ארוחות הבוקר המתאימות ביותר לילדים לפי וונק(חוקר ההשפעה של מזון על המוח) מתוך כתבה של איתי להט 28.10.10,

וונק, מדען בכיר שזכה בפרסים על תרומתו לחקר האלצהיימר וחובב מושבע של אוכל, ובעיקר שוקולד, ערך את המחקר לספרו לאורך כמה שנים, ובהן מיפה עולם שלם של תגובות מוחיות לדברים שאנו מכניסים לפינו. 

"כותרות על מחקרים שגילו כי "שוקולד מעורר חשק מיני" או ש"צבעי מאכל גורמים להפרעות קשב". בספרו, וונק מציג את התמונה המלאה שמאחורי המחקרים המפוזרים, את הסיבות שבגללן מאכלים משנים את דרך החשיבה, קובעים את מצב הרוח, תקינות פעילות המוח ואפילו מצב התודעה, וכיצד הם עושים זאת. וונק יודע לזהות את תפקידם של בננות ("פצצת סרוטונין שמעלה את מצב הרוח") ותבלינים ("זה כמו מגוון של סמים קלים במינון נמוך") במצבו הנפשי של אדם. הוא גם יודע למה אנשים טיפשים אוהבים ג'אנק פוד ("הסיבה הפוכה, זה הג'אנק פוד שמדלדל את המוח"), ומסביר שמזון הודי מתובל בקארי הוא אחד הדברים הכי טובים שאפשר לתת למוח האנושי ("הכורכומין הוא תרופה מונעת חזקה לניוון המוח"). והכי חשוב - הוא יודע להסביר למה."

"לפי ספרו של וונק, ארוחות בוקר ישראליות ואמריקאיות, שמורכבות מביצים, סלט ולחם, אינן מה שהמוח זקוק לו לאחר השינה. מי שקלעו לטעמו של המוח הם דווקא הצרפתים, שמסתפקים בקרואסון. ייתכן שהגוף זקוק לחלבונים וחומרים תזונתיים אחרים, וונק מסביר, אך מה שנחוץ למוח בבוקר הוא סוכר, שמכיל את החומרים שמתדלקים את מנגנוני הזיכרון, יכולת הלימוד ושיווי המשקל, שחיוניים ליומנו. אחרי צום הלילה רמות הסוכר במוח נופלות כמעט לרמה קריטית, דבר שמחליש את המוליך העצבי אצטילכולין שמשפיע על פעולות של למידה וזיכרון, על ויסות תשומת הלב ומצב הרוח ועל התנועה המוטורית. מנה הגונה של סוכר היא מה שיחזיר אותו לעבודה סדירה."

סמכות הורית בגיל ההתבגרות

" סמכות הורים"הוא אחד הנושאים שחוזרים ועולים בהדרכת הורים הנושא חשוב במיוחד בגיל ההתבגרות, בתקופתנו מתחיל לעתים גיל ההתבגרות בגיל עשר ולא ארבע עשרה כמקובל בעבר. מספר השנים שבהם נדרשת ומתרחשת התבגרות הולך ומתרחב ובעית הסמכות נדרשת עקב ריבוי הגירויים.

 חשוב לזכור כי הפרעות התנהגות, אלימות ודימוי עצמי נמוך שגורם לעתים להתנהגויות חריגות אינן רק תוצאה של סגנון החינוך, פעמים רבות יש משפיעים מרכיבים שונים כגון: אישיות הילדים, מיקומם בסדר הלידה במשפחה, תקופה קשה חברתית או לימודית, קשיי קשב וריכוז, על יכולת המתבגר להכיל סמכות, נושא שכשלעצמו קשה להערכה  ויחד עם זאת ראוי שיהיה מרכזי בהחלטת ההורים כיצד לנהוג.

מובן שהמצב המועדף עבור ילדים ובני נוער הוא הורה שיכול לשנות את הדרישות שלו תוך כדי התחשבות במצב של הילד בזמן נתון.

אם ההורים מגדירים לעצמם רצף של דרישות מעצמם ומהילדים המתורגמים לכללים ברורים ביכולתם לשנות רצף זה במצבי משבר מתמשך ביתר קלות בהשואה להורים שלא חשבו מראש על גישתם לחינוך. שינויים כאלו דורשים דיון במשפחה בתקופה פנויה ממתחים ולחצים בנושא הסמכות. ילדים שמבינים שכל אחד מבני המשפחה זקוק לתנאים שונים, לדרישות אחרות מההורים ולעזרה אחרת יוכלו להבין שסמכות הורית היא רצף ולא רק רשות ואיסור. 

איך ניתן לקשר בין הצילום ההיסטורי של דגל הדיו להדרכת הורים?

אבי ז"ל מצולם בצילום ההיסטורי הזה, דגל הדיו, דגל ישראל שאולתר בהעדר דגל מוכן מוצב באילת. בסיומו של מבצע "עובדה". זאת לאחר ששתי חטיבות פלמ"ח יצאו ב1948 בשני צירים נפרדים כדי לכבוש את אילת והגיעו אליה ללא קרב.
זה היה בסיום מלחמת השחרור.
אבי היה סייר, לא לוחם, הוא מצא דרכים לעקוף את הצבא המצרי שבודד את יישובי הנגב, בזכות הדרכים שהוא וחבריו מצאו הגיעו לנגב מזון ונשק.
אבי היה גיבור, לא רק במלחמת השחרור, גם בסיפור חייו. למזלי הגבורה לא השאירה בו סימנים מזיקים לילדיו.
עבור רוב הילדים ההורים הם סוג של גיבורים, זאת למרות עולם המסכים שמציע גיבורים בשפע.
כל מה שהורה צריך לעשות כדי להיות גיבור הוא לא לאכזב, להימנע מהבטחות שלא תמיד יוכל לקיים, לשים לב לביטויים שמקובלים בבית ולא מקובלים בגן או בבית הספר, להיות קשוב לפחדים של ילדו ולא לבטלם, לאפשר מרחב תנועה בטוח.
זה נשמע מעט אבל זה הרבה

חוויותיי מתקופת הילדות בים עם משפחת המוצא שלי (דוגמה אישית פתוחה להבנות רבות)

הים תפס מקום חשוב בחוויות המשפחתיות שלי כילדה. גדלתי בבית עובד שמרחק הנסיעה ממנה לחוף פלמחים היה כעשר דקות. הורי אהבו את הים עד מאוד ואימי ממשיכה עדיין בגיל שמונים במסורת הביקורים בחוף.

במשפחות רבות קימת היקשרות למקום בילוי משותף שהולך ומעצב את המשפחה, איני מרגישה שמשפחתי הייתה מיוחדת בעניין. המיוחד בקשר לים מנקודת מבטי היום הוא שהחוף היה מקום שהות גם בעונת החורף כאשר לא היתה אפשרות לשחות או לעסוק בפעילויות ספורט ימי אחר. נוסף לכך היה מאמץ משפחתי משותף בין אחי ואבי לתמרן כלי רכב שהתאימו חלקית לחוף כדי להביא סירת קייק ולהשתמש בה בסביבה שאינה מהמתאימות לקייקים.

הרוח הלוחמנית של אבי שהיה יוצא פלמ"ח הייתה לעשות את הבלתי אפשרי ואחי חבר אליו בכך, לא נראה לי ששניהם היו מודעים לסגנון החשיבה הזה ולכן אני מרגישה שחוויתי איתם את הים באופן שונה מילדים אחרים.

ליווי משפחתי או הדרכת הורים? האם הגדרת התפקיד של האדם שאיתו תעבדו מסייעת לכם לפנות אליו?

משפחות הן תחום חדש יחסית בעולם הטיפול, לכן המושגים שחוזרים ועולים בהקשר של עבודה עם משפחות כגון "הדרכת הורים", " "טיפול זוגי", "טיפול משפחתי", "ייעוץ זוגי" ועוד, עוסקים כולם ביכולת של המשפחה כתא וכפרטים להרגיש חשופים לגורמים מקצועיים. לרוב מגיעים בני משפחה להבנה זו מתוך התייחסות לאחד מהם כמקור לבעיה ולמענו הם מוכנים להחשף, מקצת מהגישות הטיפוליות לא מקבלות את הפניית המבט אל אחד מבני המשפחה כתאור נכון של המצב, מטפל או מנחה משפחות נוטה לחפש במצבים כאלו את הבעיה הכלל משפחתית שאותו ילד או מבוגר מייצג.

התחומים הקשורים בהבנת העולם המשפחתי הולכים ומתרחבים אך למרות ההבנה המתגברת כי לא ניתן להפריד בין מצבו האישי של הפרט לדינמיקה המשפחתית מתקשים אנשים רבים לקבל עזרה בחיי המשפחה, התרבות של חלק מהמשפחות מתיחסת לחוסן המשפחתי כתוצאה של שמירת פרטיות. אזור מוגן וסגור בפני העולם החיצון.

פעמים רבות מבטאת פנייה לעזרה חיצונית את קוצר היכולת של אחד מבני המשפחה להתמודד עם לחצים פנימיים הקשורים במערכות היחסים בינהם או עם קושי של אחד מהם

זהו תאור מצב שיכול להיות חיובי למשפחה כתא וקשה עד שלילי לאחד מבני המשפחה, במיוחד לאלו הנוטים לחשוב שצורך בטיפול מבטא חולי 

לכן עבורי המושג ליווי משפחתי נושא קונוטציה חיובית ומתאים יותר לסגנון עבודה שבו מידת ההתערבות תלויה בבני המשפחה. לא תמיד דרוש ליווי משפחתי עקב קשיים, לעתים שאלות וספקות שהורים עסוקים בהם יכולות לקבל מענה על ידי מעקב ארוך טווח שמתבצע בתחומי הקיום הטבעיים של הילד ולא בהכרח בחדר הטיפולים.

 

סיפורי חיים או הבנת הנרטיב האישי מסייעים בהורות, מצבי מעבר ובקונפליקטים

קונפליקטים בינאישיים או מצבי מעבר הם בין הסיבות המניעות אדם לכתיבה בכלל ולכתיבת סיפור חיים בפרט. דוגמאות לקונפליקטים בינאישיים הן: אמהות (עכשו זה כבר לא סוד) איזון בין אימהות והתפתחות מקצועית. הבנת המוטיבציה לבחירה בתחום מקצועי, לימודים וקריירה שנייה.

בתחום מצבי המעבר: לידה ראשונה, הכנות להשתלבותו של ילד שני במשפחה, התרוקנות הקן המשפחתי, פרישה לגמלאות, פרק ב' בחיי משפחה, מצבי הורות חדשים, והסתגלות..., הסתגלות, הסתגלות

המוטיבציה מסיעת בעיקר לדחף לכתוב אך לא תמיד היא משמשת כוח מניע מתמשך. נשאלת השאלה "כיצד מאפשר תהליך כמו כתיבת סיפור חיים או הבנות לגבי הנראטיב האישי, תובנות וכוחות שממשיכים לדחוף אדם הן בתהליך הכתיבה והן בתובנות הצצות ממנו?". 

מובן שלא בכל המצבים ההחלטה להתחיל כתיבת סיפור חיים תתפתח לסיפור שלם, חשוב שלאדם תהיה מוטיבציה כלשהיא, או עניין בפיתוח כתיבה לשמה בין אם הוא נעזר בשלב הראשון במי שבקיא בכתיבת סיפורי חיים ובין אם לא.

השפעות סיפור החיים של ההורה על חוויות הילד

הזיכרונות, ההתנסויות והחוויות שאנו צוברים במהלך חיינו מעצבים את זהותנו ואת דמותנו המקצועית ויוצרים את "סיפור החיים" שלנו ואת "סיפור ההורות" שלנו. רוב האנשים המתעניינים בבלוג זה מגדלים או גידלו את ילדיהם באופן שונה מהוריהם, זאת בעיקר משום שהיו מודעים לכאב שספגו מאלו שרצו להיטיב איתם יותר מכל. אך האם החלטה כמו "לא לחזור על הטעויות של הורי" מספיקה כדי לא להעביר מסרים מסובכים או מכאיבים אחרים.

חלוקה גסה של אנשים שבחרו לעסוק בסיפורי החיים שלהם לקבוצות יכולה להצביע על שתי קבוצות: אלו שמנסים לחקור את ילדותם דרך סיפור החיים ללא עדויות מסייעות בלי לראות בעבר את מעצב ההווה. הקבוצה האחרת: אלו שמודעים לאפשרות שסוגיות חינוכיות קשות המוכרות כיום גם בסביבות נורמטיביות, כגון אלימות, התמכרויות, חרדה, דיכאון לא פסחו גם עליהם אך נתפסו באופן שונה עקב שונות של נורמות. עבורם חקירת העבר תופסת חשיבות רבה ונעשית לעתים דרך הבנת ההווה וחשיבה לאחור.

המביטים אל העבר ללא חיפוש הקשרים להווה מתעניינים יותר במקומם בחברה, בתרומתם לסביבה, במשפחה שהקימו, בהשגים שונים.

המביטים אל העבר תוך חיפוש השפעתו על ההווה מתרכזים יותר בנושאים פסיכולוגיסטים, סיפורם אינו בהכרח חלק מסיפורה של חברה והסיפור יכול להיות מוצג מזויות שונות שהאחת משלימה את חברתה ולא בהכרח סותרת אותה.

חגיגה בלי עוגה בונה משפחתיות

טקסים, מנהגים, ציון ארועים וחגיגות הם בין הדברים שבונים משפחות. בעידן של שנות האלפיים בישראל קל יותר להקל ראש בשמירה על העקביות בעניין, הגיוני יותר לפעמים לחסוך כסף מארוע בשנה אחת כדי לבלות באופן משמעותי יותר שנה אחר כך. אלא שבציון ארועים משפחתיים ההיגיון הוא אחר.
לכן אני מציעה לנתק בין ההחלטות על ציון הארוע לבין עלותן, כלומר לציין כל ארוע בדרכים הצנועות ביותר שניתן, בפורום שמרגישים בו נוח ולא לדלג על אזכור הארוע בין אנשים נוספים, מעטים ככל שרוצים.

כי כך בין השאר נבנית משפחתיות. ולגבי התמונה, למרות הזלזול שהיא משדרת והאסוסיאציות שהיא מעבירה על חגיגות שהתקלקלו כל חגיגה היא חגיגה גם בלי עוגה.

ליווי משפחתי כתהליך שווה מעמדות

המושגים שחוזרים ועולים בהקשר של עבודה עם משפחות כגון "הדרכת הורים", " "טיפול זוגי", "טיפול משפחתי", "ייעוץ זוגי" ועוד, עוסקים כולם ביכולת של המשפחה כתא וכפרטים להרגיש חשופים לגורמים מקצועיים כאשר אין ביכולתם להתמודד עם לחצים פנימיים הקשורים במערכות היחסים בינהם או עם קושי של אחד מהם.

התרבות של משפחות רבות מתייחסת לחוסן המשפחתי כתוצאה של שמירת פרטיות. אזור מוגן וסגור בפני העולם החיצון. למרות ההבנה המתגברת כי לא ניתן להפריד בין מצבו האישי של הפרט לדינמיקה המשפחתית מתקשים אנשים רבים לקבל עזרה בחיי המשפחה, 

ההרגשה שמדובר בחשיפה שונה מאדם לאדם. מי שמרגיש מאוים מעצם המעורבות במפגש עם איש מקצוע יכול לשתף את המשפחה ואת אנשי המקצוע בהרגשתו. למרות שהחשש יכול ללוות בכל מצב ההבנה שהדיון בקושי לשתף הוא לגיטימי ויכול להיות עיקר העניין בכל מפגש יכולה לעזור.

לכן עבורי המושג ליווי משפחתי נושא קונוטציה חיובית ומתאים יותר לסגנון עבודה שבו מידת ההתערבות תלויה בבני המשפחה. המטפל/מדריך ההורים/ היועץ הזוגי אינם אמורים לדעת "מה נכון" לבני המשפחה יותר מבני המשפחה עצמם. הוא מאפשר, מייצר תנאים לדינמיקה לא מוכרת,יוצר נורמליזציה כאשר החשש מחריגות מפעיל את בני המשפחה ועוד..

לא תמיד דרוש ליווי משפחתי עקב קשיים, לעתים שאלות וספקות שהורים עסוקים בהם יכולות לקבל מענה על ידי מעקב ארוך טווח שמתבצע בתחומי הקיום הטבעיים של הילד ולא בהכרח בחדר הטיפולים.

מהי זוגיות בריאה?!!!

כולנו רוצים לקבל אישור לאיכות הזוגיות שאנו חלק ממנה, לרוב נשים עסוקות יותר מגברים בהגדרות מסוג זה ומבקשות אישור מהגברים (שלא תמיד מבינים במה מדובר, הרי הכול בסדר) ולעתים אנחנו נותנות את האישור לעצמנו דרך השוואה לחברותינו.

יש מי שנעזר בהיקף יחסי המין, באיכותם, ביכולת להתפייס, בהבנה שרצוי שלא תמיד יהיה רק אחד מהם המתפייס הראשון, אחרים בודקים את התחומים שיש בהם הבנה ואת מספרם לעומת אלו שחסרה בהם הבנה. כגון: גישה דומה לחינוך הילדים, למערכות היחסים עם ההורים של בני הזוג, גישה דומה לכסף ולסדר העדיפויות ביחס לכסף. כשכל אלו אינם סיבה להתעוררות מתחים מהירה יש בסיס יציב ומוטב להרחיב אותו מאשר לחשוב על מה שאין.

מי שרוצה אישור מקצועי יכולה להעזר בסדרת השלבים שחיברו אנשי מקצוע. הזהירות הנדרשת באבחון העצמי הזה קשורה בהעדר הגדרה כמה שנים יכול להימשך כל שלב..

להלן חלק מהשלבים:

שלב ההתאהבות-

שלב האהבה

אהבה תופסת את מקומה של ההתאהבות, הרגשות הדומיננטיים מבטאים טיפול ואיכפתיות.

שלב מאבק הכוחות

מרכיבים של מאבקי כוח יכולים להתבטא בדיאלקטיקה של קרבה ומרחק ובהרגשה של אחד מבני הזוג שהאחר חזק יותר ביכולתו לקבוע את המעברים. ביטויים אחרים הם שליטה בכסף או הרגשה שמי שמרויח יותר חזק יותר.

שלב העצמיות

פנייה מזוגיות לצמיחה אישית, ההבנה המתפתחת שבן או בת הזוג לא יכולים לפתור את כל הבעיות יכולה להביא למבנה יציב.

חלק מהמצבים המוגדרים "עצמאות" ו"תלות" אינם לוקחים בחשבון מעורבות של ילדים, (דבר שאינו קיים במידה כה רבה בדיאלקטיקות האחרות), בכל זוג אחד עצמאי יחסית לאחר בתחומים מסוימים ותלותי יותר בתחומים אחרים.

מקצת מהזוגות צומחים ומתפתחים משלב העצמיות ואחרים עוברים למשבר מחויבות, וחזרה לשלב מאבקי הכוח.

חינוך בנות לחשיבה מנהיגותית ולהעדר צורך בהכרה גברית

בילבי, פוקהונטס והתאומות מ"אבא מתארס" מגלמות בספרים ובסרטים שהן מככבות בהן יכולות תפקוד וחשיבה שאינן שונות במהותן מיכולות גבריות. המסרים התרבותיים האלו הם חלק בלתי נפרד משינוי מעמד האישה ההולך ונבנה להעדר צורך של נשים בהכרת הגברים או בפקודם של גברים. בנות צעירות ניתנות להשפעה ביתר קלות מבוגרות והשאלה שיכולה כל אם לשאול את עצמה היא האם היא מעונינת בהכוונה כזו, שכן בכונה או לא בכונה יש לנו השפעה. חלקה הקטן נעשה דרך תרבות כתובה ומצולמת, עדיין קל יותר להעביר מסרים בדרך זו מאשר דרך דוגמה אישית המחיבת שיתוף פעולה של כל בני המשפחה.

אפיוני התנהגות של ילדים עם קשיי קשב וריכוז

בתחום עיבוד מידע במסגרות לימוד

צורך בתנועה

היסוס בשלב התחלת משימה

נדידת מחשבות

הצורך בתכנון זמן ומטלות אינו ברור

הכרח לתאר מצב או ארוע בסדר מסוים

קושי בדחיית סיפוקים

המחשות מסייעות לזכור מידע רחוק בזמן ובמקום

ארגון מידע ושמירתו בזיכרון אפשרי בהיקף קטן

זכרון טוב יחסית רק באחת מדרכי עיבוד מידע, שמיעתית (דרך הקשבה)  או בצפייה במידע כתוב

בתחום החברתי

רמזים המועברים דרך שפת גוף, הבעות פנים ומסרים חלקיים קשים להבנה

רמת תסכול גבוהה גורמת עיכוב בבקשת עזרה, בשאלות או בשלמת מידע

רמת ויסות רגשות נמוכה גורמת למעברים בין התכנסות פנימה להתפרצויות המובנות בטעות כבעיות התנהגות

אפיונים של התנהגות אצל ילדים המתעכבים ברכישת קריאה וכתיבה

העדר ניסיון לשער את המשכיות המילה שמוכרת מדיבור בקריאה

שימוש מועט ברמזים לא טכסטואליים (איורים, שם הסיפור, ידע קודם על הנושא)

ביטחון רב יותר בקריאה שקטה בהשוואה לקריאה בקול

מהי זוגיות בריאה?!!!

כולנו רוצים לקבל אישור לאיכות הזוגיות שאנו חלק ממנה, לרוב נשים עסוקות יותר מגברים בהגדרות מסוג זה ומבקשות אישור מהגברים (שלא תמיד מבינים במה מדובר, הרי הכול בסדר) ולעתים אנחנו נותנות את האישור לעצמו דרך השואה לחברותינו.

יש מי שנעזר בהיקף יחסי המין, באיכותם, ביכולת להתפייס, בהבנה שרצוי שלא תמיד יהיה רק אחד מהם המתפייס הראשון, אחרים בודקים את התחומים שיש בהם הבנה ואת מספרם לעומת אלו שחסרה בהם הבנה. כגון: גישה דומה לחינוך הילדים, למערכות היחסים עם ההורים של בני הזוג, גישה דומה לכסף ולסדר העדיפויות ביחס לכסף. כשכל אלו אינם סיבה להתעוררות מתחים מהירה יש בסיס יציב ומוטב להרחיב אותו מאשר לחשוב על מה שאין.

מי שרוצה אישור מקצועי יכולה להעזר בסדרת השלבים שחיברו אנשי מקצוע. הזהירות הנדרשת באבחוון העצמי הזה רצוי שתזכור שאיש לא הגדיר כמה שנים יכול להימשך כל שלב. הצורך באישור או הערכה עצמית מתעורר באמצע התהליך, אין הבטחה שנעבור מהשלב השני לשלישי, אבל אפשר להעזר באנשי מקצוע אם רוצים לעבור, זאת משום שהרצון להשתחרר מהשלב השלישי הוא מצב בריא כשלעצמו.

להלן השלבים:

שלב ההתאהבות-

שלב האהבה

אהבה תופסת את מקומה של ההתאהבות, הרגשות הדומיננטיים מבטאים טיפול ואיכפתיות.

שלב מאבק הכוחות

מרכיבים של מאבקי כוח יכולים להתבטא בדיאלקטיקה של קרבה ומרחק ובהרגשה של אחד מבני הזוג שהאחר חזק יותר ביכולתו לקבוע את המעברים. ביטויים אחרים הם שליטה בכסף או הרגשה שמי שמרויח יותר חזק יותר.

שלב העצמיות

פנייה מזוגיות לצמיחה אישית, ההבנה המתפתחת שבן או בת הזוג לא יכולים לפתור את כל הבעיות יכולה להביא למבנה יציב.

חלק מהמצבים המוגדרים "עצמאות" ו"תלות" אינם לוקחים בחשבון מעורבות של ילדים, (דבר שאינו קיים במידה כה רבה בדיאלקטיקות האחרות), בכל זוג אחד עצמאי יחסית לאחר בתחומים מסוימים ותלותי יותר בתחומים אחרים.

מקצת מהזוגות צומחים ומתפתחים משלב העצמיות ואחרים עוברים למשבר מחויבות, וחזרה לשלב מאבקי הכוח.

המתח בין אחריות הורים לפיתוח עצמאות אצל ילדים

הורים לא מעטים מנסים למנוע מילדים ובני נוער להיות חשופים לעולם הגדול, הסיבות רבות החל מדאגה לביטחונם של הילדים כשאין להורים הכרות עם הסביבה שאליה הילדים נמשכים ועד דאגה לשמירת הסמכות ההורית בעתיד. כל זה בלי להתייחס לחשיפה הקיצונית שמתרחשת ללא שליטת ההורה או הכוונתו בעזרת המדיה,

הדגמת הנושא דרך תמונות מספרים מיועדת להזכיר כי דמויות עצמאיות בהתנהלותן הן אלו שמושכות את התעניינות הילדים, בין אם בספרות האגדות שחלק מהדמויות בה הן "הנסיכה על העדשה" או "כיפה אדומה". התנהלות ההורים של שתי הדמויות האלו היא חסרת כל אחריות והעלילה לא נוגעת בתפקיד ההורה. הסיבות אינן קשורות רק בנורמות שהשתנו אלא אף בעובדה שסיפור יכול להצליח על בסיס חריגה מהמציאות והוא מייצג את מאויי הקוראים.

משפחות מעולמות שונים משתלבות בפעילותן יחד

הסכם בין הורה או הורים למדריך הורים

הורים שפונים להדרכה באופן פרטי מתקשים לדעת מראש את גבולות ההתערבות בחייהם ומסתייגים עקב כך מהדרכה. הזכות ליצור הסכם עם מדריך ההורים היא חלק חשוב מבין הנושאים המדוברים. רוב מדריכי ההורים נוטים ליצור הסכם מיוזמתם במפגש הראשון עם ההורה או ההורים או בשיחת הטלפון המקדימה. הורים שפונים באופן פרטי למדריך הורים מעוניינים לרוב בעזרה נקודתית ביחס לבעיה שהם מתקשים להתמודד איתה. פעמים רבות הם מוצאים את עצמם בתהליך ארוך טווח מזה שהוגדר מראש. במצבים שההורים רוצים ליזום את ההסכם ביכולתם להעזר במאמר זה, להחליט כי ההדרכה תהיה במסגרת מספר מפגשים שביכולתם לשלם עבורם, להעלות נושאים שהם רוצים לדון בהם ולהבהיר כי חשוב להם לא לסטות מהם, להבהיר כי אינם מוכנים לדרישה חוזרת של נוכחות שני ההורים במפגש ועוד.

מדדים מצמצמי נזקים בטווח הקצר עבור ילדים שחוו גרושים

·         המשך מגורי הילדים בסביבה שבה גרו קודם לגירושין,

·         רמת חיים כלכלית דומה לרמה הכלכלית שחיו בה קודם לגירושין,

·         מפגשים קבועים ויציבים עם ההורה שאינו ההורה המשמורן (שאיתו הם חיים, זאת במצב שההורים לא הגיעו למשמורת משותפת).

·         תקשורת ישירה בין ההורים ועדכון הדדי ללא מעורבות הילדים.

·         נוכחות של שני ההורים בארועים שהילדים במרכזם כגון: אספות הורים, מופעים בחוגים ובבי"ס, חגיגות ימי הולדת ועוד.

·         שייכות לחבורה של הורים וילדים או הימצאות רבה עם בני המשפחה המורחבת.

הצורך של ילדים לגדל בעלי חיים

בתמונה העליונה צילום של קופסא שבה גדלים תולעי משי, הם אוכלים עלים של עץ תות בלבד וזה רוב הטיפול שהם זקוקים לו. לילדים קל להחזיקם כשהם נמצאים על עלה וגם אם קרה שהחליקו מהיד אינם מזיקים. בתמונה השנייה והאמצעית כלב ואין צורך להכביר הסברים על הטיפול שהוא דורש, בתמונה הנמוכה ביותר דגים, גם עליהם רובינו יודעים
די והותר.
כל אלו תמונות המיועדות להציע למי שאינו יכול להחזיק כלב או חתול בבית לא למנוע מילדיו את האיכות שיש לטיפול בבעלי חיים. מובן שהמענה חלקי כשבוחרים בתולעי משי או דגים אך מי שיכול נוסף להחזקת בעלי חיים כאלו לבקר בפינות ליטוף למינהן או לגדל ארנבים, שרקנים או אוגרים יועיל לילדיו במובנים רבים

הגדרה עצמית בגיל ההתבגרות ודאגות רווחות של הורים

אנו רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שחסר לנו המבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות. אנשים מתקשים לעתים להבין את השילוב בין שני תהליכים כה שונים במהותם, הסבר פשוט הוא הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט, ההתרחקות היא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות. היא יכולה להתחיל ב"להיות הכול רק לא כמו.." ברצון לטעום ממה שאסור או בחיפוש אחרי הלא ידוע שלעתים פוגש השפעות לא רצויות.

בני נוער שמצאו לעצמם ערוצי ביטוי עצמי עוד לפני שלב ההגדרה העצמית דוחים לעתים באופן לא מתוכנן שלב זה. ערוצי ביטוי כאלו יכולים להיות מעורבות רבה בפעילות תנועת נוער, עיסוק ספורטיבי קבוצתי שיש בו הרגשת שייכות והשגיות, חוגי סיירות, תפקידים משמעותיים בבית ספר. למרות שרצונם של הורים בכל אלו נשמע מובן מאליו לא תמיד הורים מבטאים תמיכה בפעילויות אלו. הן מתוך מוטרדות מהיקף הזמן שהנער/ה מפנים לעיסוק על חשבון הצלחה בלימודים או מתוך חוסר הבנה להשפעה החיובית הכוללת שלפעמים חשובה יותר מלימודים.

הדרכת הורים ביחס למצבים חברתיים ובהתאם לשלבי התפתחות

שלבי ההתפתחות שיוגדרו בפוסט זה יהיו לפי אריקסון שהתבונן בהתפתחות ילדים כפתרון קונפליקטים בין צרכים ביולוגיים פנימיים לבין דרישות וכוחות חברתיים.    השלבים הם: שלב הינקות 0-1, מאופין באמון לעומת חשדנות. שלב הילדות המוקדמת 1-3, מאופין באוטונומיה לעומת בושה. גיל המשחק 3-6, מאופין ביזמה לעומת אשמה. השלב שבין 6-12, יצרנות וחריצות לעומת רגשי נחיתות. 12-18 שלב גיל ההתבגרות שאפיונו זהות לעומת טשטוש זהות. הורים נוטים ל"דאוג" ליכולת של ילדיהם ולעקוב בחשש וגאוה אחר התפתחותם. זוהי נטייה בריאה כל עוד הילד לא חווה חוסר אמון ביכולותיו. קשה לשרטט את הקו בין עיסוק יתר במצב הילד לעיסוק בריא. הבנת השלבים והיכולת של הורים להשפיע לטובה יכולה לסייע לילדים לחוות תמיכה וחוזק ביחסים עם הוריהם.
הורים לילד ראשון עסוקים מטבע הדברים בגיל 0-1 ביכולת שלהם ושל ילדם לגדול לפי שלבי ההתפתחות המוטורית הכתובה בספרים ובהמשך בגילאי 1-6 בשילוב בין יכולותיו המוטוריות, החברתיות והקוגניטיביות של הילד. הורים המודעים לנטיות האישיות שלהם עצמם יכולים ביתר קלות לקבל את ילדם גם כאשר אינו מראה הצלחה בכל שלבי ההתפתחות. העברה בינדורית מתבטאת בלי שנוכל לשלוט בכך גם אצל מי שמודע לה ומנסה לנטרל אותה.כאשר נולד הילד השני מופנים העיסוק המחשבתי וההתבוננות של ההורים ליכולתם לספק לשני הילדים את צורכיהם בלי שיפריעו זה להתפתחותו של האחר. התחרות בין שני ילדים ראשונים במשפחה, הקרובים זה לזה בגיל מעודדת את התפתחותם ומקדמת את שניהם.
קשה להורים לא מעטים להכיל מאבקים בין ילדיהם, האמונה שביכולתם למנוע את הצורך במאבק כזה היא שמשבשת את יכולת השיפוט שלהם. ניתן לצמצם את זמני המאבק אם מארגנים נכון את הזמן אך סביר שבמחשבתו של הגדול מבין הילדים יסוד המאבק הוטבע כשנכנס ל"מגרש" הבלעדי שלו שחקן שני. היחסים בין שני אחים בהרכב מיני כלשהו הם חלק בלתי נפרד מהתפתחותם החברתית והיא יכולה לאפיין את השלב שבין גיל שש לגיל 12 בין אם מדובר בילד יחיד במשפחה ובכל מבנה משפחתי שהוא. הורים יכולים להתערב מבחינה חברתית רק בחלק משלב החביון המוגדר בגילאי 6-12, ילדים מעטים מוכנים לקבל עזרה חברתית ולו גם עקיפה אחרי גיל תשע.
רובנו רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שחסר לנו המבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות. הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט היא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות.
יש הורים שעסוקים יותר בתחום הקוגניטיבי ויש שעסוקים יותר בתחום החברתי, רובנו נוטים לראות את החלק החסר ומתקשים לבטוח בילדינו שישלימו את החלק שעדיין אינם נוטה לו בטבעיות בכוחות עצמם. מאחר שיש כמה תאוריות על התפתחות רצויה של ילדים התאוריות אינן מספקות ואנשי המקצוע מתבקשים לסייע בתאום הציפיות של ההורים ויכולתם הרגשית ובין אישיותו של הילד ונטיותיו.