מאמר שהומלץ לקריאה בבית ספר דמוקרטי בירושלים

“אתה הילד הכי חכם בעולם”, “את מוכשרת מאוד במתימטיקה”, “מי הילדה הכי יפה בגן?”

איך אתם מרגישים עם מחמאות כאלה כלפי ילדים? כלפי ילדיכם? כלפיכם כילדים?
נעים לכם הצליל? אם כן, קראו היטב הלאה. אלו מחמאות הרסניות לבטחון העצמי של ילדים.

למה מייחסים הישגים?

אפתח בשאלה שמעלה אלפי קון בספרו “החינוך שילדינו ראויים לו”. למה היתם רוצים שילדיכם ייחסו את ההישגים שלהם – לכישוריהם, או להשקעה שהם משקיעים?

אנסח אחרת. אם ילדיכם קיבל ציון גרוע במבחן, האם היתם רוצים שיחשוב שהציון הגרוע נובע מטפשות, או מן ההשקעה המועטה שהשקיע בלימודיו?

התשובה זהה, כמעט, בכל פורום שבו נשאלת השאלה. הורים ומחנכים בכל העולם, תמימי דיעות: כולם רוצים שילדים ייחסו את הישגיהם להשקעה שהם משקיעים. כולם רוצים שילד שנכשל במבחן כלשהו יאמר לעצמו, לא למדתי מספיק, ועכשיו אלמד יותר.

האם זה מה שילדים אומרים לעצמם בעת כשלון? ובכן, חלק כן, וחלק לא, ורובם לא. רובם אומרים: אני טיפש, או חלש במתימטיקה. אין טעם להתאמץ.

מחמאות סטנדרטיות – על כישורים – הורסות את הבטחון. מדוע?

איך לגרום לילדים להעריך השקעה?

לטעמי, עד לא מזמן היה חסר רעיון בסיסי מאוד בתפיסות החינוכיות שלנו. ידענו שאסור לומר לילדים “אתה טיפש”, כי אז הם לא ירצו להתאמץ וללמוד, אבל רובנו הפלגנו בהתלהבות בשבחיהם בכל הזדמנות: אתה חכם. אתה מוכשר. אתה תופס מהר. אתה גאון. אתה מנצח תמיד בשח. אתה הראשון בכיתה באנגלית.

“אתה גאון” ו”אתה אידיוט” הם קרובים מאוד

אבל “אתה גאון” הוא הצד השני של אותו מטבע הרסני של “אתה אידיוט”. כי אם לפעמים אומרים לי שאני חכם, אז כשלא אומרים, אני מבין מיד (אני די חכם…) שאני טיפש. ויותר מזה: אם כשאני מצליח, אומרים לי שאני חכם, אז לא קשה

להסיק: תוצאות נובעות מחוכמה (ולא מהשקעה). וכאשר אני לא מצליח, ברור ממה זה נובע: מטיפשות. ואם אני מצליח כל הזמן, אבל זה כי אני חכם, אז מה יקרה אם יום אחד אפסיק להיות חכם? או אפגוש ילדים חכמים ממני (בבי”ס למחוננים, למשל)? ולמה בכלל לגשת לאתגרים? הם עלולים להראות שאני בעצם לא כל כך חכם.

“כוחה של נחישות”

קרול דואק, בספרה “כוחה של נחישות“, מספרת על ניסוי שערכה. שתי קבוצות ילדים קיבלו פאזל קל למדי לפתרון. הם פתרו היטב את הפאזל, ואז קיבלו מחמאה. לאחר המחמאה, נשאלו אם הם רוצים לפתור פאזל קל יותר, או קשה יותר. חלקם בחרו בפאזל הקשה, וחלקם בחרו בפאזל הקל. שתי הקבוצות קיבלו מחמאות שונות בתכלית. לכל ילד בקבוצה הראשונה החמיאו: “אתה מאוד חכם, כל הכבוד”. לילדים בקבוצה השניה החמיאו משהו כזה, “השקעת הרבה מאמץ וחשיבה, כל הכבוד”. ואז נתנו להם לבחור. אתם ודאי יכולים לנחש אילו ילדים בחרו באיזה פאזל. מחמאה אחת ויחידה השפיעה על הבחירה שלהם באופן מכריע. בקבוצה שקיבלה מחמאה על חוכמה, 70% מהילדים בחרו פאזל קל. בקבוצה השניה, שקיבלה מחמאה על השקעה, 70% מן הילדים בחרו בפאזל הקשה, שהוסבר להם שיהיה מעניין יותר.

תפיסות בסיסיות שונות

יש פה משהו עמוק, ולא רק סמנטיקה. יש שתי תפיסות בסיסיות שונות לאנשים. דואק קוראת להן התפיסה המקובעת, והתפיסה המתפתחת. אנשים שמחזיקים בתפיסה המקובעת, מאמינים שהישגים נובעים מתכונות אופי. מחוכמה. מכריזמה. מאומץ. אי אפשר לפתח את התכונות הללו, רק להוולד איתן. ואם כך, מטרתם בחיים היא להוכיח את עצמם. להוכיח שהם נולדו עם התכונות הטובות. ורצוי גם להשפיל אחרים בדרך, כדי להוכיח שהם עצמם טובים יותר. אנשים שמחזיקים בתפיסה המתפתחת מאמינים בהתפתחות, בפיתוח כישורים. הם רוצים לבנות את עצמם ואת ההישגים שלהם. והם גם פתוחים לגדילה של אחרים – למה לא? אין הרבה מה להוכיח, יש מה לפתח.

התפיסה המקובעת: הישגים נובעים מתכונות אופי כגון חוכמה או כריזמה.

מורישים את התפיסות

והתפיסות שלנו עוברות בירושה לילדינו, דרך ההתנהגות שלנו, ודרך השפה שלנו. אם אנחנו אומרים לילד, “אתה מוכשר”, אנחנו מפתחים אצלו את התפיסה המקובעת. התפיסה שאומרת שיש דבר כזה אנשים מוכשרים, ויש אנשים לא מוכשרים, וכדאי להכלל בקבוצת המוכשרים. הוא צריך להוכיח את עצמו. כשלא יצליח, הוא ירגיש שאיננו מוכשר.

כאשר אנחנו אומרים לילד, “התאמצת והגעת לתוצאה”, אין פה שום סכנה. הפעם הגיע לתוצאה, יופי. אם פעם אחרת לא יגיע לתוצאה, הוא ידע מה לעשות. להתאמץ יותר. אין פה עניין של כשרון שקיים או לא קיים. יש משיכה לאתגרים, כי הם מהנים, ואין בהם סיכון. כאשר החמיאו לילדים בניסוי על חוכמתם, הם רצו להמשיך להוכיח את חוכמתם, וזאת יעשו בעזרת הפאזל הקל. כאשר החמיאו להם על מאמציהם וחשיבתם, רצו להמשיך בהם, כי הם נהנו מהם, ואין להם מה להפסיד.

התפיסה המתפתחת: הישגים נובעים מיכולות שניתן לפתח אותן.

מחמאה שיש בה מתכון להצלחה

המחמאה עבור השקעה כוללת בתוכה מתכון להצלחה. אם מחמיאים לי על השקעה, אני יודע מה להמשיך ולעשות: כשאני מצליח – להמשיך להתאמץ ולהתפתח, וכשאני נכשל – להמשיך להתאמץ ולהתפתח. אין הבדל גדול בין המקרים עבורי, והמשמעות של הצלחה או כשלון לא גדולה כל כך. המחמאה על כישורים כוללת בתוכה שיפוט בלבד. טוב או רע. ואין מה לעשות עם זה, רק לצהול לזמן קצר בהצלחה (קצר, כי צריך עוד להוכיח את עצמי), ולפחד מאוד, ולהתיאש, בזמן כשלון.

עצה מרגשת של ילד

דואק מצטטת ציטוט משעשע במיוחד. היא שאלה ילדים בכיתה ב’, “איזו עצה הייתם נותנים לילד בכיתה שלכם שמתקשה בחשבון”? והנה עצה שנתן ילד בעל תפיסה מתפתחת: “תגיד, אתה מתייאש מהר? אתה חושב רגע ואז מפסיק? אם זה מה שקורה לך, אולי כדאי שתחשוב יותר זמן – שתי דקות אולי, ואם לא תצליח, אולי כדאי שתקרא שוב את השאלה. ואם גם אז לא תצליח, כדאי לך להצביע ולשאול את המורה”. לילד הזה יש מתכון להצלחה. ילדים בעלי תפיסה מקובעת לא יודעים מה ליעץ. הם אמרו לילד שלא מצליח דברים כגון, “אני מצטער”. אין להם מתכון להצלחה, כי מבחינתם, כשלון מעיד על חוסר כישורים.

הסיפור האישי שלי כילדה “חכמה”

אנשים שאוהבים להתפתח ולא עסוקים בתיוג עצמי לוקחים אתגרים מפתיעים.

כל חיי אמרו לי שאני חכמה מאוד. חכמה מכולם. ונחשו מה חשבתי לעצמי תמיד. שאני די חכמה, זה כן, אבל לא מספיק חכמה. עובדה: תמיד יש אנשים חכמים יותר. האמת היא, שגם לאמי אמרו ללא הרף שהיא חכמה. והתפיסה שלה היתה בדיוק כמו זו שלי: אני חכמה, אבל לא מספיק. (אגב, בחודשים מאז שכתבתי את המאמר הזה קיבלתי עשרות(!) פניות של אנשים ששיתפו אותי בחוויה דומה). מהיום שהפסקתי לחשוב על עצמי כעל חכמה או לא חכמה, ורק לחשוב איך לפתח את עצמי עוד ועוד, התחלתי ליהנות הרבה יותר מהישגי. הם לא אומרים עלי דבר, רק כמה השקעתי בהם. בתור מאמנת, אני יכולה לספר לכם שיש הבדל גדול מאוד באיכות החיים של אנשים שמחזיקים בתפיסות השונות הללו.

אנשים שמנסים להוכיח את עצמם ללא הרף, חווים קשיים רגשיים עצומים. ההצלחה מלחיצה אותם, וכל כשלון קטן מפיל אותם. הם מתקשים מאוד לפעול בסביבה מאתגרת רגשית. אנשים שאוהבים אתגרים ואוהבים להתפתח, ולא עסוקים כל הזמן בתיוג עצמי של מוכשרים או לא מוכשרים, מוכנים לעמוד באתגרים שמשאירים אותי פעורת פה. למשל,לנסות לקבל משרת ניהול בכירה ביותר בתחום שבו אין להם מושג וחצי מושג. הם הולכים על זה, למה לא? אם לא יקבלו את המשרה, זה לא יאמר דבר עליהם. אם יקבלו אותה, ובכן! יהיה להם הרבה לאן לגדול. וכמובן, שתפיסות ואמונות ניתן לשנות. לא ביום אחד, זה תהליך, אבל הוא אפשרי – וראיתי אותו קורה שוב ושוב.

התהליך שעברתי עם ילדי

עברו כמה חודשים מאז שקראתי את הספר הזה – ספר מומלץ בחום, שסיכם היטב את הנושא הזה של מחמאות, שכבר חשבתי עליו מספר שנים. עברתי תהליך. היום אני לא מחמיאה לילדי על שום כישור שלהם. לעולם. אני מחמיאה הרבה על השקעה שהם משקיעים. אני אוהבת אותם, מחבקת אותם ללא סוף, ואוהבת לשבת ולהתבונן בהם מקפצים, רוקדים, מציירים, כותבים ומחשבים. אנחנו בוחנים את הציור או הסיפור, עוברים על הפרטים, מציינים אותם ומתענגים עליהם.

אני שואלת את ילדי מה עשו לטובת ההישג ומשבחת על ההשקעה.

אני לעולם לא אומרת להם שהם מוכשרים, כי אני לא מאמינה בכישורים. אם הם מתפארים בהישג שעולה על זה של חבריהם, אני שואלת אותם מה עשו לטובת ההישג הזה, ומשבחת אותם על ההשקעה. אני שואלת אותם מה לדעתם חבריהם עוד לא עשו כדי לקדם את עצמם. כשביתי באה ומראה לי מבחן שבו ענתה נכון על כל השאלות, אני שואלת אותה אם נהנתה לפתור נכון את המבחן. אם היא גאה בעצמה על ההתקדמות שלה בחומר, על הלמידה. את השאלה הקטנונית בדבר הישגיהם של ילדים אחרים במבחן אני שומרת לעצמי. כשבני מנצח אותי ב”משחק הזכרון”, אני לא משבחת אותו על זכרונו הטוב. אני רק מחבקת אותו, ומציינת בשמחה, שהוא מצא יותר זוגות ממה שאני מצאתי. אם אני מרגישה צורך לשבח אותו, אני משבחת אותו על כך שהסתכל, והתרכז היטב. ומכיון שיש לי הרגל מושרש לומר משהו עם כל חיבוק, אני אומרת להם בפשטות, אתה הילד שלי. את הילדה שלי. ולפעמים: אתה בן ה – 4 שלי. את בת ה – 7 שלי. באנגלית זה נשמע קצת יותר טוב.

מה קורה כשמגיעים לנבחרת ספורט?

התפיסה שלי הזו, שדואק קוראת לה התפיסה המתפתחת, עומדת למבחן יומיומי בקשר שלי עם בתי. היא מתעמלת בנבחרת התעמלות קרקע. לכאורה, מה יותר תחרותי מנבחרת? מה יותר מעיד על כישוריה או חוסר כישוריה, מאשר זכיה במדליה או אי זכיה במדליה? ולכן בהתחלה, היססתי מאוד אם לרשום אותה לשם. המאמנת הראשית, אמרה שהכישורים שלה גבוליים, אבל כדאי לנסות. פחדתי שהכישורים שלה לא מספיק טובים, ושהיא תהיה מתוסכלת. מכיון שהיא רצתה מאוד, רשמתי אותה בלב כבד, והיא היום נהנית מכל רגע, ומתקדמת המון.

כמה חודשים אחרי שהתחלתי לחשוב על הנושא הזה של תפיסת עולם מקובעת או מתפתחת, אני בכלל לא מתמקדת בצד התחרותי של הנבחרת, או בכישורים שיש או אין לבתי כרגע. מבחינתי נבחרת

היא פשוט מקום להתאמן בו הרבה. להתעמל הרבה. לזוז הרבה. לפתח כושר ריכוז ואומץ. לפתח עוד ועוד את תפיסת העולם המתפתחת, לפתח את הכישורים. לעמוד מול אתגר אחרי אתגר, וליהנות מהם. אני עקבית ביחס שלי להישגיה: שמחה כנה יחד איתה, וחוסר שבחים על כישוריה. רק שבחים על כך שהיא מתמידה להתאמן אימון אחר אימון, שבוע אחר שבוע, גם כשלא כל כך בא לה לצאת מהבית החם אל הגשם, ולנסוע לאימון. היום לא נראה שהכישורים שלה גבוליים בכלל. שמחת החיים שלה והאהבה שלה לספורט, ואולי היחס שלי לאתגרים שמרגיע אותה, מחפים על כל חוסר של כישור שהיה או לא היה לה. ואיך אפשר בכלל למדוד כישורים? אפשר למדוד ביצוע.

בתי מאוד אוהבת להדגים את תרגיליה בהתעמלות, ואני מעודדת אותה לעשות זאת בכל מקום שבו היא רוצה, ויש מספיק שטח פנוי סביבה. מדי פעם מישהו אומר שהיא מאוד מוכשרת, ושיש לה כשרון מולד. אנחנו מודות לו בנימוס, ובבית צוחקות על איך אנשים לא מבינים שהיא פשוט מתאמנת שעות רבות כל כך בשבוע, כבר שנים רבות כל כך. אני מתעקשת על זה. אין דבר כזה כשרון. יש אהבה לתחום, יש עניין, יש רצון ויש תרגול והשקעה.

הבת שלי  כבר מבינה שזה אבסורד: אי אפשר להבטיח ניצחון, אפשר רק להתאמן.

אי אפשר להבטיח ניצחון

עכשיו עומדת בפניה התחרות השנתית, ואני מתחילה להכין אותה לתחרות. היא מראה סימני פחד מן התחרות, שבתחילת השנה התרגשה ממנה וציפתה לה. שאלתי אותה מה אמרו להן המאמנות, האם הן חייבות לנצח בתחרות? היא אמרה שכן. אמרו להן שהן חייבות לנצח. צחקנו יחד. בגיל 7 היא כבר מבינה שזה אבסורד. איך אפשר להבטיח ניצחון? אפשר רק להתאמן. את יודעת, אמרתי לה, את ממש לא צריכה לנצח בתחרות. את יודעת מה את צריכה לעשות? שאלתי אותה. והיא חייכה: כן, אני יודעת. פשוט לעשות את זה.

לאחר שנה נוספת, אני מוסיפה: בתחרות, רוב הבנות לא הצליחו במכשיר הקשה ביותר שלהן, שהוא הקורה. גם ביתי נפלה מן הקורה. אחרי התחרות הסתכלתי בה רוקדת ומשחקת עם חברותיה, וראיתי כמה שהיא שמחה. היא אמרה לי שזה בכלל לא נורא ליפול מן הקורה, כי ככה לומדים. בשנה העוקבת זכתה במדליה עבור התרגיל שלה על הקורה. בעזרת הגישה החזקה שלה להשקעה היא מצליחה לשמור על ההנאה האדירה שלה, השמחה שלה והבטחון העצמי שלה בתחום תחרותי ומאתגר ביותר, ולא נותנת לשום קושי או כשלון לערער את הבטחון שלה. הבטחון שלה לא מוצמד להשגים.

תהליך שעלינו לעבור

זה לא פשוט. לא פשוט לצאת מהתפיסה הזו של כישורים ולאמץ לעצמנו את התפיסה של השקעה. אבל אני חושבת שאסור לוותר לעצמנו. זה קריטי להצלחה – ולהנאה מההצלחה – שלנו ושל ילדינו. ואם אתם מתקשים לאמץ לעצמכם את התפיסה הזו, לכודים בתפיסה של כישורים, וחושבים שלכם או לילדיכם אין כישורים – זה מקום מצוין להתאמן בו. אשמח לעמוד לשירותכם בנושא הזה. יש לי הרבה נסיון ותוצאות חיוביות בשטח הזה, שהוא שטח מאוד בסיסי באימון.

הקטע הזה קיבל תגובות אינסופיות. במייל, בפורומים ואפילו בטלפון. הנה כמו תשובות:

מה עם הישגיות? זה לא חשוב?

לנצח אחרים – לא מעניין אותי. לנצח את עצמי – בזה טמון הסיפוק.

שאלו אותי לגבי הישגיות ולגבי תחרותיות. האם הן לא חשובות? אז ככה. יש בהשגיות ובתחרותיות שני חלקים. אחד הוא לנצח אחרים. והשני הוא לנצח את עצמנו. לנצח אחרים לא מעניין אותי, אישית. להיפך, אני רוצה שכולם יצליחו וישגשגו. מעניין אותי לנצח את עצמי, וללמד את ילדי וכל מי שרוצה ללמוד, לנצח את עצמם. “הטוב הוא האויב של הטוב יותר”, אומרים. לנצח את הטוב של אתמול עם הטוב יותר של היום. להתקדם צעד צעד, לעבר השאיפות והחלומות שלנו, ולא לעצור. לא לעצור בכישורים או ביכולות הנוכחיים שלנו, אלא תמיד לחפש את הדרך ליצור עוד יכולת, ולקדם עוד עניינים.

בביה”ס של בתי אמרו שהיא הישגית. הופתעתי מאוד: הישגית? איך זה יכול להיות? מעולם לא אמרתי לה חצי מילה על חשיבותו של ציון, או נצחון כלשהו, אלא רק על פיתוח של יכולות הקריאה, הכתיבה והחישוב שלה. זה הדבר היחיד שמעניין אותי. הפיתוח. אבל בעולם המעשי, גישה כזו של פיתוח כישורים מביאה להרבה השגים. השגים אדירים בכל תחום. כי מטבענו, אנחנו פעילים, סקרנים, ורוצים דברים. אם אנחנו לא מבלבלים את עצמנו ואת ילדינו עם הסוגיות של חוכמה או טפשות, וכישורים כאלה ואחרים, אין סיבה שלא נגיע להשגים מרשימים ביותר.

..אני רוצה שהילד שלי ידע שהוא חכם

כך אמרו לי לפחות חמש אימהות. תשובתי? אני לא רוצה שילדי ידעו שהם חכמים. ממש לא.

 אני רוצה שהם ידעו אלף דברים אחרים. שידעו, שמהשקעה מתקדמים. שיתעניינו. שיסתקרנו. שיחקרו. שיפרגנו לאחרים. אי אפשר להתחמק מהבור הזה. אם יש חוכמה, יש גם טיפשות. אם הם יכולים להיות חכמים, הם יכולים להיות גם טפשים. מה אם יגיעו למבחן קשה מאוד, כמו “תלפיות” בצבא, או משהו כזה, ולא יצליחו בו? אז הם לא חכמים? אי אפשר לצאת טוב מהתפיסה של חכם/טיפש. כמו שאני אוהבת לומר, “אי אפשר לרקוד על כל הקצוות של העוגה”.

אי אפשר גם שהילד ישמע כל הזמן שהוא חכם, וגם שידע שמה שיקדם אותו בחיים היא השקעתו, ולא תכונותיו. למעשה, אי אפשר באמת לדעת שאתה חכם. אין דבר כזה. מה שאפשר לדעת הוא שאתה מסוגל לפתח כל יכולת שתשקיע בהם”

משבר לאחר לידה האם הוא משבר משפחתי וראוי לטיפול משפחתי

שינויים כמו לידת ילד שני או שלישי במשפחה יוצרים תנאים למשבר אישי או זוגי. היכולת  של בני זוג לעבור יחד את השינוי ולאסוף כוחות יחד בזמן שדורש יותר מאמץ בונה. מחזקת. משאירה זכרונות טובים ומאפשרת צמיחה.
מתי כדאי לזוג שהשינוי קשה לו מדי לפנות לטיפול זוגי? כאשר אחד מהם חש שהאחר נמצא בסיפור אחר. לאחר לידה הזמן מתקצר. חודש מורגש כמו כמה חודשים בימים שאחרי לידה.

רשימת שלבים בחיי זוגיות כפי שאנשים מתארים מחייהם

שלב ההתאהבות

שלב מאבקי הכוח

שלב העצמיות

חזרה לשלב מאבקי הכוח

שלב העצמיות

השפעתן של תלונות על חוזק אישי ומשפחתי

הנטייה להאשים את האחר מצויה בין בני אדם ובני משפחה כאחד, זוהי דרך לשחרר עומס לעבד קושי ולהרגיש טוב למרות ההבנה שהתלונה עצמה מייצגת מצב לא טוב.

ביחסים בין בני משפחה יש שנוטים לבטא תלונות ביתר קלות מאשר מול חברים או מול עמיתים לעבודה. ההנחה היא שהמשפחה צריכה להכיל את הקשיים של כול השותפים בה. עניין זה הוא תלוי תרבות ותלוי אישיות ולא רק ביטוי למצב רגשי.

לרוב אדם אחד או שניים במשפחה מכילים את הקשיים של אחרים, המשפחה אינה מיכל אלא צרוף של אינידיבידואלים המתפקדים יחד. מי שמתלונן בקלות מטיל אחריות גדולה יותר על מי שממעט להתלונן בלי שיהיה מודע לכך.

הנטייה להתלונן או למעט בפרוק קשיים במסגרת המשפחה יכולה להיות חלק מהעברה בין דורית, בני זוג שמקימים משפחה יחד נושאים ונותנים בדרכים שונות על השפעת הערכים והנורמות שהביא כל אחד מהם ממשפחתו. אם נוצרת השפעה שכוללת את תחום התלונות יכול לחול שינוי תפיסתי אצל כל אחד מבני הזוג דבר המוסיף לצמיחתם המשותפת.

באחד מסיפורי המשפחה שכתבתי בעבר מצאתי קטע שאמרה בת על אימה שעלתה לארץ בשנות השלושים מגרמניה

בין הערכים היקים שהעבירה ה. לילדיה היה הנוהג שלא להתלונן. להערכת ילדיה הנורמה הייתה שמשפחה נעשית מוצלחת וחזקה יותר כשאין תלונות. ר. זוכרת שהנורמה הזו קוממה אותה.

מפה משפחתית-לידיעת הבאים להנחיה משפחתית הסבר על מידע שדרוש למנחה משפחה

כאשר מגיעה משפחה למפגש הנחיה משפחתית מכין מנחה המשפחה מפה משפחתית הבנויה על בסיס התרשים המוצג כאן.
הריבועים מסמלים זכרים, העיגולים מסמלים נשים, קו אופקי מסמל נישואים וקו אנכי היוצא ממרכז הקו האופקי מסמל ילדים של שני בני הזוג.
אם אחד מהילדים נשוי יצא קו אנכי ממנו לפי מינו ויתחבר דרך קו אופקי לריבוע או עיגול, אם יש לבן משפחה זה ילדים יצא קו אנכי שממנו ניתן לראות את מינם של הילדים 

טיפול זוגי לפי הגישה הנאראטיבית

אפסטון וויט (White, & Epston, 1999) טוענים "לא רק שסיפורים שאנשים מספרים על חייהם מגדירים את המשמעות שהם נותנים לחוויותיהם, אלא שהסיפורים הללו גם מגדירים איזה חוויות בוחרים אנשים כדי לתת משמעות לחייהם".

בטיפול נרטיבי מתן כותרת לסיפור החיים הזוגי היא פעולה המחייבת בחירה כזו. זהו החלק הקריטי בתהליך של הגדרה והחצנה של הבעיה שאותה יש לפתור. גישה זו משאירה בידי המטופלים את הכוח להחליט מהו הסיפור הדומיננטי בחייהם כעת ולאיזה סיפור הם מעוניין להגיע בעתיד.   הגדרת כותרת עתידית לחיים יכולה לעזור לזוג לעצב מחדש את מערכות היחסים.

הזכרונות שעולים בייעוץ זוגי והסתכלות טיפולית עליהם

רוב האנשים זוכרים ארועים מכוננים בחייהם, בכתיבת סיפור חיים יש מקום שווה בחשיבותו לזיכרונות קשי ולזיכרונות טובים.

לעומת זאת בייעוץ זוגי שמתחיל על רקע בעיות בזוגיות או בעיות של ילדים עולים יותר זכרונות קשים. בעבודה עם ילדים מוטב שהיועץ יכוון את ההורים לזכרונות טובים כדי שיוכלו להחזיר לעצמם את האמון בילדם ואת הרגש הפשוט כלפיו. בטיפול בזוגות יש יתרונות לזכרונות טובים אך האפשרות לא לעסוק עיסוק יתר בזכרונות חשובה לא פחות.

הסיבה המרכזית לכך היא שבני הזוג המצויים במשבר אינם זוכרים אותם דברים ואם הם זוכרים אותם דברים כל אחד מהם זוכר חלק אחר או זוכר פרטים שמחזקים את פגיעותו. אילולא עסקו עד בואם לייעוץ בזכרונות האלו יתכן שלא היו מגיעים עד משבר. לכן האפשרות לותר על העיסוק בזיכרון שלרוב צמוד לו רגש עוול, פגיעות וחשבונאות יכול לקדם רבות את תהליך הפיוס. אין אמת אחת, לכל אדם האמת שלו ולא במקרה ולכן לא קל לותר על רגש הצדק ועל הרגשת הפגיעה. השאלה היא מה רוצים באמת.

יתרונו של אדם מקצועי מזמנת לבני הזוג מפגש עם אדם ששומע לראשונה את הסיפורים ומתעניין בהם. המפגש הוא הזדמנות שבה חווה המספר מחדש את יחסו לארועים ומצבים שרוקמים את סיפור היחסים. הזיכרונות והחוויות מן העבר עולים, נעימים יותר ונעימים פחות ונחווים מתוך פרספקטיבה חדשה. המאזין החדש יכול לתת לסיפור יותר מהקשבה פעילה שיש לה ערך מיוחד, ביכולתו לשלב בתהליך ההקשבה את מבטו המקצועי וכך לאזן את המתח המצטבר ללא כיוון לכיוון חדש ומקרב.

הפרקספקטיבה החדשה יוצרת תנאים עבור בני הזוג להבין מחדש את סיפורם. הבנה זו נותנת לעתים לבני הזוג אפשרות לראות עלילה אלטרנטיבית שלא יכלו לראות קודם שעיקרה שאמת או צדק לא משרתים אותם ולא מקרבים אותם זה לזה, לעתים אלו דברים שאיש מבני הזוג לא היה מודע להם לפני התהליך.

קונפליקטים צפויים וסמויים העולים במצבי משבר בין בני זוג

דוגמה לטכסט סמוי הנמצא במפגשים בין יועץ זוגי לזוגות המגיעים אליו היא בגידה.

נושאי הייעוץ והטיפול הזוגי והמשפחתי מוגדרים לרוב על ידי בני הזוג הפונים לייעוץ.

היועץ יכול לשער סיפורים שנמצאים ברקע היחסים מתוך ניסיונו אך מוטב שלא יעסוק בהם  כל עוד העבודה עם בני הזוג מתקדמת. אין זה נדיר שאחד מבני הזוג יצפה שנושא כמו בגידה ייבדק על ידי היועץ וייפתח דרך נושא אחר. במיוחד אם נושא זה לא נפתר. תגובות קיצוניות ביחס לנושא המוצהר יכולות להיות רמז לצורך לבדוק אפשרות של בגידה שלא טופלה.

תהליך טיפולי יכול להיות מוגדר כמו כתיבת סיפור מרובה טיוטות. אם חוזר ועולה אי אמון בנושא אחד הוא יכול להעיד על אי אמון בנושא אחר. היועץ או המטפל חייב לבחון מחדש את מה שסופר לו במפגש הראשון. בני הזוג יקצרו לעצמם את התהליך אם לא יהיו עסוקים בשמירה על כבודם בעיני היועץ.

ייעוץ והנחיה משפחתית לאחר גרושין

במשפחות רבות קימת היקשרות למקום בילוי משותף. החויות המשותפות שנצברו נעשות חלק מאופיה של המשפחה, במשפחת המוצא שלי נהגנו לבלות יחד בים. המיוחד בקשר לים מנקודת מבטי היום הוא שהחוף היה מקום שהות גם בעונת החורף כאשר לא היתה אפשרות לשחות או לעסוק בפעילויות ספורט ימי אחר. נוסף לכך היה מאמץ משפחתי משותף בין אחי ואבי לתמרן כלי רכב שהתאימו חלקית לחוף כדי להביא סירת קייק ולהשתמש בה בסביבה שאינה מהמתאימות לקייקים.

הרוח הלוחמנית של אבי שהיה יוצא פלמ"ח הייתה לעשות את הבלתי אפשרי ואחי חבר אליו בכך, לא נראה לי ששניהם היו מודעים לסגנון החשיבה הזה ולכן אני מרגישה שחוויתי איתם את הים באופן שונה מילדים אחרים.

ארועים כאלו קשורים לייעוץ זוגי ומשפחתי משום שלאחר גרושים מעטים הנוטים להמשיך לבלות יחד בהרכב המשפחתי המלא, לא תמיד על רקע משקעים שליליים או מערכות יחסים חדשות אלא מתוך העדר תשומת לב לנושא. מוטב לבחון את הנושא ולראות אם הוא עלול לבלבל את הילדים (כפי שהורים נוטים לחשוב) ואם כן יתכן שחזרה לבילוי משותף דרושה לאחר כמה שנים. הזהות המשפחתית של ילדים יכולה להיות קשורה בחוויות של המשפחה הראשונה שהיו חלק ממנה. גם במצבים שבהם נוצרו שתי משפחות חדשות שהיחסים בהן טובים זקוקים הילדים לחוות את המשפחה שבה החלו את ילדותם, הצורך הזה למרבה הפלא לא מתארגן מעצמו אפילו בגלאי העשרים שבהם אנו כהורים מצפים שילדינו יגדירו לבדם את צורכיהם ויבטאו אותם. דרושה גמישות מחשבתית של הורים כדי לייצר את חווית המשפחה המקורית. 

זה קורה לא רק בקולנוע ובסדרות

בעקבות ביקורות אוהדות שקראתי על הסדרה אוליב קיטרידג' מבית היוצר של חברת הכבלים HBO  צפיתי בה כמה פעמים.

במרכז העלילה נמצא זוג ומערכת היחסים עם בנם היחיד. במהלך שלבים שונים בחייהם מתגלה אם המשפחה שאותה מגלמת השחקנית פרנסיס מקדורמונד כאישה קצרת רוח, קשה לסביבתה הקרובה והרחוקה, וממעטת בגילוי רגשות. גילויים אלו מתקבלים בהבנה על ידי בעלה ובנה בעשרים השנים הראשונות ומגיעים למשבר ביחסים עם הבן.

בסוף הפרק השלישי בסדרה, שלב שבו בני הזוג נמצאים לאחר פרישה מעבודתם הם עוברים טראומה. הם נקלעים לשוד בבית חולים. השודדים מאיימים על חייהם והם פורקים זה על זה תסכולים מהעבר. מצב שלא היה מוכר להם עד כה. לאחר הארוע מבטאים שניהם רגשות הדדים ואישיים באופן שלא נראה קודם לכן במובן החיובי, הן בבכי והן במלל.

בפרק הרביעי והאחרון עובר הגבר שבץ, הוא מאבד כל יכולת לתקשורת. במצב זה מתגלה אוליב, הדמות הנשית כאישה אוהבת וסבלנית, היא נמצאת בסביבתו ללא הרף מדברת אליו כאילו הוא מבין כל מילה, היא דורשת כבוד ביחס העובדים אליו וביחסו של בנה. יש בה רוך שלא גילתה מעולם כולל בכי ומגע.

האם הזעזוע שעברה שינה אותה? היא מתקשה לגלות יחס זה כלפי בנה אשתו השנייה וילדיה של האישה.

היתכן שכאשר אינה מאוימת ומי שמולה חסר אונים יש בה יכולת לבטא רגשות?

אולי ההתמודדות עם חיים לבד ואחריות לאדם אחר מפגישים אותה עם עצמה כפי שלא היכירה קודם לכן.

יעוץ למשפחות מודרניות

י

כל המשפחות הן מודרניות משום שרוב המשפחות משולבות בתנאי החיים המודרניים, מודלים של משפחות חדשות מסוג שקודם לא זכו להכרה ולהוקרה הן משפחות של שתי אמהות בלבד, שני אבות בלבד, כלומר זוגות הומוסקסואליים ולסביות, משפחות חד הוריות או כאלו שמשתתפי פרק א ופרק ב חיים בנוחות אלו עם אלו ומשאירים את הקשיים מהעבר לעצמם ללא נוכחות שלהם בהווה.

מדוע משפחות כאלו זקוקות לייעוץ?

מה מכוון אליהן את תשומת הלב? ולמה להתמקד בהן כנושא נפרד?

הסיבה הפשוטה ביותר היא שבסביבה שבה יש פחות משפחות חדשות ויותר משפחות מהסוג הרגיל משפחות אלו בולטות לעין. רוב הילדים יקבלו את סגנון החיים של הוריהם כמובן מאליו עד שישמעו הערה כלשהי מילד אחר, או עד שיגיעו לגיל שבו המחשבה עוסקת בהשואות.

 הייעוץ המשפחתי מיועד בין השאר לבסס הרגשה טובה ונורמטיבית בתנאים פחות נורמטיביים. הדברים נכונים במשפחות שהשיחות עם הילדים גלויות ופתוחות או כאשר ילדים לא מעכבים את תהיותיהם עד שהן מתפרצות ונעשות מעיקות ומבלבלות. יש מצבי מצוקה שילדים נכנסים אליה עקב העדר התייחסות להבנת השונות שלהם.

משפחות מודרניות

צלחת הסדר האלטרנטיבית שבתמונה מסמלת משפחות אלטרנטיביות או יותר נכון מודרניות. דברים חדשים וטובים קורים בעולם ובארץ.
בצלחת  פריטים המחליפים מאכלים מסורתיים בצלחת הסדר הרגילה, הסוכריה על מקל מחליפה את רגל התרנגולת המסמלת כיצד הוכו אויבנו שוק על ירך, השוקולד המריר מחליף את המרור והביצה משוקולד את הביצה הקשה שתמיד נמצאת על שהשולחן.

שאלות שכדאי לשאול לפני פנייה להנחיה משפחתית

o       מהי הדרכה והנחייה משפחתית? תחום חינוכי-טיפולי שמיועד להתמקד במערכות יחסים במשפחה ובבעיות שנובעות מהן.

o       מה ההבדל בין הנחיה לטיפול? למודל ההנחייתי יש אופי ייעוצי, קצר מועד והוא מתמקד במטרות הנבחרות מראש ומוסכמות בין המנחה להורה

o       מהו סוג הבעיות המתאים להנחיה משפחתית? בדרך כלל בעיות שנראות בתקשורת בין הורים וילדים. משבר בין בני זוג, הכנת ילדים לגירושין או טיפול בתקשורת בינם לבין הוריהם לאחר הגירושין.

o       מי צריך להשתתף במפגשים כאשר לאחד הילדים יש בעיה? ברוב המצבים הבעיה מחייבת התייחסות פרטנית וקבוצתית. העבודה תהיה עם הילד שביטא אותה בנפרד ועם אחד ההורים או שניהם בנפרד וביחד עם הילד.

o       האם הנחיה משפחתית החלה בגישה טיפולית מסוימת? לא, הנחיה משפחתית קימת בגישות שונות כגון: גישה מערכתית, שיטות יעוץ
פסיכולוגיה קוגנטיבית התנהגותית

o       איזו הכשרה נדרשת כדי להיות מנחה משפחתי? מספר המכונים והמוסדות המכשירים מנחה במשפחה גדול והמנחים קיבלו הכשרה שונה. המיומנויות הנדרשות ממנחה משפחתי הן לדוגמה: מיומנויות בהנחיה משפחתית, כלים להפעלה חוייתית, הכרות עם תורת העדיפויות באישיות, והחשוב מכל עבודה מעשית והדרכה.

מאבקי כוח בין בני זוג-תופעה מודרנית מצויה, כיצד ניתן לגדול איתה?

בספרו של מינושין, ס. (1982)  משפחות ותראפיה משפחתית,  רשפים.

נאמר    

    "מבנה המשפחה הוא מערכת בלתי נראית של דרישות תפקודיות המכוונות את הדרכים בהן באים בני המשפחה במגע זה עם זה. המשפחה מבוססת על דפוסים עסקתיים שמורים איך מתי ולמי להתייחס, דפוסים אלה הם יסודות המערכת. אמא שאומרת לילד שלה לשתות מיץ והוא שותה יש בכך הגדרה מי היא ביחס אליו ומי הוא ביחס אליה , פעולות כאלה חוזרות ונשנות הן דפוס עסקתי."

לזוגות צעירים נוצרים דפוסי התנהגות המקובלים על שני בני הזוג ומתהווים בהדרגה לאחר לידת הילד הראשון. חלק מהדפוסים הובאו ממשפחות המוצא של כל אחד מבני הזוג, ככל שיש יותר חפיפה בין דפוסים אלו יש פחות צורך במאבקי כוח. חלק ממאבקי הכוח נועדו לברר את הדפוסים החדשים וולבססם. אחרים קשורים במבנה היחסים בין בני הזוגץ

הלחצים החיצוניים כמו מצב כלכלי, שאיפות, יחסים עם משפחות המוצא, מידת החשיבות שיש לפיתוח קרירה אצל כל אחד מבני הזוג משפיעים על הצורך להאבק על דפוסים אלו.

חלק מהמאבקים נותרים כזיכרון מר אצל בני הזוג, אלו שנשכחו נעשים חלק בלתי נפרד מחייהם. מובן שהלידות הבאות בסדר במיוחד לידת הילד השני שמוגדרת כשלב היווצרות המשפחה, יוצרות צרכים חדשים ומגדירות דפוסים חדשים.

סגנון המאבקים, הטיפול בהם לאחר התרחקות שהם גורמים, הענין לראות במאבק תהליך ולא רק מצב קבוע שאין סיכוי שלא יחזור, כל אלו יכולים לקבוע אם הזוגיות תישחק או תתחזק.

דמויות מכוננות והעברה בינדורית

המושג דמות מכוננת מנסה לתאר אדם שהשפיע על אדם אחר לטובה מנקודת מבטו של האדם המושפע. הבנת השפעתה של הדמות המכוננת נעשית ברורה לאדם שהושפע לטובה ממנה בעיקר לאחר מרחק מקום וזמן. ביחסים בין בני משפחה יש נטייה לבנות לקבל את האם כדמות מכוננת ולבנים את האב.

מקור החיבור שנוצר בין המשפיע למושפע אינו מובן לעומקו במהלך תהליך ההשפעה, אך ניתן להבין בהסתכלות לאחור לאיזה צורך ענה ומה אפשר או לא אפשר לילד/ה המושפעים לקבל. הבנות אלו משמשות כדרך לפתור קונפליקטים בין הורים לילדים בתהליך ייעוץ משפחתי.

מסתורין וההתייחסות אליו במסגרת ייעוץ משפחתי

חווית הסוד שנמצא במשפחה היא נושא לייעוץ משפחתי או לגילוי הסוד לאחר תהליך ייעוצי. לעתים המושג "מסתורין" ופתרונו משקף שינויים ביחס לרגשות בין דורות. אנשים שהם בגילאי חמישים ומעלה בשנת 2014 גדלו להורים שהעדיפו פעמים רבות לא לשתף בעברם את ילדיהם. המסתורין מסוג זה יכול להיות בתחום יחסי משפחה תקינים, כלומר רב ממה שהוא מסתיר וחושף יותר מאשר את הסיפור עצמו את פער הדורות ופערי תרבות. לעתים מדובר במידע פשוט כמו הורה (סב) שהוריו התגרשו ולעתים במידע מורכב יותר כמו סב שהיה ביודנראט,

אב שנותק ממנו קשר מסיבות שהעיסוק בהן כואב למספרים, הורה שמחלתו העיקה על הקרובים המטפלים עד שאינם רוצים לספר את סיפורו, גירושים מכוערים ועוד.

מצבים שמנחה זוגות ומשפחה יכול לסייע בהם:

קונפליקטים בין בני זוג על סגנון ההורות והכללים החלים על הילדים

חוסר אמון בין בני זוג ובין הורים לילדים

מחלוקות ביחס לחלוקת תחומי אחריות

הכנת ילדים לתהליך גירושים

משבר בין בני זוג על רקע התרחקות, בגידה, קיפאון ביחסים, שינויים בציפיות, לידה,

המתח בין יציבות לבין שינוי מובן באופן שונה על ידי כל אחד מבני הזוג

כאשר תחושת השייכות ותחושת המובדלות אל משפחות המוצא משבשות את ההבנה בין בני זוג.

ההסתגלות של המשפחה לצרכים של ילד שונה או משתנה אינה משותפת לכולם

מצבים שבהם הדפוסים ה"עסקיים" המסדירים את התנהגותם של חברי המשפחה אינם ברורים כגון: אבדן הסמכות ההורית, העדר הגדרת תפקידים,

תפיסת זוגיות כפי שהיא נראית בצילומים

צילומים מתקופות שונות מבטאים את יחסם של המצטלמים לזוגיות או למשפחתיות. בתמונה זו מצולמים סבי וסבתי לאחר נישואיהם בשנות העשרים של המאה העשרים. הקרבה הפיסית מחליפה את הבעת הפנים המקובלת בשנות האלפיים. מפתיע לראות זוג צעיר שאינו מביע רגשות זה לזה בצילום מכוון, אלא שהבעת רגשות צפויה להראות בעידן אחר, העידן של זמננו ולא בתקופה שבה הצטלמו..

גבולות ההתערבות מגדירים את ההבדל בין טיפול משפחתי להנחיה וייעוץ משפחתי. טיפול יכול להפוך את התמונה על פיה כלומר להביא בני משפחה להבין כי בן משפחה שסומן כבעייתי לקח על עצמו תפקיד שדרכו מתבטאת בעיה כוללת. ההצעה שמטפל יכון אליה במקרה זה תכלול נגיעה בכל אחד מבני המשפחה ובדיקה מחדש של היחסים. כולל יחסים זוגיים בין ההורים.
ביעוץ משפחתי התמיכה בבן המשפחה שמגלה קשיים לא תחיב שינוי מהיסוד של מערכת היחסים. לעתים ההצבעה על האפשרות שלא להכביד על נושא הקשיים ולהרחיב את גבולותיו יכולה להספיק. יועצים משפחתיים מתבקשים פעמים רבות לטפל בילד המתקשה בתפקודו. המרחב שיקבל ילד זה במפגשיו עם היועץ יכול לתת לו מקום חדש בתפיסתו את העולם. שלא כמו בטיפולים אחרים המעורבוצ המשפחתית של בני המשפחה תתמוך בתהליך בננחה שיהיו מעורבים נכונה.

העברה בין דורית במשפחות

העברה בינדורית היא מושג רווח בין המושגים המסייעים לחשיבה על משפחות ואפיוניהן. פן אחד של המושג מבטא את הנטייה של רוב בני האדם להביא למשפחה שהם מקימים את הערכים, ההרגלים וסגנון היחסים עם בני הזוג והילדים מבלי שהם מודעים לכך. הסיבה לנטיה זו פשוטה ביותר, משפחת המוצא, המשפחה שבה גדלנו היא הדוגמה היחידה שהכרנו מקרוב. אנשים שחוו ארועים קשים נוטים לחשוב ש"להם זה לא יקרה" שהם יעשו הכול כדי לא לחזור על השגיאות של הוריהם אך בשלבים מאוחרים יותר בחייהם יכולים אותם אנשים לגלות כי למרות שלא התכוונו לכך חזרו על חלק מה"טעויות" שחוו. המושג טעויות הוא גמיש מאוד ולכן הופיע במרכאות. מלבד אלימות פיסית ומילולית שאינה ניתנת כאן לדיון יכול מושג זה לבטא קשיי תקשורת עם ילדים בגיל ההתבגרות, ההשפעה שיש למאבקי כוח בין הורים על ילדים, המהירות שבה אנו כהורים פועלים לעתים הן מסיבות של צורך והן עקב אישיותינו, לדוגמה מי שבביתו ענו תמיד בחיוב נוטה לענות תמיד בחיוב לילדיו ומי שתמיד שמע תשובה שלילית נוטה לענות בתשובה שלילית. זוהי פעולה מהירה מכדי שתהיה רלונטית בכל המצבים.

כדי שיוכל אדם להגיע למשפחתו עם "פיסת החיים" שלו, הייחודית לו ולהכיל את בן זוגו כך שמאבקי הכוח שצפויים להם על רקע שונות בתפיסה ההורית יצומצמו דרושה עבודה.

עם השנים והתמעטות הלחצים יכולים יותר אנשים להביט "מעין הנשר" על תפיסות שונות וליצור שיבוץ הולם של הפיסות של שני בני הזוג, שתי משפחות המוצא ונטיות אישיות של ילדיהם. לעתים מגיעה יכולת זו באיחור וחבל. האיחור אין פרושו פרדה או יחסים קשים. איחור יכול להתבטא בהעברה בינדורית לילדים שאינה כפי שהוריהם התכוונו

שפת הגוף בתמונות משפחתיות בתרבויות שונות

תמונה משפחתית מנפאל, האם מישהי מהן רצתה להצטלם ומישהי אחרת פחות? המגע הגופני מאוד חלקי, הצבעים מייצגים את התרבות ולא את יחסי המשפחה.

משפחות בתמונות-שינוי נורמות משנות הארבעים של המאה ה20 לתקופתנו בשנות ה2000

אח ואחות, צילום בסטודיו כפי שהיה נהוג בעבר, הבעת הפנים מספרת על שינוי הנורמות משנות הארבעים לימינו, היחסים ביניהם מובעים בקרבת הגוף, שפת הגוף מספרת על ביטחון בקשר, אך כפי שרואים בתמונות נוספות מאותו זמן אין ציפייה לחיוך או הבעת רגש כפי שנפוץ בעשרות השנים האחרונות, לדעתי הצילום משקף גישה פסיכולוגית למשפחה, עצם קיומם של חיים יחד והיותם אחים אומר הכול ואין ציפייה להעברת מסר דרך התמונה על משפחתיותם.

דלת לרחוב חלון לשמיים

דלת הבית ותיבת דואר לצידה.
כיוון הצילום לא הותאם נכון והוא מעלה שאלות: "של איזו משפחה הבית הזה?" "האם המסמרים מסמלים משהו?"
"איך אנחנו מתייחסים לדלת בחומת אבן?" הגודל מרשים והסמל מעל לדלת מספר שמדובר במשפחה ממעמד חשוב לתקופתה.

נכתב על בסיס ספרה של בארב שר "Wishcraft: How to Get What You Really Want" העשרת משפחות חורגות לורנה הקר

מאמרה של לורנה הקר מציע שני שלבי התערבות במשפחות חורגות שהיחסים בהן טובים.

מקורה של ההצעה הוא ספרה של בארב שר

הרציונל של ההתערבות הוא לאפשר התאבלות על השינוי שנוצר בעקבות היווצרות המשפחה החורגת ולזהות את הרווחים והסיפוקים שמתקיימים או יתקייימו בעתיד במשפחה זו.

שלבי ההתערבות:

השלב הראשון של ההתערבות הוא דיון על השינויים שעברו בני המשפחה מאז שנוצרה המשפחה החורגת, הנושאים שצפויים לעלות בדיון זה הם: שינויים הן במעמד המשפחתי הן בתפקידים והן במערכות יחסים, פחדים, ויתור על פנטזיות ועוד.

השלב השני עוסק בשבחים שכל אחד מהמשתתפים מקבל מהאחרים. זאת כדי לזהות סיפוקים בלתי מזוהים בהווה ואפשרויות לסיפוקים עתידיים שלא נצפו.

המתודה  של שלב המשוב החיובי:

בני המשפחה יושבים במעגל כשגבו של כל אחד מהמשתתפים מופנה אל פנים המעגל. כלומר השיחה מתקיימת ללא חשיפה לשפת הגוף של המשתתפים.

כל אחד מהמשתתפים מקבל הערכות חיוביות מבני המשפחה האחרים וכותב אותן.

ההצעה של המטפלת לסיכום המפגש היא שהדפים שנכתבו יהיו תלויים בבית כל שניתן יהיה לראות אותם מדי יום.

תוצאות צפויות:

בני המשפחה מקבלים בדרך זו אישור, איש לעצמו למקומם החדש במשפחה, יש עלייה בהרגשה הטובה איש ביחס לעצמו וביחס למחמאות שנתן. המשפחה כולה מועצמת. נוצרת מסגרת טובה להמשך הטיפול ולקידום הבשלות של המשפחה.

שילוב תנועה בטיפול משפחתי-לינק לעבודתי בתחומי תנועה

http://paulamethod.blogspot.co.il/

https://plus.google.com/112488317532910623443/posts/C88EpVYVuwW

תפקידו של מנחה משפחה

בתהליך המפגש עם משפחות דרושה השתתפות פעילה של המנחה במצב המשפחתי ועמדה הדומה לעמדתו של מספר סיפורים. זאת משום שחלק מהמפגשים מיועדים לגלות את הסמוי מבני המשפחה ולהדגיש את הגלוי. החלק הגלוי הוא הכוחות, הסמוי שייך יותר לחולשות בתקשורת.

התקרבות לחייהם של אנשים אחרים הכרחית ליצירת אמון ואמון הכרחי כדי שיווצר תהליך. כשנוצר אמון ניתן להציע שינויים חלקיים ולהבין כוחות וחולשות.

חלק מהמפגשים מיועדים להבין עמדות הקשורות לתפקוד המשפחתי ולשחרר את בני המשפחה מהיצמדות אליהן. אלו שמוכנים להבין מחדש מה חשוב ומה לא חשוב בחיים באשר הם. יכולים ביתר קלות להבין אפשרויות לפתח תקשורת שטרם חוו עם ילדיהם, עם בני זוגם, ועם המשפחה המורחבת וכל מי שמפריעה לתהליך השינוי וההתחדשות.

דאלקטיקה בזוגיות או התפתחות מתוך קונפליקט

המתח בין סטטיות לבין שינוי קיים כחשש אצל אנשים רבים. כל אחד מבני האדם מכיל את שתי הנטיות ואחת מהן חזקה מהאחרת. בני זוג שנמצאים במקום שונה על הרצף בין סטטיות מלאה לשינוי מתמשך מייצגים דיאלקטיקה קבועה וחיים בה. מי שאינו חושש משינוי מייצר יציבות אצל מי שחושש משינוי ולהיפך, כל זה אפשרי אם יש הבנה שאין לשחק עם פחדיו של האחר,האיזון מתרחש בין השאר בזכות היכולות השונות על פני הרצפים.

מה ההבדל בין טיפול משפחתי, הנחיה משפחתית וייעוץ זוגי

ההבדלים בין שלושת המושגים הנ"ל תלויים בתפקיד שבוחר לו האדם שמוביל את התהליך. יש הטוענים כי מדובר בהכשרה ובתואר של מוביל התהליך, יש הסבורים שמדובר באישיותו ויש המבינים שלכל מצב דרושה התערבות מסוג שונה.
ככל שההתערבות ממושכת יותר ונכנסת לעומקים רגשיים של בני המשפחה או משנה את תבנית היחסים בינהם ראוי לקרוא לתהליך טיפול משפחתי. כאשר התהליך קצר מועד המושגים ייעוץ והנחיה יתאימו יותר.