שימוש בשיר או סיפור לעידוד השלכה של בעיה פיסית על חפץ

בובה ימימה         (הועתק מתוך אתר שירונט)

עממי 
מילים: בלהה יפה
לחן: עממי
קיימים 4 ביצועים נוספים לשיר זה 



אני בובה ושמי ימימה-מה
פרועה אני שנה תמימה-מה
כולם אומרים לי כי אני יפה,
רק רגלי הן עקומות נורא.

וכשיצאנו לטיול יול יול
לפרדס וגם ללול לול לול
כולם אמרו: ימימה כה יפה
רק רגליה עקומות נורא.

איני רוצה שילעגו גו גו
לכשאגדל כולם יאמרו רו רו
ימימה היא בובה כה יפה,
רק רגליה עקומות נורא.


הוריי שרו לי את השיר הזה, אף פעם לא שאלתי מדוע, הם סיפרו על כך לצוות מדריכים שעבדתי איתו כשהכינו לי ערב פרידה וכך נזכרתי בשיר. אהבתי את השיר בזכות המנגינה, אני לא חושבת שהתעכבתי על המילים, כשסיפרתי לבנותיי על כך הן ראו בזה חוסר רגישות אבל בי זה לא נשאר כחויה לא טובה, אולי כי לא היה ברור אם מייחסים זאת לבובה כלשהיא או שמכירים בבעיית ההליכה שלי עם חיבה שמנגינה יכולה להוסיף למצב. 

השיר הוא דוגמה טובה בעיני למצב שבו הורים מסייעים לילד להבין את מצבו דרך השלכה של בעיה על חפץ דומם. בין אם החפץ קיים בסביבה ובין אם לא השיוך לחפץ יכול להקל על החויה. מובן שכדאי לחשוב באיזה גיל מדובר ובאיזה ילד מדובר, קשה להמציא שיר לכל בעיה. ובמיוחד כשמדובר בבעיה לא ברורה שהשלכותיה לא תמיד ידועות.

סמכות הורים כרצף והכוונה

סמכות הורית נמצאת כמו מרכיבים אחרים בחיינו כרצף במערכת יחסים בין הורים לילדים. סוג אחד של רצף עוסק בהשוואה בין נורמות במשפחות, ניתן למקם בקצה אחד ילדים הגדלים במשפחות שנותנות חופש מירבי ללא סמכות הורית. לגביהם מחקרים הוכיחו כי חוסר בגבולות ובדרישות פוגע ומזיק. בקצה האחר ניתן למקם משפחות שיש בהן חום רגשי אך ללא קשר אליו ההורים מתייחסים בנוקשות ובסמכותיות קשות לחריגות. בשני הקצוות המתוארים כאן חסר שיח בין הורים לילדים. שיח מועיל אינו בהכרח מתוך התייחסות ליחס הילד למעשיו אלא תקשורת קבועה על חויות היום יום, הסתכלות על מצבו של כל אחד מבני המשפחה ביחס למשימות החיים, העדר חשש לבטא ביקורת ובעיקר הכוונה של ההורים שאינה דרך "עשה" ו"אל תעשה" המסייעת לילדים ובני נוער להתבונן בחייהם ולחשוב עליהם.

חשוב לזכור כי הפרעות התנהגות, אלימות ודימוי עצמי נמוך שגורם לעתים להתנהגויות חריגות אינן רק תוצאה של סגנון החינוך, פעמים רבות יש למרכיבים שונים כגון: אישיות הילדים, מיקומם בסדר הלידה במשפחה, תקופה קשה חברתית או לימודית, קשיי קשב וריכוז, השפעה על יכולתו של הילד להכיל סמכות, נושא שכשלעצמו קשה להערכה  ויחד עם זאת ראוי שיהיה מרכזי בהחלטת ההורים כיצד לנהוג.

מובן שהמצב המועדף עבור ילדים ובני נוער הוא הורה שיכול לשנות את הדרישות שלו תוך כדי התחשבות במצב של הילד בזמן נתון.

אם ההורים מגדירים לעצמם רצף של דרישות מעצמם ומהילדים מתוך גישה חינוכית ברורה  ביכולתם לשנות רצף זה במצבי משבר מתמשך ביתר קלות בהשוואה להורים שלא חשבו מראש על גישתם לחינוך. שינויים כאלו דורשים דיון במשפחה בתקופה פנויה ממתחים ולחצים בנושא הסמכות. ילדים שמבינים שכל אחד מבני המשפחה זקוק לתנאים שונים, לדרישות אחרות מההורים ולעזרה אחרת יוכלו להבין שסמכות הורית היא רצף ולא רק רשות ואיסור. אלו תנאים אידאליים ולא בכל המשפחות דרושה שיחה כדי לקדם

הצעות למחמאות לילדים

1. אתה גורם לי להתגאות בך מדי יום מחדש

2. הרעיונות שלך נהדרים

3. אני שמח להיות ההורה שלך

4. אתה לא צריך להיות מושלם כדי להיות אדם נהדר

5. חשוב לי לשמוע מה אתה חושב בנושא

6. אני מאמין לך

7. אני מאמין ביכולות שלך

8. אני יודע שעשית מה שיכולת

9. גם אם לא הצלחת, הדרך שלך הייתה נכונה

10. אתה מאוד עוזר לי

12. שימחת אותי היום

13. אני אוהב את היצירתיות שלך

14. כיף להיות לצדך

15. הרעיונות שלך נהדרים, לעולם אל תפחד לומר אותם!

16. אתה יכול ליצור שינוי חיובי בכל דבר שתבחר לעשות

17. הסיפורים שלך מאוד מעניינים אותי

18. אני אוהב לראות את העולם דרך העיניים שלך

19. אף פעם אל תפסיק להיות סקרן כל כך

20. אני מעריך את היכולת שלך להגיע להחלטות בעצמך

21. זו הייתה שאלה נהדרת

22. לחברים שלך יש מזל שהם מכירים אותך

23. זו הייתה בחירה חכמה

24. זה משמח אותי לראות אותך שמח

25. אני לומד ממך דברים חדשים מדי יום

26. אני מרגיש שאתה מתבגר מיום ליום

27. זה היה אמיץ מאוד מצדך

28. האופן בו ביקשת סליחה גורם לי להבין שאתה אדם בוגר

29. אני גאה בך על זה שהבנת שטעית

30. ידעתי שתצליח

31. אני כל כך שמח שהחלטת לנסות שוב

הגדרה עצמית של בני נוער בגיל ההתבגרות ותפקידים פוטנציאליים של הורים

אנו רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שחסר לנו המבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות. אנשים מתקשים לעתים להבין את השילוב בין שני תהליכים כה שונים במהותם, הסבר פשוט הוא הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט, ההתרחקות היא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות. היא יכולה להתחיל ב"להיות הכול רק לא כמו.." ברצון לטעום ממה שאסור או בחיפוש אחרי הלא ידוע שלעתים פוגש השפעות לא רצויות.

בני נוער שמצאו לעצמם ערוצי ביטוי עצמי עוד לפני שלב ההגדרה העצמית זקוקים פחות מאחרים להגדיר את עצמם. ערוצי ביטוי כאלו יכולים להיות מעורבות רבה בפעילות תנועת נוער, עיסוק ספורטיבי קבוצתי שיש בו הרגשת שייכות והשגיות, חוגי סיירות, תפקידים משמעותיים בבית ספר. לא כל ההורים מבטאים תמיכה בפעילויות אלו. הן מתוך מוטרדות מהיקף הזמן שהנער/ה מפנים לעיסוק על חשבון הצלחה בלימודים או מתוך חוסר הבנה להשפעה החיובית הכוללת שיש לעיסוקים אלו אשר לפעמים חשובה יותר מהצלחה בלימודים.

מיעוט תמיכה יכול להתבטא בהעדר עזרה לבני הנוער בארגון הזמן או בקושי לארגן זמן להשתתפות בארועים המיועדים להורים במסגרת החוץ בית ספרית. הורים הנמצאים בעצמם במרוץ אחר שליטה במשימות חייהם חווים תסכול הגיוני וסביר המתבטא לעיתים בלי לשים לב בביקורת כלפי הילדים במשפחה, הכונה לביקורת על מיעוט עזרה מצד הנער/ה במטלות הבית. מיעוט עניין בסביבת המשפחה ועוד, 

גיל הנעורים אינו מאופיין ביכולת הכלה של הסביבה או בהבנתה אם אינה קשורה בחבריהם, לעומת זאת הוא מאופין ברגישות יתר לנושאים המעניינים אותם. כאשר היקף ההערות שהורים משמיעים לילדים בתחום שבו אינם מרוצים ממנו גדול מהיקף התגובות החיוביות קשה לבני הנוער לחוש הערכה והתרחקותם מהמסגרת המשפחתית מהירה מיכולת ההורים לשנותה .

עצה פשוטה והכרחית של מדריכות משפחות-הימנעו מביקורת ככל יכולתכם. השאלה "כיצד ניתן לחנך ללא ביקורת"?! יכולה להישאר פתוחה. לאחר שתעקבו ותבינו אלו השפעות יש להימנעות מביקורת על האוירה במשפחה תוכלו לחפש דרך התבטאות שמביעה אי הסכמה אך אינה מבטלת את היכולת שבני הנוער ביטאו.

"שקרים" של ילדים ובני נוער להוריהם-האם למדו זאת מחבריהם או מאיתנו הוריהם?!

דפוס של הסתרות בתוך המשפחה יכול להיות מסר מבלבל עבור בני נוער. זהו דפוס שמוביל לחוסר הבנה מתי שקר הוא שמירה על פרטיות ומתי הוא  נובע מבעיה ערכית ותקשורתית.

הורים יכולים לא פעם להעדיף ל"שקר", כלומר להמציא ארוע שלא היה במקום לומר לילדם "זה ענייני האישי" או "איני יכולה לשתף אותך בעניין". ילדים קולטים זאת ולכן עלולים לאמץ את הדפוס. בגיל ההתבגרות כשבני נוער נוטים להסתכן הדפוס נעשה בעייתי.

ילדים שנוטים לשקר עושים זאת מחשש ופחד מתגובת הסובבים ומחוסר בטחון אך גם מתוך תחושה שהאמת אינה בהכרח ערך כה חשוב, ואם המבוגרים המשמעותיים אינם אומרים אמת, קשה להם להבחין בין שקר לבין שמירת פרטיותם. מסיבות אלו

עולה פעמים רבות בתהליך הדרכת הורים השאלה "האם נכון לבדוק עם ההורה את סגנון ההסתרות או "השקרים" שפיתח?"

בין הסיבות לפתוח את הנושא נמצא הצורך לעזור להורה להיות שיפוטי פחות ומכיל יותר, לתת לנושא נורמליזציה ולהבין אם ביכולתו של ההורה להתמודד באופן מיטיב ובגלוי עם מצבים שהתקשורת עם ילדיו מחיבת להתמודד עם הילדים ביחס ל"שקרים".

דמויות מכוננות עבור הורים הן מודל הורות רגשי

דמות מכוננת היא אדם שהשפיע על אדם אחר (לרוב צעיר ממנו) למשך זמן ניכר מעבר לזמן המפגשים איתו. ההגדרה מתיחסת לרוב לדמות שפגשנו מגיל הנעורים והלאה. משום שבגילים צעירים יחסית חסרה מודעות לאופנים שאנשים מבוגרים השפיעו עלינו. מערכות היחסים המורכבות עם הורים מקשות לעתים על בנים ובנות להבין שההורים או הורה אחד מבין השניים הוא דמות מכוננת ודעותיו, גישתו לחיים ואופי התקשורת שיש לו עם הסביבה ממשיכים להשפיע בלי שנוכל לשים לב לאופן ההשפעה. לעיתים ניתן להבין שהורה נעשה דמות מכוננת רק לאחר מותו. בהעדר מאבק או צורך להראות יכול מי שנשאר ללא הורה להבין את הכוח החיובי שהיה להורה, היותם דמויות מכוננות הוא אחת הדרכים לשמור על קשר רגשי איתם גם בהעדרם.