תלונות וחוזק אישי ומשפחתי

הנטייה להאשים את האחר מצויה בין בני אדם ובני משפחה כאחד, זוהי דרך לשחרר עומס, לעבד קושי ולהרגיש טוב למרות ההבנה שהתלונה עצמה מייצגת מצב לא טוב.

 יש שנוטים לבטא תלונות ביתר קלות מאשר מול חברים או מול עמיתים לעבודה ויש שמבטאים קשיים במיוחד ביחסים בין בני משפחה. ההנחה היא שהמשפחה צריכה להכיל את הקשיים של כול השותפים בה. עניין זה הוא תלוי תרבות ותלוי אישיות ולא רק ביטוי למצב רגשי.

לרוב אדם אחד או שניים במשפחה מכילים את הקשיים של אחרים, המשפחה אינה מיכל אלא צרוף של אינידיבידואלים המתפקדים יחד. מי שמתלונן בקלות מטיל אחריות גדולה יותר על מי שממעט להתלונן בלי שיהיה מודע לכך.

הנטייה להתלונן בקלות או להיפך למעט בדיבור על קשיים במסגרת המשפחה יכולה להיות תוצאה של אישיות כמו גם חלק מהעברה בין דורית, בני זוג שמקימים משפחה יחד נושאים ונותנים בדרכים שונות על השפעת הערכים והנורמות שהביא כל אחד מהם ממשפחתו. מי שהפנים סגנון שאין בו מקום לתלונה מתייחס בביקורת והתנגדות למי שמתלונן בקלות. לעתים ייחס משקל יתר לתלונות שמופנות אליו.

הבעיה המרכזית בביטוי תלונות בקלות נובעת מהנטיה להאמין למחשבות ולמילים בלי לשים לב לתמונה שלמה של חשיבה. קל למהר להפיל אחריות על בן זוג שאינו יודע להשיב מלחמה. מצב זה מטעה ומבלבל את המתלונן עצמו שככל שהוא עסוק בתלונותיו הוא ממעט להבין את חלקו במצב משפחתי לא טוב. עבודה על תלונות יכולה להיות דרך לשנות מצב משפחתי.