בספרות המקצועית בתחום הדרכת הורים מקובל להבחין בין ארבעה סגנונות הורות,
שמתבטאים במאפייני הסמכות שהורים מפעילים כלפי בני נוער - סגנון הורות סמכותי
,(authoritative) סגנון הורות שתלטני
,(authoritarian) סגנון הורות מתירני
(permissive) וסגנון הורות דוחה
ומזניח (rejecting-neglecting):
כל אחד מסגנונות אלו אינו מתוך בחירה אלא בעקבות
העברה בינדורית שהורה חווה כילד והוא מעביר בתפקידיו כהורה לדור הבא. או בעקבות נתונים כלכליים ורגשיים שגם הם לא
תמיד עקב בחירה.
הכרות של הורה עם ילדותו שלו ויכולת להיות ישר
עם עצמו בנושא וכן עם בני משפחה אחרים תקל עליו להבין מדוע לעתים חלק מתגובותיו
אינן מתוך בחירה. במצב כזה יכולה להתפתח מודעות גבוהה לעמדות שקל יחסית לשנות, מובן שבכל אחד מהסגנונות ניתן לשלב רגשות אוהבים המאזנים את החויה של הילד.
ילדים ובני נוער רגישים במיוחד להוריהם, הורה שחושש שכבודו במשפחה יתערער אם ישנה את
עמדותיו יופתע לטובה ויהנה מרמת קרבה חדשה לילדיו.
