הרקע להאשמות הדדיות בין בני זוג לגבי תפקוד הורי

רוב הזוגות מתחילים את חיי הנישואים שלהם עם ציפיות שנישואיהם יהיו דומים ככל שניתן למודל שראו ביחסים בין הוריהם. מאחר שרבים אינם יודעים כיצד נבנו היחסים בין זוגות ההורים, איזה חלק ממנו הם עצמם מודעים ואיזה חלק אינם יכולים להבין הנטייה הרווחת היא יחס שמעדיף את המודל המוכר עם תיקונים מעטים. חלק מהתהליך המחזק את הזוגיות הוא הבנת המודלים וניסיון לגשר בינהם. הצורך לגשר על הבדלים בין שני המודלים נעשה חשוב יותר כאשר נולדים ילדים. התפקוד המשותף נחוץ להתנהלות הזוגיות וליכולת להיות הורים המתפקדים כגוף אחד, חלק מתהליך הבנת העקרונות ביחסים עם הילדים מתברר בשנים הראשונות של ההורות. מוטב שהבנת המשותף והשונה בין ההורים תסתיים עוד לפני שהילדים מבינים את ההבדלים ומנסים להשתמש בהם לצורכיהם. הבנות אלו משפיעות על קרבה וריחוק בין בני הזוג כהורים, ככל שהילדים גדלים תאום הציפיות אינו רק צורך המקדם את רמת התפקוד המשותפת אלא גורם חשוב בסמכות ההורית ובחלוקת הנטל בין בני הזוג. אצל חלק מהזוגות המשא ומתן על חלוקת הנטל הוא חלק מהצמיחה הזוגית. במצבי עומס גוברת הנטייה להאשים את האחר בתפקוד לקוי ולצמצם את ראיית היכולות ביחס לחולשות.