כְּדֵי לָדַעַת / דור אלה גבע

אוּלַי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר
הָיִיתִי צְרִיכָה לְטַפֵּל עשרים שָׁנָה,
כְּדֵי לָדַעַת,
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם
זָקוּק לטִיפוּל,
אֶלָּא לְאַהֲבה,
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם
צָרִיך לְהִשְׁתַּנּוֹת
אֶלָּא לְהֵרָפֵא,
מֵעוֹלָם לֹא הָיָה צָרִיך
אָדָם דָּבָר,
מִלְּבַד עֵינַי הרואות
אֶת שלמוּתו
בִּפְנִים הסֶדק.

פער הדורות והצורך בהנחיית הורים

שינויים בעולם הערכים, התכנים והציפיות מהחיים ומהסביבה מתרחשים במעבר מדור לדור שנים רבות. בעידן הטכנולוגי של שנות האלפיים נראה ששינויים אלו הולכים ומואצים. הורים הם בין קבוצות האנשים החווים שינויים אלו כאיום על תפקידם וכגורם המקשה עליהם לפעול. מקצת מההורים מבינים שהילדים נמצאים בבלבול וחוסר כיוון לא פחות מהם אך מתקשים לשוחח איתם על כך, אחרים מייצרים חווית ביטחון מדומה על ידי מיעוט התערבות בחיי הילדים המתבגרים שנוטים לא לאפשר התערבות מסיבותיהם.

חווית חוסר הביטחון כשלעצמה היא סיבה להורים לפנות להנחיית הורים, ניתן לחלק את ההנחיה בין מפגשים קבוצתיים המזמנים חשיבה משותפת והבנה שרבים חותרים באותה סירה בלי לדעת לאן, לבין מפגשים אישיים המאפשרים לשמור על פרטיות והתמקדות בבעיות אישיות וייחודיות.