החלק המעניין בשיר שלפננו הוא היחס ללימודים כבר בתחילתם כאל עבודה קשה. הזמן שקודם ללימודים הוא בטלה ורק בסיום שנת הלימודים אפשר לפי דברי הילד לשוב ולהשתעשע.
"חָמֵשׁ שָׁנִים על מִיכָאֵל, עָבְרוּ בְּרִקּוּדִים. בָּטֵל יָשַׁב מֵעֲבוֹדָה, חָפְשִׁי מִלִּמּוּדִים. שְׁלֹשָׁה הָיוּ לוֹ חֲבֵרִים: נַבְחָן שֶׁבַּמְּלוּנָה, חָתוּל שָׁחֹר – רַבִּי לָקִיק וּבַשּׁוֹבָךְ יוֹנָה. חָמֵשׁ שָׁנִים וּבַשִּׁשִּׁית אֶל חֲבֵרָיו קָרָא: שָׁלוֹם נַבְחָן, שָׁלוֹם לָקִיק שָׁלוֹם יוֹנָה צְחוֹרָה. אֶל בֵּית הַסֵּפֶר אֵלְכָה לִי אֶלְמַד יוֹם יוֹם עַכְשָׁו. חַכּוּ עַד כְּלוֹת הַלִּמּוּדִים שׁוּב נִשְׁתַּעְשַׁע יַחְדָּיו."
מילות השיר הישן והטוב חוברו בפעם הראשונה על ידי ראובני ועברו שינויים קלים כמו השם דן במקום מיכאל, מתוך רצון להשתמש בלחן היו משוררים שהוסיפו בתים והתאימו מילים אחרות לחלוטין לאותו הלחן דבר שגרם לשיר להיות נפוץ יותר ויותר.
והגדילה לעשות נעמי שמר ששיבצה אותו בשיר משלה
יֵשׁ שִׁיר אֶחָד עָצוּב שֶׁאֲנִי זוֹכֵר מִזְּמַן, עוֹד מִלִפְנֵי הַחֹפֶשׁ עוֹד מִסּוֹף הָגָּן: חָמֵשׁ שָׁנִים חָלְפוּ עַל מִיכָאֵל אוֹ עַל דָּן. אוּלַי תַּגִּידוּ מַה כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ כָּאן?
