קשיי תפקוד בבית ספר רגיל או ייחודי והתמודדות עם הבדלי גישות של הורים

אין זה חידוש לטעון שלרוב זוגות ההורים יש גישות שונות ביחס למצב ילדם או ילדיהם. הבדלים אלו אינם בעייתיים כל עוד מדובר בילדים המתפקדים בהתאם לכללי המערכת, כאשר מדובר בילד שאינו יכול לתפקד לפי דרישות המסגרת או נראה שמתקשה להתאים עצמו ההבדלים בין ההורים עלולים להפריע לקשר עם בית הספר ולבדיקה אם הבעיה היא חוסר מוטיבציה של הילד או חוסר יכולת להשתלב. (מובן שבתי ספר רבים אינם יכולים או שאינם נוטים לעזור מעבר להכרחי בעניין אך לא זו מטרת הדיון.)

כדי לעזור לשני בני הזוג להבין את הפערים בינהם יכול/ה מדריך /מדריכת הורים להציע:

"בואו ננסה למקם על רצף את טווח התגובות של כל אחד מכם כשהוא שומע על ארוע".

הטווח שיוצג ינוע בין חיוך סלחני לכעס שיש לו ביטוי גופני כמו כאב ראש פתאומי או רצון להכות בשולחן. יתכן שלפי התגובות תתרשם מדריכת ההורים שהאב הוא הסלחן שבין שני ההורים והאם המתוסכלת. לכן היא תעבור לשאלה הבאה:

"אילו שינויים ציפיתם שיתרחשו לאחר שהעברתם את בנכם לבית הספר הדמוקרטי/ האנטרופוסופי/ הדיאלוגי?"

האם תספר שבית הספר משתף אותם מיד לאחר כל ארוע כפי שציפו (בשונה ממה שקרה בבית הספר הקודם) והם חשבו שאם בנם יהיה מודע למעורבותם תעלה המוטיבציה שלו לשלוט בעצמו אך בינתיים הדבר לא קרה. זאת למרות שהם מנסים יחד איתו להבין את סדר הארועים, בכל פעם שהם מקבלים דיווח. האב מתאר שהם ניסו לארגן טקס קבוע של תגובה מצדם לאחר ארועים קיצוניים יותר שבהם קיבלו מידע מבית הספר על ארוע חריג אך מאחר שאינם מאמינים בעונשים הם לא בטוחים שבנם מבחין בין רמות שונות בחומרת התגובה שלהם.

ריבים ומאבקים בין בני זוג והשפעותיהן החיוביות

כאשר בני זוג רבים ללא נוכחות הילדים, בנושאים עכשויים וכש"פנקס החשבונות" בינהם אינו מרכז העניין זה יכול להיות ארוע חיובי לזוגיות ואפילו ארוע מקרב.
מדוע?
חלק ממצבים כאלו מעיד על העדר פחד מהתוצאות של הריב או מהמשכיותו בצורות אחרות, הזוג שבתמונה נראה לכאורה נטול שליטה ברגשות אך אם אין פחד כפי שנראה בתמונה לקרבה גופנית בזמן ריב סביר שיש אמון הדדי, במה? במאזן הכוחות, בכוח שכל אחד מהם חש שיש בתוכו, בהעדר הפחד לבטא כעסים.

כשמציגים מצב שמקובל לחשוב עליו כשלילי באור חיובי כדאי לשאול מה האלטרנטיבות. העדר ריבים יכול להעיד על פחד מריב וצבירה של עוינות שעלולה להתפוצץ בשלב זה או אחר, העדר ריבים יכול להעיד על קיפאון ביחסי הכוחות, חשש לשנות מצב "בטוח" בלי שיהיה באמת בטוח. הרשימה ארוכה.

הבעיה המהותית היא מהו טווח ההשפעה של ריבים בין הורים על ילדים?
מאחר שכל אחד מהם מגיב בהתאם לאישיותו הדרך הבטוחה היא לשמור על הצורך לברר עניין בין בני זוג למצב שאין בו נוכחות של ילדים. יש עוד אפשרויות כמובן, איש ודרכי חייו.

העיקר הוא לתת לזה מקום, לא לפרש זאת כמצב שבהכרח מרחיק, כי מי שיודע לריב יודע להתפייס.