שונות ביחס להורות בין בני זוג והאפשרויות לצמצם מתחים

נושאים רבים שאינם מורכבים עבור בני זוג לפני לידת הילד הראשון נעשים קונפליקטואלים הן במהלך החיים כבני זוג טרם לידת הילדים והן בתחום ההורי כמה חודשים לאחר לידת הילד/ה הראשונים. היחס של כל אחד מבני הזוג אל נורמות שראה במשפחת המוצא שלו והתייחסות אל הנורמות כאל הכרח או הבחירה ה"טובה ביותר" מקשה לעתים על כל אחד מבני הזוג להבין את רעהו. הפערים בין דעות בני זוג לגבי " איך צריך להתנהג"?! מעוררים קושי גדול מכמה סיבות: זהו שלב של מאבק כוח בין בני זוג, פער הדעות מקשה על בני הזוג להבין שמאבק הכוח אינו קשור בהכרח לתוכן אלא מבטא מצב רגשי בין בני הזוג. הצורך להכיר איש את כוחו ביחסים הזוגיים מעודד עיסוק בפערים יותר מעיסוק במשותף. 

קושי לשנות הרגלים הוא דבר ידוע ומוכר, תינוק מחייב שינוי הרגלים מתמשך ובעיקר שינוי סדר העדיפויות מניהול עצמי או זוגי של זמן השינה, האכילה, הפנאי או יחסים להעדר יכולת לתכנן זמנים כלל ובהמשך לתכנון חלקי. הקושי הכרוך במעבר כזה גורם פעמים רבות להאשמת בן או בת הזוג בעיפות המצטברת ובתסכול. אין אלו דברים חדשים אך לא ניתן להתכונן רגשית למצבים כאלו, ניתן לחשוב על התארגנות מעשית ותודעתית. מעשית היא זו המצמצמת קשיים כמו אדם שלישי שיעשה חלק מעבודות הבית, תודעתית יכולה להיות הכנת חברים לצמצום היקף מפגשים וניהול היחסים בטלפון. העיקר הוא לנסות לצמצם טענות ולראות את הקשיים של האחר.

התרחקות מכוונת של בני משפחה למטרות בריאות נפשית-הדרכת הורים

בעקבות ביקורות אוהדות שקראתי על הסדרה אוליב קיטרידג' מבית היוצר של חברת הכבלים HBO  צפיתי בה כמה פעמים.

במרכז העלילה נמצא זוג ומערכת היחסים עם בנם היחיד. במהלך שלבים שונים בחייהם מתגלה אם המשפחה שאותה מגלמת השחקנית פרנסיס מקדורמונד כאישה קצרת רוח, קשה לסביבתה הקרובה והרחוקה, וממעטת בגילוי רגשות. גילויים אלו מתקבלים בהבנה על ידי בעלה ובנה בעשרים השנים הראשונות ומגיעים למשבר ביחסים עם הבן לאחר גרושיו מאשתו הראשונה ונישואיו בשנית.

האם אוליב טסה לבקר את בנה החי בניו יורק עם אשתו החדשה וילדיה מנישואים קודמים

בזמן שהאב שעבר שבץ סיעודי ומוגבל. אוליב אינה מצליחה להרגע ולחיות בקצב של בנה וכלתה יותר מיומיים. בחירתה לעזוב שאינה מוסברת מתקבלת בקוצר רוח על ידי בנה , הוא רואה בשיפוטיות שלה בארוע זה המשכיות של האשמות ישירות ועקיפות ששמע ממנה כל ילדותו. הוא מעדיף לנתק את הקשר בינהם משום שרק כך הוא יכול לפי הרגשתו להתחיל להיות שלם עם עצמו ועם מעשיו, תחושות האשמה שספג בילדותו מדכאות אותו והוא בוחר להתחיל לחיות את חייו באופן חדש, נטול אשמה. זוהי החלטה קיצונית אך אמיצה, זוהי דוגמה לתהליך טיפולי שעבר הבן שבעקבותיו בחר לשמור על גבולות היכולת שלו להיות מאוזן ללא מחויבויות מוסריות המעיקות עליו. הבן מדגים באופן מוקצן סוג של שינוי המתרחש לעתים בעקבות טיפול. אם נניח לצד המוסרי שבעניין ונצפה במבט טיפולי יש ברכה במעשיו משום שרק לאחר תקופה של שנה מבינה האם את התנהגותה הקשה אל סביבתה. לצערנו אין הסדרה מספקת את הפתרון החיובי שכולנו מצפים לו.

שפת גוף של הורה מבטאת הרבה גם בהדרכת הורים

שפת הגוף בתמונה העליונה הנקראת אמהות שונה לחלוטין מהמצולם בתמונה התחתונה הנקראת אבהות.

נסו להתעלם ממספר הילדים שיש לכל אחד מההורים, חשבו על שפת הגוף של כל אחד מהם ומה הוא אומר לכם 

מיתוסים ופרוקם למניעת המשכיות בינדורית בתחום המשפחה

מיתוס מקבל את כוחו מעצם היותו נושא שאינו מדובר בגלוי בין הורים לילדים, המודעות אליו יכולה לשנות את כוחו, במיוחד אם נוצרת מודעות משותפת בין בני הזוג הצעיר לבעייתיות. מיתוסים מתבטאים דרך הבדלים "תרבותיים" בסגנון גידול הילדים ומקבלים אופי של מאבק בין בני הזוג כאשר כל אחד מהם משוכנע שהאחר טועה. העימותים הם אם כן אחת הדרכים להבין מיתוסים. המיתוס ממשיך להתקיים בין השאר עקב החרדה לשינוי מבנה היחסים בין הורה במשפחת המוצא לבין בן או בת עקב נישואים. ברמה הזו המיתוס מבטא "נאמנות" כלומר החובה להוכיח את המשכיות הקשר למשפחת המוצא. דבר שמובן שאינו יכול להיות מוצהר מילולית אלא מעשית. המיתוס ממשיך להתקיים בין השאר עקב החרדה של בני הזוג הצעירים מהעדר קביעות במבנה היחסים ומיתר מעורבות של משפחות המוצא. בן הזוג החרד יותר לשמירה על מיתוסים שבהם גדל יכול להרגע אם החששות מהשפעות יתר של מיתוסים ממשפחת המוצא של בן הזוג החרד פחות ידוברו.

.  

תגובות מהעבר במצבים בהווה-כך הורסים מערכות יחסים

האם ניתן להחליט מתוך הבנה להניח לעבר ולא לתת לו לקבוע את העתיד?

השאלה הזו והבדיקה של נוכחותה לגבינו מובנות ביתר חדות כשעולים רגשות שליליים.

כלב של שכנים מפריע לי וזה מרגיז יותר בגלל הכלב הקודם שהיה להם. ודאי וודאי שבן זוג

או ילד שמוציא אותי מאיזון יפעיל רגשות שהחלו לפעול בעבר.

קל להציע וקשה לבצע, ההבנה שאנו סובלים יותר בגלל משאות העבר יכולה לשחרר

מהמשך נשיאתם. לא כדי להיות טובים יותר, רק בשביל עצמנו.

מתי מועיל ליווי הורים לכל המשפחה?

ליווי הורים דרוש לעתים כדי לאפשר להורים ללמוד כיצד לשוחח  עם ילדים מתבגרים על נורמות משפחתיות שאנו נוטים להתייחס אליהם כמובן מאליו בתחום הזוגי, ההורי וניהול משפחתי. חלק מהנושאים הם התנאים הבסיסיים לניהול וארגון החיים. נורמות משפחתיות הן לדוגמה: ניהול תקציב, העדפות בבחירת מקום מגורים וסגנון המגורים, יחסים עם שכנים וחברים, חשיבות והתמדה ביחס לטקסים חברתיים, התמדה לגבי טקסים בין בני הזוג ובין ההורים לילדים, סגנון התקשורת והעברת מסרים באופנים מילוליים ולא מילוליים.

בלבול בין שקרים, הסתרות ושמירת פרטיות במשפחות

דפוס של הסתרות בתוך המשפחה יכול להיות מסר מבלבל עבור בני נוער. זהו דפוס שמוביל לחוסר הבנה מתי שקר הוא שמירה על פרטיות ומתי בעיה ערכית ותקשורתית.

הורים יכולים לא פעם להעדיף לשקר, כלומר להמציא ארוע שלא היה במקום לומר לילדם "זה ענייני האישי" או "איני יכולה לשתף אותך בעניין". ילדים מאמצים את הדפוס לרוב לקראת גיל ההתבגרות או במהלכו והורים מאשימים אותם בטעות בשקר.

ילדים שנוטים לשקר עושים זאת כמובן מחשש ופחד מתגובת הסובבים ומחוסר בטחון אך גם מתוך תחושה שהאמת אינה בהכרח ערך כה חשוב, ואם המבוגרים המשמעותיים אינם אומרים אמת, גם לי יש לגיטימציה לשקר.

האם נכון לעמת את ההורה עם סגנון השקרים שפיתח?.

זמן הורים וליווי הורי

קשיי התארגנות להגיע למפגשי ייעוץ או הדרכה הורית הם נושא ידוע בקרב אנשי המקצוע. אמנם רוב ההורים חיים ומתפקדים תחת לחצי זמן קבועים. יום העבודה מסתיים בשעת איסוף הילדים ממקומות החינוך השונים, השכבת הילדים במיטותיהם בשעות הערב אינה ידועה מראש. לא  תמיד יש ביביסיטר שיכולה להחליף הורים או אם בשעת ההשכבה לישון וכו........
זמן הוא משאב מצומצם אבל ניהולו הוא נכס יקר לא פחות, הבנה של הורים בצורך להעזר בכוחות מקצועיים שונים אינה רווחת דיה בחברה הישראלית, החלק האופטימי בעניין הוא שיפור הדרגתי שקיים בתחום ביחס לעבר, סביר שהוא ילך ויגדל

הסרטים והסדרות שמייצגים את חיינו בזוגיות

סרטים רבים עוסקים במערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות הן כנושא מרכזי או כנושא שמציג את מערכות היחסים כחלק מהנושא, הסרט "הבוגר" הישן והטוב, "תקוה בהופ ספרינגס" עם מריל סטריפ וטומי לי ג'ונס,  סדרות קולנועיות בולטות עוד יותר בתחום זה, מרכז העניין של הסדרה "פלפלים צהובים" הוא התארגנות משפחתית סביב ילד על הספקטרום האוטיסטי ניתן לטעות ולחשוב כי האוטיזם נמצא במרכז, במבט נוסף ניתן לומר שהאוטיזם הוא סיפור המסגרת. במרכז העלילה נמצאים שלושה זוגות והעלילה מנוצלת בין השאר להצגת כמה סגנונות של זוגיות, סגנונות של התמודדויות משפחתית משפיעות על ההתעניינות של הצופה יותר מתופעת האוטיזם.

בשל הנטייה שלנו כצופים להימשך להזדהות עם דמות זו או אחרת אנו מתמקדים פחות בהבנת מערכות היחסים ונגיעתן בחיינו. אלא אם כן מוצגת אפשרות שאנו נמשכים אליה עקב נסיבות אישיות.

הסרט "תקוה בהופ ספרינג" עוסק בזוג שהקשר ביניהם נעשה טכני בשנים שלאחר עזיבת הילדים את הקן, האישה, אינה מותרת ושלא כמנהגה יוצרת עובדה ומביאה את בעלה לטיפול זוגי קצר טווח, הטיפול עושה את שלו. חווית ההצלחה פוגשת כמובן את החוזק הנפשי של שניהם שמשתנה לטובה.  

שינוי הפוקוס מהיחיד אל המשפחה והתהליכים המתרחשים בה

סרטים רבים עוסקים במערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות הן כנושא מרכזי או כנושא שמציג את מערכות היחסים כחלק מהנושא, הסרט "הבוגר" הישן והטוב, "תקוה בהופ ספרינגס" עם מריל סטריפ וטומי לי ג'ונס,  סדרות קולנועיות בולטות עוד יותר בתחום זה, (זגורי אימפריה, קרובים קרובים, פלפלים צהובים)

מרכז העניין של הסדרה "פלפלים צהובים" הוא התארגנות משפחתית סביב ילד על הספקטרום האוטיסטי והאוטיזם נמצא במרכז, במבט נוסף ניתן לומר שהאוטיזם הוא סיפור המסגרת. ההזדמנויות שנפרשות במסגרת זו להציג כמה סגנונות של זוגיות, כמה סגנונות של התמודדויות משפחתית משפיעות על ההתעניינות של הצופה יותר מתופעת האוטיזם.

הנטייה שלנו כצופים נמשכת יותר להזדהות עם דמות זו ואחרת ופחות להבנת מערכת היחסים ונגיעתה בחיינו.

האם זה הרגל? קושי להתמודד? חשש לפגוש מצבים מורכבים או כאלו שאנו חווים אותם כהגנה? או פשוט נושא שאינו נמצא בפוקוס שלנו כי מסיבות שונות לא דובר בו ותשומת הלב לא הופנתה אליו בתרבות שבה גדלנו.

השאלות האלו נועדו לקדם התייחסות חדשה יחסית לנושא, עד לא מזמן זוגיות ומשפחתיות היו עניין מובן מאליו, בעשרים השנים האחרונות החלה להתפתח גישה הרואה בזוגיות תהליך משתנה וצומח, מצב שדורש הזנה או הכנה לשינויים, כך גם לגבי משפחה, מי שמתבונן במשפחות לומד לראות ניואנסים המעניינים אותו במשפחתו. יש הורים המתעניינים במה שקורה לכל אחד מילדיהם ויש כאלו שהפוקוס שלהם משלב בתהליך שעובר היחיד את התהליך שעוברת המשפחה כולה.

צילומי חתונה בתקופות שונות והביטוי שהם נותנים למערכות יחסים

הצילום מחתונתם של חמי וחמותי היושבים על הספה מייצג לדעתי תמונת משפחתיות המתאימה לשנות החמישים והשישים.
כל בני המשפחה המרגישים קרובים לזוג משתתפים בצילום, לצד הכלה יושבת אימה ולצד החתן יושבת סבתו, מאחוריהם עומדים אחיהם ואחיותיהם ובני זוגן/ם. סביר להניח שבתמונה שתצולם בשנים האחרונות תכוון הכלה או אימה את מספר המצולמים ותגדיר מי מתאים להיות באיזו תמונה. סביר גם שהתמונה תכלול יותר אלמנטים עיצוביים מאשר אלו המופיעים פה.
האם ההבדלים האלו מעידים בין השאר על תפיסת המשפחתיות המשתנה בין הדורות?

זה קורה לא רק בקולנוע ובסדרות

בעקבות ביקורות אוהדות שקראתי על הסדרה אוליב קיטרידג' מבית היוצר של חברת הכבלים HBO  צפיתי בה כמה פעמים.

במרכז העלילה נמצא זוג ומערכת היחסים עם בנם היחיד. במהלך שלבים שונים בחייהם מתגלה אם המשפחה שאותה מגלמת השחקנית פרנסיס מקדורמונד כאישה קצרת רוח, קשה לסביבתה הקרובה והרחוקה, וממעטת בגילוי רגשות. גילויים אלו מתקבלים בהבנה על ידי בעלה ובנה בעשרים השנים הראשונות ומגיעים למשבר ביחסים עם הבן.

בסוף הפרק השלישי בסדרה, שלב שבו בני הזוג נמצאים לאחר פרישה מעבודתם הם עוברים טראומה. הם נקלעים לשוד בבית חולים. השודדים מאיימים על חייהם והם פורקים זה על זה תסכולים מהעבר. מצב שלא היה מוכר להם עד כה. לאחר הארוע מבטאים שניהם רגשות הדדים ואישיים באופן שלא נראה קודם לכן במובן החיובי, הן בבכי והן במלל.

בפרק הרביעי והאחרון עובר הגבר שבץ, הוא מאבד כל יכולת לתקשורת. במצב זה מתגלה אוליב, הדמות הנשית כאישה אוהבת וסבלנית, היא נמצאת בסביבתו ללא הרף מדברת אליו כאילו הוא מבין כל מילה, היא דורשת כבוד ביחס העובדים אליו וביחסו של בנה. יש בה רוך שלא גילתה מעולם כולל בכי ומגע.

האם הזעזוע שעברה שינה אותה? היא מתקשה לגלות יחס זה כלפי בנה אשתו השנייה וילדיה של האישה.

היתכן שכאשר אינה מאוימת ומי שמולה חסר אונים יש בה יכולת לבטא רגשות?

אולי ההתמודדות עם חיים לבד ואחריות לאדם אחר מפגישים אותה עם עצמה כפי שלא היכירה קודם לכן.

משפחות מודרניות

צלחת הסדר האלטרנטיבית שבתמונה מסמלת משפחות אלטרנטיביות או יותר נכון מודרניות. דברים חדשים וטובים קורים בעולם ובארץ.
בצלחת  פריטים המחליפים מאכלים מסורתיים בצלחת הסדר הרגילה, הסוכריה על מקל מחליפה את רגל התרנגולת המסמלת כיצד הוכו אויבנו שוק על ירך, השוקולד המריר מחליף את המרור והביצה משוקולד את הביצה הקשה שתמיד נמצאת על שהשולחן.

תפיסת זוגיות כפי שהיא נראית בצילומים

צילומים מתקופות שונות מבטאים את יחסם של המצטלמים לזוגיות או למשפחתיות. בתמונה זו מצולמים סבי וסבתי לאחר נישואיהם בשנות העשרים של המאה העשרים. הקרבה הפיסית מחליפה את הבעת הפנים המקובלת בשנות האלפיים. מפתיע לראות זוג צעיר שאינו מביע רגשות זה לזה בצילום מכוון, אלא שהבעת רגשות צפויה להראות בעידן אחר, העידן של זמננו ולא בתקופה שבה הצטלמו..

משפחות בתמונות-שינוי נורמות משנות הארבעים של המאה ה20 לתקופתנו בשנות ה2000

אח ואחות, צילום בסטודיו כפי שהיה נהוג בעבר, הבעת הפנים מספרת על שינוי הנורמות משנות הארבעים לימינו, היחסים ביניהם מובעים בקרבת הגוף, שפת הגוף מספרת על ביטחון בקשר, אך כפי שרואים בתמונות נוספות מאותו זמן אין ציפייה לחיוך או הבעת רגש כפי שנפוץ בעשרות השנים האחרונות, לדעתי הצילום משקף גישה פסיכולוגית למשפחה, עצם קיומם של חיים יחד והיותם אחים אומר הכול ואין ציפייה להעברת מסר דרך התמונה על משפחתיותם.