסית לימינו לא השביחה את הזוגיות ולא שיפרה אותה. זוגות שגדלו עם מודלים דומים זכו לפחות קונפליקטים מזוגות שהמודלים שבאו מהם היו רחוקים יחסית בסגנונם.
המודעות העולה וגוברת לאיכות הזוגיות העלתה לדיון נושא כמו מודלים של זוגיות, אלו נבחנים בין השאר בהדגמות גרפיות. אם נשתמש בשני מעגלים כדי לסמל כל אחד מבני הזוג תהיה מידת החפיפה בין המעגלים הדרך להדגים סגנונות של זוגיות. יהיו מעגלים שרק נקודת מגע אחת תחבר בינהם ואחרים ששטח החפיפה יהיה חלקי או מלא. מובן שעל הרצף בין שני האחרונים יש שונות בהיקף החפיפה. לא ניתן להציע עדיפות למודל אחד או אחר אלא שאלות בעניין רצונות כל אחד מבני הזוג. מוטב לבדוק אם שטח החפיפה נובע מהסכמה, עניין, רצון בשקט ובמיעוט קונפליקטים או צורך בקונפליקטים. 

ייעוץ והנחיה לצמיחה משפחתית: תפקיד המנחה הזוגי והמשפחתי

ייעוץ והנחיה לצמיחה משפחתית: תפקיד המנחה הזוגי והמשפחתי: בתהליך המפגש עם משפחות דרושה השתתפות פעילה של המנחה במצב המשפחתי ועמדה הדומה לעמדתו של מספר סיפורים. זאת משום שחלק מהמפגשים מיועדים לגלות ...

תפקיד המנחה הזוגי והמשפחתי

בתהליך המפגש עם משפחות דרושה השתתפות פעילה של המנחה במצב המשפחתי ועמדה הדומה לעמדתו של מספר סיפורים. זאת משום שחלק מהמפגשים מיועדים לגלות את הסמוי מבני המשפחה ולהדגיש את הגלוי. החלק הגלוי הוא הכוחות, הסמוי שייך יותר לחולשות בתקשורת.

התקרבות לחייהם של אנשים אחרים הכרחית ליצירת אמון ואמון הכרחי כדי שיווצר תהליך. כשנוצר אמון ניתן להציע שינויים חלקיים ולהבין כוחות וחולשות.

חלק מהמפגשים מיועדים להבין עמדות הקשורות לתפקוד המשפחתי ולשחרר את בני המשפחה מהיצמדות אליהן. אלו שמוכנים להבין מחדש מה חשוב ומה לא חשוב בחיים באשר הם. יכולים ביתר קלות להבין אפשרויות לפתח תקשורת שטרם חוו עם ילדיהם, עם בני זוגם, ועם המשפחה המורחבת וכל מי שמפריעה לתהליך השינוי וההתחדשות