כשיוזמים שיחות עם ילדים בין אם בנסיעה במכונית ב"הקפצות" לחוגים או סביב השולחן בארוחה משותפת הנטייה היא לפתוח בשאלה, מתברר שזו לא הדרך היעילה ביותר, גם בין מבוגרים למרות שזה אקט מנומס שיש בו התעניינות שאלה יכולה להיות מעיקה יותר ממה שניכר לעין.
אז איך כן? אחת האסטרטגיות היא להיות בתפקיד יוזם או לפתוח בתאור חויה מחוויות היום, טובה או טובה פחות ולקוות שהילד/ה יאחזו בחוט ויתנו משהו מעולמם.
ויש כמובן גם רשימת נושאים מוכנה מראש:
אז איך כן? אחת האסטרטגיות היא להיות בתפקיד יוזם או לפתוח בתאור חויה מחוויות היום, טובה או טובה פחות ולקוות שהילד/ה יאחזו בחוט ויתנו משהו מעולמם.
ויש כמובן גם רשימת נושאים מוכנה מראש:
- זיכרון ילדות כלשהו, ללא הגבלה לגיל הזיכרון
- היחס לבית שחיים בו עכשו (אל תחששו, הם לא יצפו מכם בהכרח לעבור דירה, אולי ירגישו שמקשיבים לצורכיהם)
- האם יש משהו אהוב במיוחד בבית או מרגיז
- זיכרונות מבתים שהמשפחה חיה בהם קודם
- סרטים שהשאירו רושם באחד המבוגרים ובילדים גם יחד באופן שיכולים בקלות להיזכר בדמות או בעלילה,
- מוסיקה שכולם אוהבים.
- משהו שמאוד מעצבן אתכם מבין מעשיו של אחד העמיתים שלכם לעבודה
ובקיצור היו חשופים אם אתם רוצים שילדיכם ירגישו בטוחים להיחשף
