צילום שחור לבן וצילום צבעוני מחלקים בין מודלים שונים של יחסים בין בני משפחה כפי שהם נראים בצילומים

בתמונות המצולמות בשחור לבן המצולמים מביעים רצינות והיחסים בינהם מתבטאים בשפת הגוף ובקרבה הפיסית.

לעומת זאת בתמונות המצולמות בצבעים המצולמים שמחים וצוחקים, מקובל שאם אתה מצטלם אתה צריך להיות שמח.

ליווי משפחתי או הדרכת הורים? האם הגדרת התפקיד של האדם שאיתו תעבדו מסייעת לכם לפנות אליו?

משפחות הן תחום חדש יחסית בעולם הטיפול, לכן המושגים שחוזרים ועולים בהקשר של עבודה עם משפחות כגון "הדרכת הורים", " "טיפול זוגי", "טיפול משפחתי", "ייעוץ זוגי" ועוד, עוסקים כולם ביכולת של המשפחה כתא וכפרטים להרגיש חשופים לגורמים מקצועיים. לרוב מגיעים בני משפחה להבנה זו מתוך התייחסות לאחד מהם כמקור לבעיה ולמענו הם מוכנים להחשף, מקצת מהגישות הטיפוליות לא מקבלות את הפניית המבט אל אחד מבני המשפחה כתאור נכון של המצב, מטפל או מנחה משפחות נוטה לחפש במצבים כאלו את הבעיה הכלל משפחתית שאותו ילד או מבוגר מייצג.

התחומים הקשורים בהבנת העולם המשפחתי הולכים ומתרחבים אך למרות ההבנה המתגברת כי לא ניתן להפריד בין מצבו האישי של הפרט לדינמיקה המשפחתית מתקשים אנשים רבים לקבל עזרה בחיי המשפחה, התרבות של חלק מהמשפחות מתיחסת לחוסן המשפחתי כתוצאה של שמירת פרטיות. אזור מוגן וסגור בפני העולם החיצון.

פעמים רבות מבטאת פנייה לעזרה חיצונית את קוצר היכולת של אחד מבני המשפחה להתמודד עם לחצים פנימיים הקשורים במערכות היחסים בינהם או עם קושי של אחד מהם

זהו תאור מצב שיכול להיות חיובי למשפחה כתא וקשה עד שלילי לאחד מבני המשפחה, במיוחד לאלו הנוטים לחשוב שצורך בטיפול מבטא חולי 

לכן עבורי המושג ליווי משפחתי נושא קונוטציה חיובית ומתאים יותר לסגנון עבודה שבו מידת ההתערבות תלויה בבני המשפחה. לא תמיד דרוש ליווי משפחתי עקב קשיים, לעתים שאלות וספקות שהורים עסוקים בהם יכולות לקבל מענה על ידי מעקב ארוך טווח שמתבצע בתחומי הקיום הטבעיים של הילד ולא בהכרח בחדר הטיפולים.

 

בדידות ילדים ובני נוער בעיני ההורים

אחד הנושאים המוכרים להורים כנושא כואב הוא בדידותם של ילדים ובני נוער. חלקם חשים בדידות זו בעיקר בזמן ההפסקות במסגרת בית הספר או חוגים ואחרים בבית. חווית הבדידות במסגרות קשורה בין השאר לרמת המודעות של ילדים לקודים חברתיים ורצונם לא לבלוט כשונים, בין אם השונות היא על רקע חיובי ובין אם מעצם היותם לבד ולא חלק מחבורה מוגדרת ומובהקת.

הורים שמודעים לתופעה משום שחוו אותה על בשרם הם לעתים אלו שמתקשים יותר מאחרים לסייע לילדם. לכן תקשורת בין ההורים בנושא מאפשרת הבנה משותפת של מצב הילד והחלטות אם התערבות בעזרת אסטרטגיות מוכרות להם עלולה להזיק. מובן שלא ניתן לדעת מראש אם אסטרטגיות יועילו אך לא פחות חשוב להתמודד עם אפשרות שיזיקו. דוגמאות לאסטרטגיות יכולות להיות: העזרות באח בוגר שיבין מרחוק, יצירת סיטואציות שמבליטות את היכולות החברתיות של ילדם, הכרות עם הדינמיקה בכיתה ועם מצבים שדרושה בכיתה או לפעילות מחוץ לבית הספר נוכחות של הורה. מטרת ההשתתפות של הורים מודאגים בארועים כלשהם אינה כדי להשפיע אלא כדי להבין אם יש אמת בחשש שלהם.

תאור משפחה בתהליך הנחיה

המשפחה פנתה להדרכת הורים בעקבות התנהגות מטרידה של הבן הבכור כשהיה בגיל הגן. הילד ביטא חרדות בתקופת צור איתן שנרגעו וחזר לבטא אותן במשך כשלושה חודשים מאז שעבר לגן אחר. מאחר שהגיע ללא חברים מהגן הקודם ניסה להשתלב בחבורה שנחשבה בעיניו. האסטרטגיה שנעזר בה לא הצליחה ונראה היה שאת התסכול הפנה לאלימות כלפי אחיו הצעיר,

אפיוני המשפחה: האם ביטאה אהבה רבה במלל ומגע, נשמע שהיא נוכחת בסגנון התנהגותה בבית ומקפידה על כללים ביחסים בבית ובמשפחה המורחבת, הוריה שותפים בגידול הילדים ולדעתה פינוק רב שקיבל מהם בהיותו נכד בכור משני הצדדים היה חלק מהבעיה. האב עבד עד שעות מאוחרות והתנהגותו ביחס לבנים לא ביטאה מעורבות רגשית מספקת מנקודת מבטה של האם. האם חששה ששינויים שעשתה באסטרטגיות החינוכיות מבלבלים את הילד, היא פנתה להנחיית הורים כי הרגישה צורך בחיזוקים ביחס לדרכים שהיא משתמשת בהן.

הסמפטומים שהדאיגו את האם: קשיי שליטה בצרכים בלילה, טיקים ופרצופים בחברה,  התנגדות לקבל הוראות ממנה.

תאור התהליך: בפגישה הראשונה עם האם בלבד ביקשתי תאור כללי של הבן ללא הדגשת הבעיות. התרשמתי שמדובר בילד עם רגישות יתר, אינטליגנטי ומפונק.  האם הכירה את איפיוני התסמונת "טורט" שאותה רציתי לשלול ומאחר שההתנהגויות החריגות מתרחשות לרוב בחברה הסכמתי איתה.

בפגישה שהיו בה האם והאב יחד הדגשתי את הצורך במעורבות האב ביום קבוע בשבוע. היתה הענות יפה שהשפיע לטובה לפי שיחות עם האם בהמשך, כמו כן דובר על צמצום זמן השהות במשפחה המורחבת בעקבות סימנים שההורים תארו לפיהם האוירה במפגשים אלו מוסיפה מתח.

סגנון ההנחיה שבחרתי היה לחזק את האם בדרך החינוך שנקטה בה, למרות שאישית זו לא הייתה הדרך המועדפת עלי. לאחר כחודשייים שמעתי מהאם שהילד מצא חברים שהתאימו לו והפסיק לחפש את מקומו בקבוצה שבה לא הצליח להתערות. הדבר השפיע לטובה על התנהגויות אחרות שלו.

זוהי דוגמה למשפחה שיש בה כוחות ותפקיד המנחה היה ארגון הכוחות וחיזוקם. תהליך ההנחיה היה קצר ופורה.

סיפורי חיים או הבנת הנרטיב האישי מסייעים בהורות, מצבי מעבר ובקונפליקטים

קונפליקטים בינאישיים או מצבי מעבר הם בין הסיבות המניעות אדם לכתיבה בכלל ולכתיבת סיפור חיים בפרט. דוגמאות לקונפליקטים בינאישיים הן: אמהות (עכשו זה כבר לא סוד) איזון בין אימהות והתפתחות מקצועית. הבנת המוטיבציה לבחירה בתחום מקצועי, לימודים וקריירה שנייה.

בתחום מצבי המעבר: לידה ראשונה, הכנות להשתלבותו של ילד שני במשפחה, התרוקנות הקן המשפחתי, פרישה לגמלאות, פרק ב' בחיי משפחה, מצבי הורות חדשים, והסתגלות..., הסתגלות, הסתגלות

המוטיבציה מסיעת בעיקר לדחף לכתוב אך לא תמיד היא משמשת כוח מניע מתמשך. נשאלת השאלה "כיצד מאפשר תהליך כמו כתיבת סיפור חיים או הבנות לגבי הנראטיב האישי, תובנות וכוחות שממשיכים לדחוף אדם הן בתהליך הכתיבה והן בתובנות הצצות ממנו?". 

מובן שלא בכל המצבים ההחלטה להתחיל כתיבת סיפור חיים תתפתח לסיפור שלם, חשוב שלאדם תהיה מוטיבציה כלשהיא, או עניין בפיתוח כתיבה לשמה בין אם הוא נעזר בשלב הראשון במי שבקיא בכתיבת סיפורי חיים ובין אם לא.

השפעות סיפור החיים של ההורה על חוויות הילד

הזיכרונות, ההתנסויות והחוויות שאנו צוברים במהלך חיינו מעצבים את זהותנו ואת דמותנו המקצועית ויוצרים את "סיפור החיים" שלנו ואת "סיפור ההורות" שלנו. רוב האנשים המתעניינים בבלוג זה מגדלים או גידלו את ילדיהם באופן שונה מהוריהם, זאת בעיקר משום שהיו מודעים לכאב שספגו מאלו שרצו להיטיב איתם יותר מכל. אך האם החלטה כמו "לא לחזור על הטעויות של הורי" מספיקה כדי לא להעביר מסרים מסובכים או מכאיבים אחרים.

חלוקה גסה של אנשים שבחרו לעסוק בסיפורי החיים שלהם לקבוצות יכולה להצביע על שתי קבוצות: אלו שמנסים לחקור את ילדותם דרך סיפור החיים ללא עדויות מסייעות בלי לראות בעבר את מעצב ההווה. הקבוצה האחרת: אלו שמודעים לאפשרות שסוגיות חינוכיות קשות המוכרות כיום גם בסביבות נורמטיביות, כגון אלימות, התמכרויות, חרדה, דיכאון לא פסחו גם עליהם אך נתפסו באופן שונה עקב שונות של נורמות. עבורם חקירת העבר תופסת חשיבות רבה ונעשית לעתים דרך הבנת ההווה וחשיבה לאחור.

המביטים אל העבר ללא חיפוש הקשרים להווה מתעניינים יותר במקומם בחברה, בתרומתם לסביבה, במשפחה שהקימו, בהשגים שונים.

המביטים אל העבר תוך חיפוש השפעתו על ההווה מתרכזים יותר בנושאים פסיכולוגיסטים, סיפורם אינו בהכרח חלק מסיפורה של חברה והסיפור יכול להיות מוצג מזויות שונות שהאחת משלימה את חברתה ולא בהכרח סותרת אותה.

הוראות ואי ביצוע-בסיפור כיפה אדומה, שימוש במסרים מאגדות להדרכת ילדים בעקבות הדרכת הורים

העלילה: לפי הסיפור המוכר אימה של כיפה אדומה שלחה אותה להביא לסבתה סל ובו אוכל מפני שידעה שהסבתא חולה ושוכבת במיטתה. היא הזהירה אותה לא לדבר עם אף אחד בדרך. כיפה אדומה פועלת בהתאם לבקשת אימא, היא לוקחת את הסל ויוצאת לדרך. הזאב ששם לב להתרחשות כבר בתחילתה עוקב אחר כיפה אדומה, מנסה להתיידד איתה ובקלות רוכש את אמונה. כיפה אדומה עושה טעות ולא מקפידה על ההוראות שקיבלה מאימה. היא מספרת לזאב לאן פניה. משלב זה התפתחו כמה גרסאות. להלן השתיים המוכרות יותר: אחת שבה הזאב מגיע לבית הסבתא, טורף אותה ומחכה במיטתה של הסבתא בבגדיה לכיפה אדומה. כשכיפה אדומה מגיעה הוא טורף גם אותה. למזלן של השתיים עובר הצייד ליד בקתת הסבתא, שומע את הקולות, נכנס ופותח את בטנו של הזאב באופן שהסבתא וכיפה אדומה יוצאות בריאות ושלמות. בשנייה כיפה אדומה מבינה בזמן את הסכנה, היא מצליחה להימלט בכוחות עצמה מהבית. גורלה של הסבתא אינו ידוע בגרסה זו.

הבטים מוסריים: בעלילה המרכזית יש עניין מוסרי אחד שמשויך לדמות המרכזית-אי ציות. כיפה אדומה שוכחת את הוראת האם ונענשת בגלל שלא עשתה כפי שצוותה. לא כל הילדים המתעניינים בסיפור מאמינים שאכן נשארה בחיים.

 בעידן שנות ה2000 ההיבט המוסרי יכול להתמקד בהורים ורק בהורים. מובן שהיום קשה לראות אפשרות שילד/ה יישלחו לבד ביער. איפה ההורים? ואם זו אם חד הורית מדוע לא הלכה עם כיפה אדומה לבקר את הסבתא?!

גישות שונות להדרכת הורים

הדרכת הורים נעשית נחוצה בישראל ככל  שילדים מושפעים מסביבתם לא פחות מאשר מהוריהם, מצב זה מגדיל את הפער בין תרבות ההורים והילדים ומקשה על תקשורת ועל קבלת סמכות ההורים. מקצת מהגישות המוצגות כאן הן גישות טיפוליות ואחרות גישות חברתיות וחינוכית. טווח ההצעות בתחום הדרכת ההורים והטיפול המשפחתי היום בישראל מתחיל משיקום הסמכות ההורית לפי ד"ר חיים עומר דרך גישת איכה, וכן מכון אדלר ואנשים שלמדו במכון אדלר ונתנו לגישה עיבודים שונים. גישות הcbt  למיניהן נמצאות במרכז הטווח, הן מתמקדות בהתנהגות ולכן מתייחסות למצבים המסתירים גבוליות וחוסר איזון רגשי. בקצה השני נמצאות גישות המתמקדות בילד ובאוירה המשפחתית לא פחות מאשר במסגרת ובסמכות.

הרקע להאשמות הדדיות בין בני זוג לגבי תפקוד הורי

רוב הזוגות מתחילים את חיי הנישואים שלהם עם ציפיות שנישואיהם יהיו דומים ככל שניתן למודל שראו ביחסים בין הוריהם. מאחר שרבים אינם יודעים כיצד נבנו היחסים בין זוגות ההורים, איזה חלק ממנו הם עצמם מודעים ואיזה חלק אינם יכולים להבין הנטייה הרווחת היא יחס שמעדיף את המודל המוכר עם תיקונים מעטים. חלק מהתהליך המחזק את הזוגיות הוא הבנת המודלים וניסיון לגשר בינהם. הצורך לגשר על הבדלים בין שני המודלים נעשה חשוב יותר כאשר נולדים ילדים. התפקוד המשותף נחוץ להתנהלות הזוגיות וליכולת להיות הורים המתפקדים כגוף אחד, חלק מתהליך הבנת העקרונות ביחסים עם הילדים מתברר בשנים הראשונות של ההורות. מוטב שהבנת המשותף והשונה בין ההורים תסתיים עוד לפני שהילדים מבינים את ההבדלים ומנסים להשתמש בהם לצורכיהם. הבנות אלו משפיעות על קרבה וריחוק בין בני הזוג כהורים, ככל שהילדים גדלים תאום הציפיות אינו רק צורך המקדם את רמת התפקוד המשותפת אלא גורם חשוב בסמכות ההורית ובחלוקת הנטל בין בני הזוג. אצל חלק מהזוגות המשא ומתן על חלוקת הנטל הוא חלק מהצמיחה הזוגית. במצבי עומס גוברת הנטייה להאשים את האחר בתפקוד לקוי ולצמצם את ראיית היכולות ביחס לחולשות.

מי שיודע לריב יודע להתפייס

כאשר בני זוג רבים ללא נוכחות הילדים, בנושאים עכשויים וכש"פנקס החשבונות" בינהם אינו מרכז העניין ריב יכול להיות ארוע חיובי לזוגיות ואפילו ארוע מקרב.

 מדוע

חלק ממצבים כאלו מעיד על העדר פחד מהתוצאות של הריב או מהמשכיותו בצורות אחרות, אם אין פחד  בזמן ריב סביר שיש אמון הדדי, במה? במאזן הכוחות, בכוח שכל אחד מהם חש שיש בתוכו, בהעדר הפחד לבטא כעסים.

כשמציגים מצב שמקובל לחשוב עליו כשלילי באור חיובי כדאי לשאול מה האלטרנטיבות. העדר ריבים יכול להעיד על פחד מריב וצבירה של עוינות שעלולה להתפוצץ בשלב זה או אחר, העדר ריבים יכול להעיד על קיפאון ביחסי הכוחות, חשש לשנות מצב "בטוח" בלי שיהיה באמת בטוח. הרשימה ארוכה.

הבעיה המהותית היא מהו טווח ההשפעה של ריבים בין הורים על ילדים

מאחר שכל אחד מהילדים במשפחה מגיב בהתאם לאישיותו הדרך הבטוחה היא לשמור על הצורך לברר עניין בין בני זוג למצב שאין בו נוכחות של ילדים. יש עוד אפשרויות כמובן, איש ודרכי חייו.

העיקר הוא לתת לזה מקום, לא לפרש זאת כמצב שבהכרח מרחיק, כי מי שיודע לריב יודע להתפייס.

חגיגה בלי עוגה בונה משפחתיות

טקסים, מנהגים, ציון ארועים וחגיגות הם בין הדברים שבונים משפחות. בעידן של שנות האלפיים בישראל קל יותר להקל ראש בשמירה על העקביות בעניין, הגיוני יותר לפעמים לחסוך כסף מארוע בשנה אחת כדי לבלות באופן משמעותי יותר שנה אחר כך. אלא שבציון ארועים משפחתיים ההיגיון הוא אחר.
לכן אני מציעה לנתק בין ההחלטות על ציון הארוע לבין עלותן, כלומר לציין כל ארוע בדרכים הצנועות ביותר שניתן, בפורום שמרגישים בו נוח ולא לדלג על אזכור הארוע בין אנשים נוספים, מעטים ככל שרוצים.

כי כך בין השאר נבנית משפחתיות. ולגבי התמונה, למרות הזלזול שהיא משדרת והאסוסיאציות שהיא מעבירה על חגיגות שהתקלקלו כל חגיגה היא חגיגה גם בלי עוגה.

התמודדות הורים עם חשיפת ילדים לאלימות

במוחם של הורים בעולם המודרני עולות מחשבות על סכנות מסוגים שונים המצפות לילדיהם, החל מהימצאות בארוע טרור וכלה בהתעללות פיסית ונפשית בבתי ספר. 

ברמה הפחות מודעת נמצא עולם שלם של השפעות שאינן מטיבות עם נפשם של ילדים צעירים ולכל אחד רשימה משלו. יש מי שרגיש יותר למידע על השואה ומי שחווה אפילו את סיפור יציאת מצרים כחשיפה לאלימות.

הספרות הקלאסית כמו אגדות האחים גרים חשפה ילדים לאלימות אך ללא המחשות ובשליטת ההורים, היום המדיה אינה בשליטת ההורים משום שהטלויזיה מציגה אלימות ומרגילה ילדים אליה.

קל לתת עצות, מי שיכול לעקוב אחר שפת הגוף של ילדים בזמן צפייה בטלויזיה או בתכניות מחשב יכול להבין את עצמת ההשפעה של המדיה עליהם.

המעוניינים בהדרכה בנושא יכולים לכתוב אלי באימייל

smadar.nevo@gmail.com

"שקרים" של ילדים ובני נוער להוריהם-דרכי התמודדות והבנה

דפוס של הסתרות בתוך המשפחה יכול להיות מסר מבלבל עבור בני נוער. זהו דפוס שמוביל לחוסר הבנה מתי שקר הוא שמירה על פרטיות ומתי בעיה ערכית ותקשורתית.

הורים יכולים לא פעם להעדיף לשקר, כלומר להמציא ארוע שלא היה במקום לומר לילדם "זה ענייני האישי" או "איני יכולה לשתף אותך בעניין". ילדים מאמצים את הדפוס לרוב לקראת גיל ההתבגרות או במהלכו והורים מאשימים אותם בטעות בשקר.

ילדים שנוטים לשקר עושים זאת כמובן מחשש ופחד מתגובת הסובבים ומחוסר בטחון אך גם מתוך תחושה שהאמת אינה בהכרח ערך כה חשוב, ואם המבוגרים המשמעותיים אינם אומרים אמת, גם לי יש לגיטימציה לשקר.

בתהליך הדרכת הורים עולה פעמים רבות השאלה "האם נכון לבדוק עם ההורה את סגנון ההסתרות או "השקרים" שפיתח?"

בין הסיבות לפתוח את הנושא נמצא הצורך לעזור להורה להיות שיפוטי פחות ומכיל יותר, לתת לנושא נורמליזציה ולהבין אם ביכולתו של ההורה להתמודד באופן מיטיב ובגלוי עם מצבים שהתקשורת עם ילדיו מחיבת להתמודד עם הילדים ביחס ל"שקר" ברגעי אמת.

מצבים רגשיים של הורים לילדים עם בעיות קשב וריכוז-הצעה למחשבה

מצבם של הורים המכוונים לתמיכה בילדים עובר פעמים רבות בין הזדהות עם הילד ופנייה למורים פרטיים לבין תסכול מהעדר תמיכה בבית הספר. אלו אינם תנאים אידאליים לצרכי הילד. בשלבי בית הספר היסודי יכולות של הורים להיות נגישים ולעזור עולה לעתים על יכולות של מורים פרטיים או תמיכה יחידנית במסגרת בית הספר. הדוגמה שהורה נותן כשהוא עצמו יוצא ללמוד למען ילדו יכולה לשרת את היחסים בינו לבין הילד. הורה שמבין שהקצב נחוץ למערכת, לא ליחיד יכול להתחבר לילדיו במקום להיות קול שני של המורה. המודל שילד מקבל דרך התנהגות ההורה והבנת ההורה ביחס לקשי ההתמודדות של ילדו חזק יותר מכל מסר אחר. הורים שילדיהם מתעקבים ביחס להתקדמות הכיתה על רקע בעיות קשב וריכוז, קשיים רגשיים, ועיכובים בהפנמת קריאה וכתיבה בגילאי א-ד. זקוקים לעזרה כדי שיוכלו לתמוך בילדם. ילדים אלו מפתחים אכזבות לשוא ולכן סובלים מדימוי עצמי נמוך ומחוסר מוטיבציה.

מתח ומאבקי כוח בשלבי גידול הילד/ה הראשונים

טיפוסי אישיות הם בחלקם עניין מולד ובחלקם תוצאה של תנאי חיים, חוויות חסרות מוצא ושילוב של הנטיות המולדות עם הנרכשות.
הורות היא המשכיות של טיפוסיות ההורה, הדוגמה שראה בבית והמיזוג בין טיפוסי ההורים.
הורות נעשית פעמים רבות אזור למאבקי כוח בין ההורים, לרוב שוכחים בני זוג ממה התחיל המאבק וכל אחד מהם שואף בעיקר לנצח.
קשה בגיל הרך לעקוב כיצד משפיע המתח בין ההורים על הילד/ה הראשונים אך מוטב לעשות סאת

סדנה להורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז

מטרות הסדנה

1.      הצעות להורים לילדים עם בעיות קשב וריכוז או עם עיכוב ברכישת קריאה וכתיבה על רקע רגשי.

2.      להעביר להורה את ההבנה שתפקידו אינו לתמוך במורה

3.      שימוש בתרגילים בתנועה סמויה (שיטת פאולה)

4.      לארגן חשיבה שמתאימה לקבוצות ייחודיות כגון הורים שלא רוצים להזדהות עם מורים אך במקביל לזכור למי ולמה הורים נאמנים (ילדיהם) ובמקביל אמפטיים למורים. (באמצעות עבודת לשון)

5.      ידע זה משהו ניתן לצבירה ולהשלמה מאידך ניסיון קשה להשלים, כלים לגשר על הפער ולרכוש ניסיון פנימי שיאפשר לו להעביר מניסיון חייו הקודמים לחיים המקצועיים החדשים.

6.      כיוון פנימי

7.      פיתוח מיומנויות של הפעלה ושליטה ברמה המנטלית, הפיסית, הרגשית, והרוחנית

מהו ליווי הורים?!!

ליווי הורים הוא סגנון הנחיה הנוגע ליחסי הורים וילדים. הורים רבים נוטים להתייחס אל הכללים הידועים והבלתי ידועים במערכת היחסים עם ילדיהם כעניין מובן מאליו, לרוב משום שכך הם עצמם גדלו או מתוך אילוצים של תנאי החיים. לעתים קשה לאחד מבני הזוג להבין את רעהו או לקבל את גישתו אך בקצב ההתנהלות של משפחות צעירות יש מעט מצבים שמאפשרים לשוחח על ארועים או לדייק בזכירת הפרטים. הבדלים בין בני זוג ביחס לחינוך יכולים לסייע לילדים או להקשות עליהם, אך עבור בני הזוג הם עלולים להתפתח לחלק ממאבק כוחות המצוי בבית מסיבות אחרות.

 פערים בין דעות בני זוג ביחס לחינוך הילדים מעוררים קושי גדול מכמה סיבות: קשה לחשוב מחדש ולשנות הרגלים קבועים כמו סגנון אכילה ושינה, סגנון הדיבור, תשומת הלב להשפעת סגנון הדיבור על היחסים בין בני משפחה או וסדר העדיפויות הכלכלי.

המאבקים המודעים והלא מודעים גוזלים זמן ואנרגיות ובעיקר מרחיקים את האהבה שממנה החלה הקמת המשפחה. נורמות משפחתיות הן לדוגמה: ניהול תקציב, העדפות בבחירת מקום מגורים וסגנון המגורים, יחסים עם שכנים וחברים, חשיבות והתמדה ביחס לטקסים משפחתיים וחברתיים, הקפדה לגבי טקסים בין בני הזוג ובין ההורים לילדים, סגנון התקשורת והעברת מסרים באופנים מילוליים ולא מילוליים.

כאשר אין הסכמה בין בני זוג על כמה מהנושאים שהוזכרו מוטב שיעזרו בליווי הורים, הנחיית הורים, יועץ זוגי או כל גורם מקצועי המקובל על שניהם. מצבים קשים יחסית לפניה להדרכה הם כאשר רק אחד מבני הזוג מוצא צורך בעזרה מקצועית.

שינוי ביחסי הורים וילדים בשלבי התרוקנות הקן המשפחתי

במערכת משפחתית קיימים שחקנים רבים, יש מצבים שברור לבני המשפחה הבוגרים, הורים וסבים שרק שינוי בסגנון התקשורת יאפשר את המשכיות התקשורת המשפחתית. אחד המצבים הקלים יחסית להדגמה הוא יציאה של ילדים מהבית בגיל המקובל בחברה הישראלית, בין 18 ל21, זהו שלב שמקובל כקשה להורים יותר מאשר לילדים, במסווה של דאגה אנו ממשיכים את התלות ההדדית. רק הבנה של ההורים שהתאמה שלהם עצמם לנסיבות החדשות תועיל לעצמאות הרגשית של ילדיהם יכולה לשחרר את הילדים ולאפשר להם להתבגר בקצב הנכון להם.

ייעוץ למשפחות "חדשות"

מודלים של משפחות "חדשות" מסוג שקודם לא זכו להכרה ולהוקרה יכולות להיות משפחות של שתי אמהות בלבד, שני אבות בלבד, כלומר זוגות הומוסקסואליים ולסביות, משפחות חד הוריות או כאלו שמשתתפי פרק א' ופרק ב' חיים בנוחות אלו עם אלו עד כמה שניתן.

מדוע משפחות כאלו זקוקות לייעוץ?

מה מכוון אליהן את תשומת הלב? ולמה להתמקד בהן כנושא נפרד?

הסיבה הפשוטה ביותר היא שבסביבה שבה יש פחות משפחות חדשות ויותר משפחות מהסוג הרגיל משפחות אלו בולטות לעין. רוב הילדים יקבלו את סגנון החיים של הוריהם כמובן מאליו עד שישמעו הערה כלשהי מילד אחר, או עד שיגיעו לגיל שבו המחשבה עוסקת בהשואות.

יוצא אם כן שחלק מהייעוץ נועד לבסס הרגשה טובה ונורמטיבית בתנאים פחות נורמטיביים. הדברים נכונים במשפחות שהשיחות עם הילדים גלויות ופתוחות או כאשר ילדים לא מעכבים את תהיותיהם עד שהן מתפרצות ונעשות מעיקות ומבלבלות. במקרה האחרון זו הסיבה לייעוץ, מצוקה שילדים נכנסים אליה כאשר הם מעכבים את הבנת השונות שלהם.

סדנה להורים-התנהלות אינטואיטיבית ותמיכת הגוף בניהול מצבים לא צפויים

מבוגרים רבים הם מודל חיקוי שהשפעתו על הצעירים והילדים בסביבתם ארוכת טווח מהצפוי, למרות זאת נוטים הורים ואנשים עסוקים אחרים לפעול בנוהל "כיבוי שריפות" יותר משרצונם בכך

אסטרטגיות שונות יכולות לדחות קצת את "השריפה" ולאפשר זמן לחשיבה על הפיתרון הראוי לבעיה שלפניהם, במיוחד אם המבוגר עיצב לעצמו תפיסת עולם ביחס להתנהלות עם ילדים ומתבגרים. לדוגמה:

1.      לימוד כלים לריכוז עצמי
2.      אמצעים לזכירת זהות ונאמנות
3.      אפשרויות לארגון הקשבה ואמפטיה ללא הזדהות
4.      העלאת שאלות ממקום שאינו רק הזדהות עם אחד הצדדים
5.      כלים לגשר על פער בין ידע ורגש
6.      טיפוח החוזקות של הילד והעדפתן על פני הדגשת החולשות       

יחסים בין שלושה דורות במשפחה מורחבת והבעיות הקשורות בכך

אחד הנושאים שמקלים על משפחות צעירות בישראל ויכולים להיות גורם מכביד גם יחד הוא מעורבות המשפחה המורחבת ובעיקר זו של סבים וסבתות. האחרונים מסייעים רבות להורים כאשר שני בני הזוג עובדים במקומות עבודה תובעניים, הם מאפשרים לילדי המשפחה, נכדיהם להיות בבית במקום להתמודד במסגרות הדורשות התמודדות חברתית במשך שעות רבות. יחד עם זאת כאשר מידת ההתערבות בחינוך הילדים אינה מקובלת על אחד מבני הזוג מעוררת מעורבות הסבים קונפליקטים שונים, הן בין בני הזוג ולעתים בין אחד מהם לזוג ההורים המעורבים יחסית יותר, לא פעם קולט אחד הילדים משהו מהמתח ומגיב בדרכים שאינן תמיד מזוהות, יש ילדים שמוצאים עצמם במחלוקת פנימית או חיצונית בין שני כוחות שאינם תמיד מזוהים או מובנים על ידם. ניהול העזרה שסבים מאפשרים היא נושא חשוב להדרכת הורים.

ניהול העזרה שסבים מאפשרים הוא אחד המצבים שבהם יש צורך בהדרכת הורים ואין צורך בטיפול משפחתי. אחת הדרכים להגיע להבנות בנושא הוא ברור ההבדלים בין עקרונות חינוכיים בין שני ההורים, מוטב לפני שאלו מביאים למחלוקות רבות. הרגשת התודה והמחויבות להורה שטורח ועוזר אינה צריכה בהכרח להפריע בהגדרת גבולות ההתערבות שלו אם הדבר נעשה בדרך עדינה ועל בסיס יחסים קרובים.

ייעוץ, הדרכת הורים טיפול או תראפיה-לא ההגדרה היא העיקר

   תראפיה הינה התערבות של אדם מהחוץ במערכת תקשורת מובנת היטב, אשר הסימפטומים המופיעים בה הינה דרך התנהגות המותאמת לדפוס ההתנהגות של האנשים האחרים במערכת. תהיה הגדרת הבעיה פוביה, דיכאון, הפרעת אופי,התפרקות ממתחים, או כל דבר אחר, התקשורת מתפקדת במסגרת המערכת. פעולת ההתערבות, בין שהיא קרויה "טיפול אישי" ובין שהטרפיסט יפגיש לראיון את האנשים המקורבים למטופל ויכנה זאת "טיפול משפחתי", תהיה בכל מקרה התערבות במערכת המשפחה.

  התהליך הטיפולי עשוי להתבטא בעזרה לאנשים להחליף את המטאפורות שבהן הם משתמשים, במטאפורות מתאימות יותר, או שאפשר לחסום כליל את המטאפורות , כדי שהם ייאלצו לפתח אחרות. כאשר תראפיה מועילה, כל המערכת שבה חי האדם עוברת שינוי, אשר פותח לפני כל אחד מהמעורבים דרכי תקשורת תקינה יותר.

                                          ( ג' היילי, בעיות במשפחה, עמ' 87 )

יחסי אחים כמקור למתח במשפחה ושחרור המתח בקריאת ספרים העוסקים בנושא

ספרו של דויד גרוסמן " ספר השיאים של פוז" נפתח במשפטים הבאים: "ערב ירד על הספרי, שני ארנבים ישבו גב אל גב על הדשא, לעסו גבעולי עשב ופטפטו.

"אני מוכרח לשבור שיא", אמר פוז הארנב הקטן.

"בשביל מה לך" שאל עמיקוד, אחיו הבכור.

"בשביל להיות הכי טוב במשהו" ענה פוז.

"לא תצליח" אמר עמיקוד, ראשית כי אני תמיד אהיה יותר טוב ממך, ושנית, כי כבר שברו את כולם".

הקטע מציג דינמיקה מוכרת בין שני אחים, בני אותו המין, הבכור במשפחה והאח שנולד אחריו. דינמיקה עמוסה בתחרות או בחיפוש הייחודי, המבדיל והשונה לרוב על ידי האח הצעיר יותר.

הורים רבים מכירים את הבעיה הזו, המתח שהיא מעמיסה על המשפחה כולה ונסיונות ההורים למצוא דרכים לאזן.

ההומור שבספר מאפשר להעזר בו בקריאה בקול לילדים בכל גיל. מוטב לקרוא אותו יותר מפעם אחת ולנסות להעביר את המצבים האבסורדים שהספר מציג למציאות המשפחתית.

התמודדות הורים עם חשיפת ילדים למדיה ולאלימות שבה

במוחם של הורים בעולם המודרני עולות מחשבות על סכנות מסוגים שונים המצפות לילדיהם, החל מהימצאות בארוע טרור וכלה בהתעללות פיסית ונפשית בבתי ספר.

ברמה הפחות מודעת נמצא עולם שלם של השפעות שאינן מטיבות עם נפשם של ילדים צעירים. הספרות הקלאסית כמו אגדות האחים גרים חשפה ילדים לאלימות אך ללא המחשות ובשליטת ההורים, היום המדיה 

אינה בשליטת ההורים,  ילדים משתמשים בפייסבוק בלי לדעת אם הם מתקשרים עם ילד או בוגר. 

הטלויזיה מציגה אלימות ומרגילה ילדים אליה

.יותר מאשר אדם שחילק בעבר סוכריות לילדות  מבוגר שממתין למצבי "ניצול" יכול להעזר בפייסבוק כגורם בלי שיוכלו לזהותו כמסוכן.

הדרכת הורים ביחס למצבים חברתיים ובהתאם לשלבי ההתפתחות לפי אריקסון

אריקסון התבונן בהתפתחות ילדים כפתרון קונפליקטים בין צרכים ביולוגיים פנימיים לבין דרישות וכוחות חברתיים.    

השלבים שהציע הם: שלב הינקות 0-1, מאופין באמון לעומת חשדנות. שלב הילדות המוקדמת 1-3, מאופין באוטונומיה לעומת בושה. גיל המשחק 3-6, מאופין ביזמה לעומת אשמה. השלב שבין 6-12, יצרנות וחריצות לעומת רגשי נחיתות. 12-18 שלב גיל ההתבגרות שאפיונו זהות לעומת טשטוש זהות. הורים נוטים ל"דאוג" ליכולת של ילדיהם ולעקוב בחשש וגאוה אחר התפתחותם. זוהי נטייה בריאה כל עוד הילד לא חווה חוסר אמון ביכולותיו. קשה לשרטט את הקו בין עיסוק יתר במצב הילד לעיסוק בריא. הבנת השלבים והיכולת של הורים להשפיע לטובה יכולה לסייע לילדים לחוות תמיכה וחוזק ביחסים עם הוריהם.

הורים לילד ראשון עסוקים מטבע הדברים בגיל 0-1 ביכולת שלהם ושל ילדם לגדול לפי שלבי ההתפתחות המוטורית הכתובה בספרים ובהמשך בגילאי 1-6 בשילוב בין יכולותיו המוטוריות, החברתיות והקוגניטיביות של הילד. הורים המודעים לנטיות האישיות שלהם עצמם יכולים ביתר קלות לקבל את ילדם גם כאשר אינו מראה הצלחה בכל שלבי ההתפתחות. העברה בינדורית מתבטאת בלי שנוכל לשלוט בכך גם אצל מי שמודע לה ומנסה לנטרל אותה.

כאשר נולד הילד השני מופנים העיסוק המחשבתי וההתבוננות של ההורים ליכולתם לספק לשני הילדים את צורכיהם בלי שיפריעו זה להתפתחותו של האחר. התחרות בין שני הילדים הראשונים במשפחה, הקרובים זה לזה בגיל מעודדת את התפתחותם ומקדמת את שניהם.

קשה להורים לא מעטים להכיל מאבקים בין ילדיהם, האמונה שביכולתם למנוע את הצורך במאבק כזה היא שמשבשת את יכולת השיפוט שלהם. ניתן לצמצם את זמני המאבק אם מארגנים נכון את הזמן אך סביר שבמחשבתו של הגדול מבין הילדים יסוד המאבק הוטבע כשנכנס ל"מגרש" הבלעדי שלו שחקן שני. היחסים בין שני אחים בהרכב מיני כלשהו הם חלק בלתי נפרד מהתפתחותם החברתית והיא יכולה לאפיין את השלב שבין גיל שש לשתיים עשרה.

רוב ההורים רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שהמבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות חסר לעתים. הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט הוא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות. 

רוב ההורים נוטים לראות את החלק החלש של ילדם, מחשבתי או חברתי ומתקשים לבטוח בילדיהם שישלימו את החלק שעדיין אינם נוטים לו בטבעיות בכוחות עצמם. מוטב שאנשי המקצוע יסייעו בתאום הציפיות של ההורים ויכולתם הרגשית ובין אישיותו של הילד ונטיותיו.

הורה כדמות מכוננת המשפיע לטובה על הילד-סמכות הורית

התייחסות לסמכות הורית כטווח התנהגויות ושונות במידת הסמכות מקלה על הבנת הנושא מעבר ל"נכון" ו"לא נכון". ניתן למקם בקצה אחד ילדים הגדלים במשפחות שנותנות חופש מירבי ללא סמכות הורית. לגביהם מחקרים הוכיחו כי חוסר בגבולות ובדרישות פוגע ומזיק. בקצה האחר ניתן למקם משפחות שיש בהן חום רגשי אך ללא קשר אליו מבחינת כללי התנהגות ההורים מפעילים את הנוקשות והסמכותיות הקשות ביותר.  חשוב לזכור כי הפרעות התנהגות, אלימות ודימוי עצמי נמוך שגורם לעתים להתנהגויות חריגות אינן רק תוצאה של סגנון החינוך, פעמים רבות יש למרכיבים שונים כגון: אישיות הילדים, מיקומם בסדר הלידה במשפחה, תקופה קשה חברתית או לימודית, קשיי קשב וריכוז, השפעה על יכולתו של הילד להכיל סמכות, נושא שכשלעצמו קשה להערכה  ויחד עם זאת ראוי שיהיה מרכזי בהחלטת ההורים כיצד לנהוג.

מובן שהמצב המועדף עבור ילדים ובני נוער הוא הורה שיכול לשנות את הדרישות שלו תוך כדי התחשבות במצב של הילד בזמן נתון.

אם ההורים מגדירים לעצמם רצף של דרישות מעצמם ומהילדים מתוך גישה חינוכית ברורה  ביכולתם לשנות רצף זה במצבי משבר מתמשך ביתר קלות בהשוואה להורים שלא חשבו מראש על גישתם לחינוך. שינויים כאלו דורשים דיון במשפחה בתקופה פנויה ממתחים ולחצים בנושא הסמכות. ילדים שמבינים שכל אחד מבני המשפחה זקוק לתנאים שונים, לדרישות אחרות מההורים ולעזרה אחרת יוכלו להבין שסמכות הורית היא רצף ולא רק רשות ואיסור. אלו תנאים אידאליים ולא בכל המשפחות דרושה שיחה כדי לקדם

בספרות מקובל להבחין בין ארבעה סגנונות הורות, שבאים לידי ביטוי במאפייני הסמכות שהם מפעילים כלפי המתבגרים - סגנון הורות סמכותי ,(authoritative) סגנון הורות שתלטני ,(authoritarian) סגנון הורות מתירני (permissive) וסגנון הורות דוחה ומזניח (rejecting-neglecting):

כל אחד מסגנונות אלו אינו מתוך בחירה אלא בעקבות העברה בינדורית של הורה לדור הבא. או בעקבות נתונים כלכליים ורגשיים שגם הם לא תמיד עקב בחירה. זו הבעיה המרכזית ביחס לנושא. התנהלות הורים על בסיס בחירה יוצרת תנאים בריאים יחסית בתחומים רבים כולל סמכות.

הגדרה עצמית בגיל ההתבגרות ודאגות ההורים

אנו רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שחסר לנו המבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות. אנשים מתקשים לעתים להבין את השילוב בין שני תהליכים כה שונים במהותם, הסבר פשוט הוא הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט, ההתרחקות היא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות. היא יכולה להתחיל ב"להיות הכול רק לא כמו.." ברצון לטעום ממה שאסור או בחיפוש אחרי הלא ידוע שלעתים פוגש השפעות לא רצויות.בני נוער שמצאו לעצמם ערוצי ביטוי עצמי עוד לפני שלב ההגדרה העצמית דוחים לעתים באופן לא מתוכנן שלב זה. ערוצי ביטוי כאלו יכולים להיות מעורבות רבה בפעילות תנועת נוער, עיסוק ספורטיבי קבוצתי שיש בו הרגשת שייכות והשגיות, חוגי סיירות, תפקידים משמעותיים בבית ספר. למרות שרצונם של הורים בכל אלו נשמע מובן מאליו לא תמיד הורים מבטאים תמיכה בפעילויות אלו. הן מתוך מוטרדות מהיקף הזמן שהנער/ה מפנים לעיסוק על חשבון הצלחה בלימודים או מתוך חוסר הבנה להשפעה החיובית הכוללת שלפעמים חשובה יותר מלימודים.

אמון בילד ועזרת הורים בלימודים יכולה לשנות את מצבם של ילדים עם קשיי קשב וריכוז

ככל שהורים מאמינים בילדם וביכולותיו הכוללות הם יכולים להרגיש נינוחות ולחזק את ילדיהם בתחומים שהם חלשים בהם יחסית בעזרת מסרים ובתמיכה מעשית.

תמיכה מעשית היא עזרת ההורים בבית בקריאת קטעים קשים, צמצום החומר שיש לקרוא או שיחה על הקטע הכתוב, כשהורה עושה זאת ולא מורה מועברים לילד מסרים מחזקים וקל לו יחסית בפועל. ילדים אלו רוכשים לעתים אסטרטגיות המחליפות הקשרים שאצל אחרים נעשות בלי הבחנה מיוחדת. חיקוי ההורה הוא אחת הדרכים לארגון אסטרטגיות למידה

 דברים אלו נכתבים משום שהתפקוד האקדמי הוא אחד המרכיבים שמתוכם מוערכים ילדים ובוגרים, בין אם במסגרות לימודיות והן בתפקודים אחרים. אלו שמגלים הפרעות קשב וריכוז נדרשים להתמודדות קשה יותר כדי לתפוס מקום בחברת השוים. יכולתם להתמודד מושפעת בין השאר מהבטחון העצמי שלהם ומהתמיכה שהם מקבלים מהסביבה כגון הורים ומורים.מאחר שבעולם המודרני קשה למצוא ערוצי הצלחה שאינם דורשים תעודות אקדמיות כולל תחומי האמנויות והיצירה נמצאים גם הורים לילדים הסובלים מקשיים אלו בתהליכי התמודדות. קשיי תפקוד של הסובלים מבעיות קשב וריכוז מתבטאים בין השאר בעולם העבודה כמו יכולת עמידה בזמנים, ארגון זמן, עמידה במשימות וסיום פרויקטים. לעתים פוגעות ההפרעות במערכות יחסים ואפילו חיברות היא תחום שעלול להיפגע עקב הפרעות קשב וריכוז.

קונפליקטים במשפחה ואמצעים להתמודד עמם

ליווי הורים נוגע לנושאים שאנו נוטים להתייחס אליהם כמובן מאליו בתחום הזוגי ובתחום ההורי. עקב היחס המובן מאליו קשה לעתים לכל אחד מבני הזוג להבין את רעהו. הפערים בין דעות בני זוג ביחס לנושאים שצריכים להיות "מובנים מאליהם" מעוררים קושי גדול מכמה סיבות: קשה לחשוב מחדש על הרגלים קבועים כמו סגנון אכילה ושינה, יחסים עם בני משפחה וסדר עדיפויות כלכלי, בדורות קודמים לנשים היתה אפשרות מצומצמת יחסית להביע את דעתן. מקצת מהגברים לא היו עדים למחלוקות בין הוריהם על סדרי המשפחה, הנשים שמעו לעתים את טרוניות האמהות בשקט ומרגישות במציאות המודרנית צורך לשנות את מעמדן אלא שחלקן מעדיפות למצוא דרכים לעשות זאת בלי לזעזע את השותפים לשינוי.

המאבקים המודעים והלא מודעים גוזלים זמן ואנרגיות ובעיקר מרחיקים את האהבה שממנה החלה הקמת המשפחה. נורמות משפחתיות הן לדוגמה: ניהול תקציב, העדפות בבחירת מקום מגורים וסגנון המגורים, יחסים עם שכנים וחברים, חשיבות והתמדה ביחס לטקסים חברתיים, התמדה לגבי טקסים בין בני הזוג ובין ההורים לילדים, סגנון התקשורת והעברת מסרים באופנים מילוליים ולא מילוליים.

כאשר אין הסכמה בין בני זוג על כמה מהנושאים שהוזכרו מוטב שיעזרו בהנחיית הורים, יועץ זוגי או כל גורם מקצועי המקובל על שניהם, המשכיות המריבות מחלישה לעתים אחד מבני הזוג באופן הגורם לו לאבד עניין במתרחש במשפחה. מצב שאינו מאפשר התפתחות משפחתית.

מיתוסים והשפעתם על יחסי משפחה

המושג מיתוס פרושו רעיון או הדגמתו על ידי סיפור שיש לו השפעה מוסרית הכוללת הצעה לעקרונות חיים. לרוב מיתוסים מתאימים לחברה מסוימת אך בעידן הגלובליזציה יש מעברים של השפעות בין חברות שונות.

הספרות המקצועית בתחום יחסי משפחה מיחסת למיתוסים במשפחות רבות כוח משפיע שעובר בין דורות מבלי שהדורות האחרונים יהיו מודעים לכך.

דוגמאות למיתוסים משפחתיים:

כסף והשכלה פרושם ביטחון, ביטחון כלכלי יכול לתת יציבות במערכת יחסים זוגית, ביטחון כלכלי יכול להיות מושג רק כאשר אדם הוא שכיר, הורים צריכים לעשות הכול בשביל ילדיהם ללא קשר לגילם או ליכולתם של ההורים, בשלבי ההתהוות של משפחה צעירה היחסים בין הכלה לבין החמות אינם צפויים להיות קלים או חיוביים, נשים צריכות להיות עצמאיות מבחינה כלכלית ולשאת יותר מגברים בעול גידול הילדים, לימודים "חסרי תכלית", כלומר לימודים שלא ברור איזה מקצוע יירכש בעזרתם מעידים על העדר חשיבה עתידית של מי שבוחר בהם.

מיתוסים כגון: "כסף והשכלה פרושם ביטחון", "ביטחון כלכלי נותן יציבות במערכת יחסים זוגית", ישפיעו על העיסוק ועל סדר העדיפויות הכלכלי של אחד מבני הזוג, אם בן הזוג האחר חונך לפי מיתוס שונה ביחס להתנהלות כספית צפוי מתח קבוע בנושא כל עוד לא היגיעו בני הזוג ליצור עסקה שמתאימה לשניהם.

בני נוער בשנות ה2000 מושפעים ממיתוסים במשפחתם מחד אך מאידך מנסים להבין את שורש הרעיון שהם מזהים. הורים המתקשים להודות שהכוונתם מושפעת ממיתוסים מייצרים לא פעם מתחים על רקע זה.

כאשר יש שיחה גלויה על ההתגלגלות של מיתוס במשפחה, יש אפשרות שלמרות המבוכה וערעור זמני של הסמכות שדבר זה עלול לגרום להורים, יתפתחו דיאלוגים והבנות שיתרמו לכולם מעבר להשפעת המיתוס.

פתרונות להורים במצבי "הישרדות"-תגובה לפסקה בכתבה של אריאנה מלמד, "הארץ" 29.5.18

"תכירו את רננה בוצר, בת שמונה וקצת, כיתה ג'. גם הבוקר, כמו בימים רבים מדי, סדר היום שלה השתבש קצת. צבע אדום, ממ"ד, רגיעה, ויאללה, לבית הספר, כי חייבים "לחזור לשגרה". זה הפולחן ואיש אינו מעז לתקוף אותו או את ההנחה העומדת בבסיסו, שירי פצמ"רים, רקטות, איומי רחפנים, מנהרות וסתם חדירות מזדמנות הם סוג של הפרעה זעירה בלוח הזמנים."

ילדים המסרבים ללכת בית הספר מעיקים על הצורך של הורים לנהל שגרה בריאה במשפחה ובעבודה ולהצליח במקום העבודה שלהם. לכן אנו נאלצים לא פעם לשלוח ילד לגן או לבית ספר לאחר שלקח אקמול, לעתים הוא מדביק אחרים והמעגל חוזר אלינו. הקטע בפתיחת הפוסט מציג מצב גבולי, אם נשדר לילדים החיים בתנאי חרדה קבועים שלגיטימי להישאר בבית אחרי ארוע הם יקבלו אישור לחומרת המצב ויחמירו אותו בתוכם. במבט אחר אין לנו מושג מה באמת קורה לילדים כשאינם מבטאים קושי לעמוד בלחץ. מה קורה במפגש מצבי הלחץ שמתרחש בבית הספר? יש ילדים שטוב להם לצאת מהבית במצבי לחץ ויש כאלו שמעדיפים לא מתוך התפנקות לעכל לבדם חוויות קשות.

קשה למצוא או להציע פיתרון קל לביצוע בין כל ההפרעות שנדרשות מהורים נוסף להסעות לחוגים, איזון בין צורכי הילדים, תפקוד הבית ועוד ועוד

אבל זה התחום שלי.......
לעזור להבין שלפעמים דרכי התארגנות יצירתיות יכולות להקל על המתח הרובץ עליכם, הורים יקרים.יוזמות יצירתיות דורשות אנרגיה ואין לדית אם יצליחו אבל לא לכולם יש סבתות שנמצאות בטווח נסיעה סביר ואינן עובדות.......

להלן כמה הצעות:
1. חשבו על אנשים שיכולים להיות בתפקידים הבאים: ממלאי מקום בבית בזמן מחלת ילד, בזמן תגובות למצב לחץ מסיבות שונות או כשדרושה תשומת לב אישית לילד עם קשיי קשב וריכוז.

2. אל תחשבו איך תממנו את זה, יכולים להיות פתרונות שווי כסף שאינם עולים כסף.

3. מי המועמדים הטבעיים? סטודנטים שיש להם יום פנוי וגרים קרוב, פנסיונרים צעירים יחסית שבאמת רוצים לעזור כי ילדיהם רחוקים. כאלו שהבדידות קשה להם, אנשים כבדי תנועה שיכולים להיות עם ילד בגיל בית ספר אך לא יכולים לצאת מהבית כדי להתנדב

4. מהם פתרונות שווי כסף ואיך תדעו לסמוך על המועמדים? נסו לפנות לזוג הורים נוסף או שלוש משפחות נוספות והציעו תשלום נמוך תמורת היקף עבודה גבוה יחסית.
הציעו תמורה במעשים, קנייה בסופר מרקט, (רק בזמנים קבועים). סידורים שאפשר לעשות דרך המחשב ומי שאינו בקיא בכך מתקשה להגיע ולעשותם. תיקונים קלים כמו החלפת נורה ושחרור סתימה...
5. ובקיצור צרו קהילה לטווח קצר ולמטרות מוגדרות כדי לא לפתח ציפיות שיעיקו עליכם

הכנה לשינויים ולמצבים בלתי צפויים בתחום ההורות

הורים פוגשים לא פעם את ילדיהם במצב חדש להם משום שהשינוי התרחש בעולם הפנימי של הילדים, בלי שהבינו אותו ובלי שיכלו לשתף בו.

שינויים הם עניין מרתק לאחדים ומאיים לאחרים, ההתנסות בשינויים מקצועיים ואישיים נדרשת מדי יום ביומו במסגרות מקצועיות, בחיי המשפחה, במפגשים עם עולם ערכים שונה או בצורך לשאת ולתת עם אנשים שאיננו מזהים את ערכיהם.

שינויים מחלישים את יכולת השליטה העצמית ומזמנים מצבי מבוכה. 

השימוש בגוף כמקור לשקט פנימי יכול לסייע לאנשים להשיג מרווח זמן קצר לעצמם כדי לארגן אסטרטגיות לביטוי מדויק יותר במצב החדש. לימוד כושר השליטה בשרירים שאינם נראים לעין ושימוש בהנעה עדינה יכולים לתת עוגן ומרכז לפעילויות מאתגרות רבות. 

לדוגמה: הרפיית הפה בטכניקות שונות יכולה ללמד אנשים כיצד להעזר בקול לצורך השפעה על ילדים ומבוגרים. 

המבט רובנו מסתכלים על סביבתנו ללא הרף, הדבר מסייע לנו לחוות שליטה ביחס לסביבה, אלא שאיננו מודעים לכך שהמבט החוצה גורם לעולם שבחוץ להשפיע על העולם הפנימי שלנו. 

בעיניים יש הצלבה בין העברת מסר לא מילולי החוצה לבין קליטת מסר שמשפיע פנימה. לימוד התמיכה הפנימית משפיע על מה שקורה בחוץ, המבט מאפשר חיבור פנימי לנוכחות שאדם רוצה להעביר לסביבתו, בין אם מדובר ביוצרים, באמני הבמה, במורים ובהורים. 

"אל תיגע בזמיר"-דוגמה לדיון על "נראות" וחשיבותה בעולם שבו חסרה מודעות לנראות

נושא הקרוי "נראות" מעסיק הורים לא מעטים. קשה לכוון את המידה שתיתן לילדים ביטחון וחווית ייחודיות בלי לכוון אותם להרגל לא הכרחי, לא דרוש ולא תואם את אישיותם. הספר "אל תיגע בזמיר" מאפשר לקורא הבוגר להתבונן בהעדר חויה כזו אצל ילדים ובתגובות שהעדר זה מעורר בנו הקוראים.

מי שיאהב את הספר יוכל לעודד ילדים לקרוא אותו או להקשיב לקריאתו ולהגיע לדיון בנושא הרגיש

הספר "אל תיגע בזמיר" הוא רומן המתרחש בדרום ארה"ב בתקופה שבה אנשים "שחורים" חיים בנפרד מהלבנים, תקופה שבה מתחילה להתעורר מודעות לגזענות בקרב חלק מהאוכלוסיה הלבנה.

הדמות המרכזית היא ג'ין לואיז פינץ' (סקאוט) ילדה יתומה מאמה שאביה, אטיקוס הוא עורך דין. האב נבחר במסגרת תפקידו להגן על טום רובינסון אדם שחור הנאשם באונס של נערה לבנה.

שקאוט אינה זוכרת את אימה כלל ואינה מודעת לחסר הקיים בחייה. למרות שדמויות שונות משמשות תחליף לדמות האם, יש לקורא בן זמננו המודע לחשיבות הרגשת הנראות אצל ילדים, חויה של הזנחה ביחס לרגשותיה של סקאוט. הקורא עובר בין התבוננות במצב ממקומנו המודרני להבנה שהספר כולל עדות על תקופה. המשרתת הכושית, קליפורניה נותנת לילדה ביטחון מהסוג הפשוט. היא משתפת את סקאוט בעבודות אפייה החביבות על ילדות בגילה ומשוחחת עימה "בגובה העיניים".

מנקודת מבט של העידן המודרני חסרה לסקאוט חווית קרבה רגשית ביחס המבוגרים אליה, מנקודת המבט של העידן שבו היא גדלה סביר להניח שילדים רבים חסרו יחס רגשי מקבל ותומך.

המצב המשפחתי החריג (העדר אם) מוקצן בתנאי העבודה של האב, כעורך דין של המדינה תפקידו כולל הגנה על "שחורים". בעקבות ארוע שמסעיר את שתי הקבוצות מותקפת המשפחה על חריגתה מכללי המוסר המקובלים המפרידים בין שחורים ולבנים. ההתקפה פוגעת בילדים מבחינות נפשיות רגשיות ופיסיות. עד כמה שהקורא יכול להיות מודע לרגשותיו של האב הוא אינו סובל מקשיים אלו. יתכן משום שהוא רואה בהם שליחות.