ליווי משפחתי כתהליך שווה מעמדות

המושגים שחוזרים ועולים בהקשר של עבודה עם משפחות כגון "הדרכת הורים", " "טיפול זוגי", "טיפול משפחתי", "ייעוץ זוגי" ועוד, עוסקים כולם ביכולת של המשפחה כתא וכפרטים להרגיש חשופים לגורמים מקצועיים כאשר אין ביכולתם להתמודד עם לחצים פנימיים הקשורים במערכות היחסים בינהם או עם קושי של אחד מהם.

התרבות של משפחות רבות מתייחסת לחוסן המשפחתי כתוצאה של שמירת פרטיות. אזור מוגן וסגור בפני העולם החיצון. למרות ההבנה המתגברת כי לא ניתן להפריד בין מצבו האישי של הפרט לדינמיקה המשפחתית מתקשים אנשים רבים לקבל עזרה בחיי המשפחה, 

ההרגשה שמדובר בחשיפה שונה מאדם לאדם. מי שמרגיש מאוים מעצם המעורבות במפגש עם איש מקצוע יכול לשתף את המשפחה ואת אנשי המקצוע בהרגשתו. למרות שהחשש יכול ללוות בכל מצב ההבנה שהדיון בקושי לשתף הוא לגיטימי ויכול להיות עיקר העניין בכל מפגש יכולה לעזור.

לכן עבורי המושג ליווי משפחתי נושא קונוטציה חיובית ומתאים יותר לסגנון עבודה שבו מידת ההתערבות תלויה בבני המשפחה. המטפל/מדריך ההורים/ היועץ הזוגי אינם אמורים לדעת "מה נכון" לבני המשפחה יותר מבני המשפחה עצמם. הוא מאפשר, מייצר תנאים לדינמיקה לא מוכרת,יוצר נורמליזציה כאשר החשש מחריגות מפעיל את בני המשפחה ועוד..

לא תמיד דרוש ליווי משפחתי עקב קשיים, לעתים שאלות וספקות שהורים עסוקים בהם יכולות לקבל מענה על ידי מעקב ארוך טווח שמתבצע בתחומי הקיום הטבעיים של הילד ולא בהכרח בחדר הטיפולים.