ייעוץ, הדרכת הורים טיפול או תראפיה-לא ההגדרה היא העיקר

   תראפיה הינה התערבות של אדם מהחוץ במערכת תקשורת מובנת היטב, אשר הסימפטומים המופיעים בה הינה דרך התנהגות המותאמת לדפוס ההתנהגות של האנשים האחרים במערכת. תהיה הגדרת הבעיה פוביה, דיכאון, הפרעת אופי,התפרקות ממתחים, או כל דבר אחר, התקשורת מתפקדת במסגרת המערכת. פעולת ההתערבות, בין שהיא קרויה "טיפול אישי" ובין שהטרפיסט יפגיש לראיון את האנשים המקורבים למטופל ויכנה זאת "טיפול משפחתי", תהיה בכל מקרה התערבות במערכת המשפחה.

  התהליך הטיפולי עשוי להתבטא בעזרה לאנשים להחליף את המטאפורות שבהן הם משתמשים, במטאפורות מתאימות יותר, או שאפשר לחסום כליל את המטאפורות , כדי שהם ייאלצו לפתח אחרות. כאשר תראפיה מועילה, כל המערכת שבה חי האדם עוברת שינוי, אשר פותח לפני כל אחד מהמעורבים דרכי תקשורת תקינה יותר.

                                          ( ג' היילי, בעיות במשפחה, עמ' 87 )

יחסי אחים כמקור למתח במשפחה ושחרור המתח בקריאת ספרים העוסקים בנושא

ספרו של דויד גרוסמן " ספר השיאים של פוז" נפתח במשפטים הבאים: "ערב ירד על הספרי, שני ארנבים ישבו גב אל גב על הדשא, לעסו גבעולי עשב ופטפטו.

"אני מוכרח לשבור שיא", אמר פוז הארנב הקטן.

"בשביל מה לך" שאל עמיקוד, אחיו הבכור.

"בשביל להיות הכי טוב במשהו" ענה פוז.

"לא תצליח" אמר עמיקוד, ראשית כי אני תמיד אהיה יותר טוב ממך, ושנית, כי כבר שברו את כולם".

הקטע מציג דינמיקה מוכרת בין שני אחים, בני אותו המין, הבכור במשפחה והאח שנולד אחריו. דינמיקה עמוסה בתחרות או בחיפוש הייחודי, המבדיל והשונה לרוב על ידי האח הצעיר יותר.

הורים רבים מכירים את הבעיה הזו, המתח שהיא מעמיסה על המשפחה כולה ונסיונות ההורים למצוא דרכים לאזן.

ההומור שבספר מאפשר להעזר בו בקריאה בקול לילדים בכל גיל. מוטב לקרוא אותו יותר מפעם אחת ולנסות להעביר את המצבים האבסורדים שהספר מציג למציאות המשפחתית.

התמודדות הורים עם חשיפת ילדים למדיה ולאלימות שבה

במוחם של הורים בעולם המודרני עולות מחשבות על סכנות מסוגים שונים המצפות לילדיהם, החל מהימצאות בארוע טרור וכלה בהתעללות פיסית ונפשית בבתי ספר.

ברמה הפחות מודעת נמצא עולם שלם של השפעות שאינן מטיבות עם נפשם של ילדים צעירים. הספרות הקלאסית כמו אגדות האחים גרים חשפה ילדים לאלימות אך ללא המחשות ובשליטת ההורים, היום המדיה 

אינה בשליטת ההורים,  ילדים משתמשים בפייסבוק בלי לדעת אם הם מתקשרים עם ילד או בוגר. 

הטלויזיה מציגה אלימות ומרגילה ילדים אליה

.יותר מאשר אדם שחילק בעבר סוכריות לילדות  מבוגר שממתין למצבי "ניצול" יכול להעזר בפייסבוק כגורם בלי שיוכלו לזהותו כמסוכן.

הדרכת הורים ביחס למצבים חברתיים ובהתאם לשלבי ההתפתחות לפי אריקסון

אריקסון התבונן בהתפתחות ילדים כפתרון קונפליקטים בין צרכים ביולוגיים פנימיים לבין דרישות וכוחות חברתיים.    

השלבים שהציע הם: שלב הינקות 0-1, מאופין באמון לעומת חשדנות. שלב הילדות המוקדמת 1-3, מאופין באוטונומיה לעומת בושה. גיל המשחק 3-6, מאופין ביזמה לעומת אשמה. השלב שבין 6-12, יצרנות וחריצות לעומת רגשי נחיתות. 12-18 שלב גיל ההתבגרות שאפיונו זהות לעומת טשטוש זהות. הורים נוטים ל"דאוג" ליכולת של ילדיהם ולעקוב בחשש וגאוה אחר התפתחותם. זוהי נטייה בריאה כל עוד הילד לא חווה חוסר אמון ביכולותיו. קשה לשרטט את הקו בין עיסוק יתר במצב הילד לעיסוק בריא. הבנת השלבים והיכולת של הורים להשפיע לטובה יכולה לסייע לילדים לחוות תמיכה וחוזק ביחסים עם הוריהם.

הורים לילד ראשון עסוקים מטבע הדברים בגיל 0-1 ביכולת שלהם ושל ילדם לגדול לפי שלבי ההתפתחות המוטורית הכתובה בספרים ובהמשך בגילאי 1-6 בשילוב בין יכולותיו המוטוריות, החברתיות והקוגניטיביות של הילד. הורים המודעים לנטיות האישיות שלהם עצמם יכולים ביתר קלות לקבל את ילדם גם כאשר אינו מראה הצלחה בכל שלבי ההתפתחות. העברה בינדורית מתבטאת בלי שנוכל לשלוט בכך גם אצל מי שמודע לה ומנסה לנטרל אותה.

כאשר נולד הילד השני מופנים העיסוק המחשבתי וההתבוננות של ההורים ליכולתם לספק לשני הילדים את צורכיהם בלי שיפריעו זה להתפתחותו של האחר. התחרות בין שני הילדים הראשונים במשפחה, הקרובים זה לזה בגיל מעודדת את התפתחותם ומקדמת את שניהם.

קשה להורים לא מעטים להכיל מאבקים בין ילדיהם, האמונה שביכולתם למנוע את הצורך במאבק כזה היא שמשבשת את יכולת השיפוט שלהם. ניתן לצמצם את זמני המאבק אם מארגנים נכון את הזמן אך סביר שבמחשבתו של הגדול מבין הילדים יסוד המאבק הוטבע כשנכנס ל"מגרש" הבלעדי שלו שחקן שני. היחסים בין שני אחים בהרכב מיני כלשהו הם חלק בלתי נפרד מהתפתחותם החברתית והיא יכולה לאפיין את השלב שבין גיל שש לשתיים עשרה.

רוב ההורים רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שהמבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות חסר לעתים. הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט הוא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות. 

רוב ההורים נוטים לראות את החלק החלש של ילדם, מחשבתי או חברתי ומתקשים לבטוח בילדיהם שישלימו את החלק שעדיין אינם נוטים לו בטבעיות בכוחות עצמם. מוטב שאנשי המקצוע יסייעו בתאום הציפיות של ההורים ויכולתם הרגשית ובין אישיותו של הילד ונטיותיו.

הורה כדמות מכוננת המשפיע לטובה על הילד-סמכות הורית

התייחסות לסמכות הורית כטווח התנהגויות ושונות במידת הסמכות מקלה על הבנת הנושא מעבר ל"נכון" ו"לא נכון". ניתן למקם בקצה אחד ילדים הגדלים במשפחות שנותנות חופש מירבי ללא סמכות הורית. לגביהם מחקרים הוכיחו כי חוסר בגבולות ובדרישות פוגע ומזיק. בקצה האחר ניתן למקם משפחות שיש בהן חום רגשי אך ללא קשר אליו מבחינת כללי התנהגות ההורים מפעילים את הנוקשות והסמכותיות הקשות ביותר.  חשוב לזכור כי הפרעות התנהגות, אלימות ודימוי עצמי נמוך שגורם לעתים להתנהגויות חריגות אינן רק תוצאה של סגנון החינוך, פעמים רבות יש למרכיבים שונים כגון: אישיות הילדים, מיקומם בסדר הלידה במשפחה, תקופה קשה חברתית או לימודית, קשיי קשב וריכוז, השפעה על יכולתו של הילד להכיל סמכות, נושא שכשלעצמו קשה להערכה  ויחד עם זאת ראוי שיהיה מרכזי בהחלטת ההורים כיצד לנהוג.

מובן שהמצב המועדף עבור ילדים ובני נוער הוא הורה שיכול לשנות את הדרישות שלו תוך כדי התחשבות במצב של הילד בזמן נתון.

אם ההורים מגדירים לעצמם רצף של דרישות מעצמם ומהילדים מתוך גישה חינוכית ברורה  ביכולתם לשנות רצף זה במצבי משבר מתמשך ביתר קלות בהשוואה להורים שלא חשבו מראש על גישתם לחינוך. שינויים כאלו דורשים דיון במשפחה בתקופה פנויה ממתחים ולחצים בנושא הסמכות. ילדים שמבינים שכל אחד מבני המשפחה זקוק לתנאים שונים, לדרישות אחרות מההורים ולעזרה אחרת יוכלו להבין שסמכות הורית היא רצף ולא רק רשות ואיסור. אלו תנאים אידאליים ולא בכל המשפחות דרושה שיחה כדי לקדם

בספרות מקובל להבחין בין ארבעה סגנונות הורות, שבאים לידי ביטוי במאפייני הסמכות שהם מפעילים כלפי המתבגרים - סגנון הורות סמכותי ,(authoritative) סגנון הורות שתלטני ,(authoritarian) סגנון הורות מתירני (permissive) וסגנון הורות דוחה ומזניח (rejecting-neglecting):

כל אחד מסגנונות אלו אינו מתוך בחירה אלא בעקבות העברה בינדורית של הורה לדור הבא. או בעקבות נתונים כלכליים ורגשיים שגם הם לא תמיד עקב בחירה. זו הבעיה המרכזית ביחס לנושא. התנהלות הורים על בסיס בחירה יוצרת תנאים בריאים יחסית בתחומים רבים כולל סמכות.