מעמד הנשים בחברה המודרנית וזוגיות

דעות קדומות על נשים החיות לבדן הן כרווקות והן כגרושות ממשיכות להשפיע בחושך בצורות שונות כאשר זוגות נמצאים במשבר, גירושים הם עדיין "לא כבוד גדול" למרות העלייה הגוברת במספר מקרי הגרושים בארץ ובעולם. ככל שעולה מספר הנשים המשכילות כך עולה מספר הנשים החיות לבדן הן כרוקות והן כגרושות. נשים משכילות הן עצמאיות יותר כלכלית ופחות זקוקות לגברים כמפרנסים. במקביל יש מודעות ליכולות רגשיות של גברים ועולה הביקורת החברתית על גבר שאינו שותף מלא בגידול הילדים או שאינו מתענין ביכולותיו הרגשיות כבן זוג.

אחת הסיבות ליחס הביקורתי הסמוי כלפי החלטה להתגרש היא ההנחה הסמויה כי לגירושין יכולה להיות השפעה מזיקה על המצב הרגשי של הילדים. מובן כי דבר זה הוא נכון כאשר הילדים נמצאים באי ודאות כלפי השפעת תהליך הגירושין עליהם, ילדים שחשופים למאבק קשה בין הוריהם עוברים טלטלה רגשית וחווית חוסר אמון במבוגר במיוחד כאשר אינם מבינים את הסיבות לגירושין, יחד עם זאת חשיפת הילדים לסיבות לגירושין לא יכולה להועיל להם. וודאי שלא יבססו ביטחון בהוריהם אם יהיו חשופים לצורך להזדהות עם אחד מההורים.

משתמע מדברים אלו שגרושים שנעשים בהסכמה ומתוך מחשבה על טובת הילדים יכולים להזיק לילדים פחות, קשה לשלוט בתהליך זה, אנשים מגיעים להחלטה להתגרש עם רגשות חיוביים זה כלפי זה רק לעתים רחוקות. חזרה לקשר יציב ובטוח לאחר הגרושין יכולה לייצב את בטחון הילדים בהוריהם.

מובן כי מצב רגשי יציב של ההורים כשהם חיים לפי צרכיהם הרגשיים כולל לאחר גרושים ייטיב עם הילדים יותר מחיים בצל מתחים ומאבקים מתמידים ואוירה עכורה. מנקודת מבט זו אין מקום לכוון אנשים אם להתגרש או לא, מוטב לבחון כיצד ניתן לעשות תהליך זה באופן הטוב ביותר. או הפחות מזיק.