הגדרה עצמית בגיל ההתבגרות ודאגות רווחות של הורים

אנו רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שחסר לנו המבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות. אנשים מתקשים לעתים להבין את השילוב בין שני תהליכים כה שונים במהותם, הסבר פשוט הוא הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט, ההתרחקות היא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות. היא יכולה להתחיל ב"להיות הכול רק לא כמו.." ברצון לטעום ממה שאסור או בחיפוש אחרי הלא ידוע שלעתים פוגש השפעות לא רצויות.

בני נוער שמצאו לעצמם ערוצי ביטוי עצמי עוד לפני שלב ההגדרה העצמית דוחים לעתים באופן לא מתוכנן את הבלבול שגיל ההתבגרות מעורר. שלב זה. ערוצי ביטוי כאלו יכולים להיות מעורבות רבה בפעילות תנועת נוער, עיסוק ספורטיבי קבוצתי שיש בו הרגשת שייכות והשגיות, חוגי סיירות, תפקידים משמעותיים בבית ספר. למרות שרצונם של הורים בכל אלו נשמע מובן מאליו לא תמיד הורים מבטאים תמיכה בפעילויות אלו. הן מתוך מוטרדות מהיקף הזמן שהנער/ה מפנים לעיסוק על חשבון הצלחה בלימודים או מתוך חוסר הבנה להשפעה החיובית הכוללת שלפעמים חשובה יותר מלימודים.

העברה בינדורית של נורמות, דעות ונטיות המשפיעה על יחסים במשפחה

מה היית האסוסיאציה הראשונה שלכם, הצופים במבט ראשון?
אני רואה אח בוגר ואח צעיר, או שתי אחיות. זאת למרות שאני יודעת שהתמונה העליונה מתארת יצירת אמנות מזכוכית של אמן בשם צ'יהולי. אחד הדימויים שאני מתאימה ליצירה הוא שיתכן שמדובר בזוג כי לרוב האישה נמוכה מבן זוגה. לחלקנו יש ציפייה שהגבוה בין האחים יהיה הבוגר וידאג לצעיר, בין גברים לנשים יש נורמות ביחס לחלוקת האחריות לפי תחומים, גם כשאין חלוקת אחריות קבועה יש רגישות אצל רוב האנשים לתחומים שונים לפי מין.
אלו נורמות שהשתרשו והשפעתן במשפחות ביחס ליחסי אחים או ביחס ליחסי בני זוג ניכרת בחיי היום יום. רובנו נגיב באופן שונה מהרגיל אם נראה בני זוג ששונים בגובהם והאישה גבוהה באופן ניכר מהגבר, בן זוגה. סביר שנעצור את התגובה ונתקן את עצמנו בתוכנו ובמחשבותינו אך הנטייה המהירה עוברת פעמים רבות לילדנו למרות שאנו מעדיפים שלא להעבירה.

מה רוצים ילדים?!!!

בספרה של רות קראוס שאייר מוריס סנדק האהוב נאמר: בוץ הוא כדי לקפוץ, להחליק, ןלצעוק:  דודלידודלידו

איך ניתן לקשר בין הצילום ההיסטורי של דגל הדיו להדרכת הורים?

אבי ז"ל מצולם בצילום ההיסטורי הזה, דגל הדיו, דגל ישראל שאולתר בהעדר דגל מוכן מוצב באילת. בסיומו של מבצע "עובדה". זאת לאחר ששתי חטיבות פלמ"ח יצאו ב1948 בשני צירים נפרדים כדי לכבוש את אילת והגיעו אליה ללא קרב.
זה היה בסיום מלחמת השחרור.
אבי היה סייר, לא לוחם, הוא מצא דרכים לעקוף את הצבא המצרי שבודד את יישובי הנגב, בזכות הדרכים שהוא וחבריו מצאו הגיעו לנגב מזון ונשק.
אבי היה גיבור, לא רק במלחמת השחרור, גם בסיפור חייו. למזלי הגבורה לא השאירה בו סימנים מזיקים לילדיו.
עבור רוב הילדים ההורים הם סוג של גיבורים, זאת למרות עולם המסכים שמציע גיבורים בשפע.
כל מה שהורה צריך לעשות כדי להיות גיבור הוא לא לאכזב, להימנע מהבטחות שלא תמיד יוכל לקיים, לשים לב לביטויים שמקובלים בבית ולא מקובלים בגן או בבית הספר, להיות קשוב לפחדים של ילדו ולא לבטלם, לאפשר מרחב תנועה בטוח.
זה נשמע מעט אבל זה הרבה