הגישה הנרטיבית בטיפול רגשי

מקורה של הגישה הנרטיבית בגישה ההומניסטית-אקזיסטנציאליסטית, לפי האקזיסטנציליזם האדם בורא את חייו, הוא קודם לקיום ולכן סובל מפחד המוות ומפחד הבדידות. המניע לחיים ולפעולותיהן מתוך גישה זו היא מנוס מבדידות.

התפיסה הנרטיבית מאמינה גם היא בכך שהאדם בורא את עולמו שלו. היא מציעה כיוון חשיבה מעשי יחסית לאקזיסטנציליזם משום שאוסף הסיפורים שעליו אדם בונה את זהותו ואת עצמו נותנים משמעות לחייו. בהקשרים טיפוליים משמעות הדבר היא שאין מציאות אחת, האופן שהאדם בורא את הסיפור שהוא מספר לעצמו הוא המציאות.

בהבט טיפולי יכול הטיפול לעזור לאדם לספר את סיפורו, בטיפול נרטיבי המטפל הוא עורך, הוא מייצר דיאלוג ומעריך את היות הסיפור חד פעמי.

המטפל מחפש את ההיגיון הנרטיבי ויכול להציע עריכה מנקודת מבט שמכוונת את הפרקים בסיפור באופן תכליתי, כלומר כדי להוביל את הסיפור לנקודה משמעותית למספר שהוא המטופל.

המטפל אמור להיות עסוק בהבנת הסיפורים הראשוניים משום שמטופלים רבים "נתקעים" בהבנת סיפורי "אמצע", הפרק התקוע של חייהם.

העבודה על הסיפור מסייעת למספר לראות את הבחירות הנרטיביות.