שמות שונים משנים יחס למצבים רגשיים-הדרכת הורים

חמשת הרגשות הבסיסיים לפי מאן וגולדמן

עצב:  צער, יאוש, דיכאון, חוסר תקוה, פסימיות, דחייה, 

כעס: תסכול, רוגז, מצוקה, זעם, אלימות 

רגשות שמחה: אהבה אופטימיות, שלווה, אופוריה, שביעות רצון 

רגשות בהלה: חרדה, עצבנות, מתח , אי שקט, פחדים, הימנעות, 

רגשות אשם: בושה, אי נוחות, מוטרדות

מצבים שבהם ילדים חולקים איתנו המבוגרים רגש מסוים הם מבורכים ופחות מצויים, אלא שלא פעם הקושי לדייק או הנטייה להגזים כדי להיות בטוחים שהמבוגרים יתנו את תשומת הלב הראויה לקושי מקבעים את החויה.

אם כשילד מספר למבוגר-" אני ממש מתבייש בגלל..." יגיב המבוגר במילים :"אני מבין שזה מאוד מטריד אותך" ולא ישאל "במה אתה מתבייש" יתכן שלילד יהיה קל יותר לעסוק במחשבות שלאחר הארוע וכך לארגן את עצמו להמשיך הלאה או לבקש סליחה או לחפש דרך נוספת להתמודד. השימוש בפועל נוסף והויתור על חקירת הארוע יכולים לסייע לילד ולעודד הקלה.

ליווי משפחתי כתהליך שווה מעמדות

המושגים שחוזרים ועולים בהקשר של עבודה עם משפחות כגון "הדרכת הורים", " "טיפול זוגי", "טיפול משפחתי", "ייעוץ זוגי" ועוד, עוסקים כולם ביכולת של המשפחה כתא וכפרטים להרגיש חשופים לגורמים מקצועיים כאשר אין ביכולתם להתמודד עם לחצים פנימיים הקשורים במערכות היחסים בינהם או עם קושי של אחד מהם.

התרבות של משפחות רבות מתייחסת לחוסן המשפחתי כתוצאה של שמירת פרטיות. אזור מוגן וסגור בפני העולם החיצון. למרות ההבנה המתגברת כי לא ניתן להפריד בין מצבו האישי של הפרט לדינמיקה המשפחתית מתקשים אנשים רבים לקבל עזרה בחיי המשפחה, 

ההרגשה שמדובר בחשיפה שונה מאדם לאדם. מי שמרגיש מאוים מעצם המעורבות במפגש עם איש מקצוע יכול לשתף את המשפחה ואת אנשי המקצוע בהרגשתו. למרות שהחשש יכול ללוות בכל מצב ההבנה שהדיון בקושי לשתף הוא לגיטימי ויכול להיות עיקר העניין בכל מפגש יכולה לעזור.

לכן עבורי המושג ליווי משפחתי נושא קונוטציה חיובית ומתאים יותר לסגנון עבודה שבו מידת ההתערבות תלויה בבני המשפחה. המטפל/מדריך ההורים/ היועץ הזוגי אינם אמורים לדעת "מה נכון" לבני המשפחה יותר מבני המשפחה עצמם. הוא מאפשר, מייצר תנאים לדינמיקה לא מוכרת,יוצר נורמליזציה כאשר החשש מחריגות מפעיל את בני המשפחה ועוד..

לא תמיד דרוש ליווי משפחתי עקב קשיים, לעתים שאלות וספקות שהורים עסוקים בהם יכולות לקבל מענה על ידי מעקב ארוך טווח שמתבצע בתחומי הקיום הטבעיים של הילד ולא בהכרח בחדר הטיפולים.

מהי זוגיות בריאה?!!!

כולנו רוצים לקבל אישור לאיכות הזוגיות שאנו חלק ממנה, לרוב נשים עסוקות יותר מגברים בהגדרות מסוג זה ומבקשות אישור מהגברים (שלא תמיד מבינים במה מדובר, הרי הכול בסדר) ולעתים אנחנו נותנות את האישור לעצמנו דרך השוואה לחברותינו.

יש מי שנעזר בהיקף יחסי המין, באיכותם, ביכולת להתפייס, בהבנה שרצוי שלא תמיד יהיה רק אחד מהם המתפייס הראשון, אחרים בודקים את התחומים שיש בהם הבנה ואת מספרם לעומת אלו שחסרה בהם הבנה. כגון: גישה דומה לחינוך הילדים, למערכות היחסים עם ההורים של בני הזוג, גישה דומה לכסף ולסדר העדיפויות ביחס לכסף. כשכל אלו אינם סיבה להתעוררות מתחים מהירה יש בסיס יציב ומוטב להרחיב אותו מאשר לחשוב על מה שאין.

מי שרוצה אישור מקצועי יכולה להעזר בסדרת השלבים שחיברו אנשי מקצוע. הזהירות הנדרשת באבחון העצמי הזה קשורה בהעדר הגדרה כמה שנים יכול להימשך כל שלב..

להלן חלק מהשלבים:

שלב ההתאהבות-

שלב האהבה

אהבה תופסת את מקומה של ההתאהבות, הרגשות הדומיננטיים מבטאים טיפול ואיכפתיות.

שלב מאבק הכוחות

מרכיבים של מאבקי כוח יכולים להתבטא בדיאלקטיקה של קרבה ומרחק ובהרגשה של אחד מבני הזוג שהאחר חזק יותר ביכולתו לקבוע את המעברים. ביטויים אחרים הם שליטה בכסף או הרגשה שמי שמרויח יותר חזק יותר.

שלב העצמיות

פנייה מזוגיות לצמיחה אישית, ההבנה המתפתחת שבן או בת הזוג לא יכולים לפתור את כל הבעיות יכולה להביא למבנה יציב.

חלק מהמצבים המוגדרים "עצמאות" ו"תלות" אינם לוקחים בחשבון מעורבות של ילדים, (דבר שאינו קיים במידה כה רבה בדיאלקטיקות האחרות), בכל זוג אחד עצמאי יחסית לאחר בתחומים מסוימים ותלותי יותר בתחומים אחרים.

מקצת מהזוגות צומחים ומתפתחים משלב העצמיות ואחרים עוברים למשבר מחויבות, וחזרה לשלב מאבקי הכוח.

תשובות של פסיכולוג לשאלות של ילדים מתוך "עיניים", מגזין מקבוצת "הארץ"

מדור חדש בשיתוף "עיניים", מגזין מבית קבוצת "הארץ" המיועד לילדים בני 13-6. הילדים שואלים ויועץ המגזין, הפסיכולוג נפתלי ישראלי, עונה

חנן, בן 8

יש לי כמה בעיות: 1. יש ילדה שאני מאוֹהב בה, וכל הכיתה יודעת אֶת זה. קוראים לה עינת. אני יודע שעינת מאוֹהבת בְּילד אחֵר, יפתח, ואני עצוב שהיא בָּחרה בו ולא בי. 2. אני לא יודע איזוֹ בת מאוֹהבת בי. יש ילדה אחת בַּכּיתה שאני חושב שהיא מאוֹהבת בי, אבָל מה שבָּטוח הוא שאני לא מאוֹהב בה. 3. בַּכּיתה שלי יש 'מקוּבּלים' וּ'חְנוּנים'. אני חושב שאני בַּמקוּבּלים, אבָל פעם שָאלתי אֶת יפתח אִם אני בַּמקוּבּלים או בַּחְנוּנים, והוא ענה לי שבַּחְנוּנים. אני רוצֶה להיכנס לחבורת הבנים המקוּבּלים — איך נכנסים לחבורה הזאת? מה לעשׂות?

חנן היקר,

כתבתָ על כמה בעיות, ונִראֶה לי שֶהן קשוּרוֹת זוֹ בָּזוֹ.

הבעיה הרִאשונה היא העֶצב והתִסְכּוּל שאתה מרגיש משום שהבּת שאתה אוהב, עינת, אֵינה מאוֹהבת בך אֶלָא בְּילד אחֵר מהכיתה, יפתח. המצב מסובך עוד יותר כי אתה חושב שבּת כיתה אחֶרת מאוֹהבת בך, אבָל אתה לא מאוֹהב בה.

כולנו רוצים שיֹאהבו אותנו, וּפְעמים רבּות אנחנו מרגישים עצב, עֶלבּוֹן וְתִסכּוּל כאשר זה לא קורֶה. כאשר אנחנו אוהבים מישהי והיא לא מחזירה לנו אהבה זה קשֶה שִבעָתַיים: מדוע היא לא רוצָה אותי? מה רע בי? ואיך יִיתָכֵן שהיא בחרה דַווקא בְּיֶלד אחֵר? במה הוא טוב ממני? מדוע אותו היא רוצָה, ואותי לא? כל השאלות האֵלֶה מְנַקְרוֹת בְּמוֹחֵנוּ, וגורמות לנו עֶצב עמוק.

לִפעמים, כשלא רוצים בָּנו אנחנו חושבים שאנחנו שָוִוים פחות. אנחנו חוֹשְשים שזִיהוּ בנו משהו רע ולכן לא רוצים אותנו, או שאנחנו לא רְאוּיים כְּלל לאהבה, או שאֵין כְּלל סיכוי שמישהו יֹאהב אותנו. המחשבות וההַרגָשוֹת האֵלֶה יכולות להשפּיע עלינו וְלִגְרום לנו להרגיש שמשהו פָּגוּם אצלנו. חשוּב לא להסכים לקבּל אֶת המחשבות האֵלֶה. הן לא נכונות.

באמת לא נעים שהבּת שאתה אוהב לא בחרה בךָ, אבָל זה לא קָשוּר בְּהֶכרֵחַ אליךָ. אני מַציע לך לְעֵת עתה להתרחק מִמנה וּלנסות לפַתֵח קשרים עִם ילדים וִילדות אחֵרים. אולי בִּמְרוּצַת הזמַן תְגַלֶה שאתה נמשך לְמישהי אחֶרת, ואולי הבּת שאתה אוהב תִשתַנֶה וּבֶעתיד תִרצה לִהיות איתךָ.

יש קשר בין הבּעיה שהֶעלֵיתָ לִבעיה אחֶרת שמַפריעה לך: חשוּב לךָ לִהיות בחבורה של המקוּבּלים. הרצון שלך להיות מקוּבּל הוא טִבעי וּמשותף לִילדים רבּים. אבָל גם בַּמִקרֶה הזה חשוּב שתִזכּור שאתה רָאוּי לאהבה וּלְהַערָכה גם אִם אֵינךָ נִמְנֶה עִם המקוּבּלים בַּכּיתה. הכיתה היא קבוצה מסוּיֶמת, שבּה באים לִידֵי בִּיטוּי ילדים מסוּיָמים. אולי בַּקבוצה הזאת אתה נֶחשב פחות מקוּבּל, אבָל לוּ הייתָ בִּקבוצה אחֶרת היית יכול להיות מקוּבּל מאוד, ואפילו מֵהַמַנהיגים. זְכוֹר זאת תמיד.

לְעֵת עתה, אִם חשוּב לך להיות מקוּבּל, אני מַציע לך לנסות להִתקָרֵב לַילדים המקוּבּלים יותר. אִם תִתחבר עִם אֶחד מֵהם, תוּכל להכיר אותם מִקָרוב. נִדמֶה שהמקוּבּלים הם קבוצה אחידה וּמגוּבֶּשת שֶקָשֶה להִצטָרֵף אליה, אבָל חשוּב לִזכּור שזאת קבוצה של ילדים השונים זה מִזֶה בִּתְכוּנוֹתֵיהם וּבְמִידַת המקוּבּלוּת שלהם בַּקבוצה: יש מקוּבּלים יותר וּמקוּבּלים פחות, אהוּבים יותר ואהובים פחות, יש חכמים יותר וחכמים פחות, וגם ריבים וּמַחלוֹקוֹת יש ביניהם. כְּכל שתִתקָרֵב יותר לָחבורה הזאת, תֵיטִיב להכיר אֶת אוֹפְיָיה וּלהרגיש אִם אתה באמת מתאים לִהיות חֵלק מִמנה. מוּבָן שהמַהלָך הזה תָלוּי גם בִּמציאת מישהו מֵהמקוּבּלים שיִרצה לקָרֵב אותךָ לָחבורה. לדעתי, אִם לא תצליח לִרכּוש חבר כזה, לא כדאי לך להשקיע בכך מַאמץ רב מִדַי. הַמשֵך לְבַלות עִם החברים הטובים שלך, ואולי בעוד שנה או שנתיים המצב החֶברָתי מִסבִיבךָ יִשתַנֶה.

מהדברים שכָּתבת נשמע לי שהיַחס שלךָ לְיפתח מְנַקֵז לְתוֹכוֹ אֶת כל הבעיות שכָּתבת עליהן. יפתח הוא בְּחִיר ליבה של הילדה שאתה אוהב, והוא גם קָבע שאתה אֵינך חֵלק מהחבורה שאתה רוצֶה להִשתַיֵיך אלֶיה. טִבעי שתְקַנֵא בו, מִשום שֶיש לו שני דברים שאֵין לך ושאתה חוֹשֵק בהם. אבָל אולי המצב אחֵר לגמרי: יִיתָכֵן שיפתח מרגיש מְאוּיָם מִשום שאתה רוצֶה להִתקָרֵב לבת שמאוֹהבת בו וְלִהיות חֵלק מהחבורה שהוא שַיָיך אלֶיה. אולי הוא רוצֶה להרחיק אותךָ כדי שלא תְסַכֵּן אֶת מַעמָדוֹ. כדאי להביא בְּחֶשבּון אֶפשָרוּת כזאת ולא לקבל כל דבר שהוא אומר כְּנָכון או מדוּיָק לגמרי.

דמויות מכוננות בחיינו והמורכבות במצבם של הורים כדמויות מכוננות

המושג דמות מכוננת מנסה לתאר אדם שהשפיע על אדם אחר לטובה בין שהתכוון לכך ובין אם לאו. ההבנה שאדם מסוים היא דמות מכוננת היא תמיד מנקודת מבטו של האדם המושפע. הבנת השפעתה של הדמות המכוננת נעשית ברורה לאדם שהושפע לטובה ממנה בעיקר לאחר מרחק מקום וזמן.

מקור החיבור שנוצר בין המשפיע למושפע אינו מובן לעומקו לפרט המושפע במהלך ההשפעה, אך ניתן להבין בהסתכלות לאחור לאיזה צורך ענה ומה אפשרה אותה דמות לאדם המושפע. (הבנות חדשות?, שחרור מדעות מקבעות? ) לרוב מאפשרת אותה דמות לאדם המושפע הסתכלות לאזורי חיים וחשיבה שלא היו ברשותו טרם ההשפעה.ההשפעה של דמות מכוננת מאופינת בנוכחותה מעבר לזמן המפגשים איתו/ה. דמויות מכוננות יכולות להיות בכל מצב בחיינו, קל יותר לשים לב לדמויות מכוננות בשלבים הצעירים בחיי אדם הן משום שצעירים קלים יותר להשפעה ונכונים לספוג דרכי חשיבה מגוונות יותר ממבוגרים והן משום ששינויים מובחנים ביתר בהירות בגיל צעיר.

הורים הם הראשונים שיכולים להיות דמויות מכוננות אלא שהדבר כולל פיצול של תפקידם. יתכן שפיצול התפקיד אפשרי ביתר קלות כאשר הילד/ה וההורה אינם חיים תחת קורת גג אחת, במצבים שבהם ההורה אינו אחראי לרוב תפקודי הילד/ה באופן התואם את גיל הילד/ה יש לו המרחב לחשוב באופן שונה וכך לפצל את תפקידו.

השפעתם של הורים מוטבעת עמוק יותר מהשפעות אחרות. כל עוד ההורים בחיים קשה לאדם להבין את תפקידם כדמויות מכוננות. ההגדרה הרגילה לדמות מכוננת לא מתאימה להורים משום שתהליך ההשפעה שלהם מתמשך והם אינם נוטים לאפשר הסתכלות לאזורי חיים וחשיבה חדשים, הנטייה המרכזית של הורים היא להנחיל את הבנותיהם על החיים לילדיהם הן במעשה והן בשיח, אלא אם כן הם מודעים למורכבות והבעייתיות של תפקידם כהורים המשפיעים לעתים מעבר לרצוי לאופיו של ילדם.

הורים שחוו הורות נוקשה ובלתי מאפשרת נוטים לחשיבה משוחררת יחסית על תפקידם ולכן באפשרותם להוות דמות מכוננת בחלק משלבי ההתפתחות של ילדם. יחד עם זאת הורים כאלו ימהרו להגיב אם יהיו מודעים למצב השפעה עוצמתי של אדם כלשהו על בנם או בתם.

הנטייה של בני נוער למעט לחלוק השפעות סביבתיות עם הוריהם מבוססת על אינטואיציה בריאה אלא שיש בה סיכון מסוים, שכן כל אדם ובמיוחד בני נוער זקוקים לתמיכה במצבים אפורים. דמות כריזמתית עלולה להיות קשה לעיכול בשלבים שאינם מתאימים לבני נוער ולכן היה טוב יותר לו יכולנו כהורים להכין תמיכה וליווי החסויים מפני ההורים ובטוחים עבור הנער/ה.

חינוך בנות לחשיבה מנהיגותית ולהעדר צורך בהכרה גברית

בילבי, פוקהונטס והתאומות מ"אבא מתארס" מגלמות בספרים ובסרטים שהן מככבות בהן יכולות תפקוד וחשיבה שאינן שונות במהותן מיכולות גבריות. המסרים התרבותיים האלו הם חלק בלתי נפרד משינוי מעמד האישה ההולך ונבנה להעדר צורך של נשים בהכרת הגברים או בפקודם של גברים. בנות צעירות ניתנות להשפעה ביתר קלות מבוגרות והשאלה שיכולה כל אם לשאול את עצמה היא האם היא מעונינת בהכוונה כזו, שכן בכונה או לא בכונה יש לנו השפעה. חלקה הקטן נעשה דרך תרבות כתובה ומצולמת, עדיין קל יותר להעביר מסרים בדרך זו מאשר דרך דוגמה אישית המחיבת שיתוף פעולה של כל בני המשפחה.

שייכות חברתית לטוב ולרע

שייכות ידועה כמצב תומך בגיל ההתבגרות ואף קודם לכן, למרבה הצער שייכות כוללת הגדרה מי בפנים ומי בחוץ, המצב ה"טוב ביותר" לנער/ה הוא להיות שייכים ולהבין את הקשיים של אלו שאינם שייכים, מי שאינו רוצה להבין קשיים אלו או לשים לב אליהם נמצא לרוב בחשש שיאבד את זכותו להיות מוגדר כחלק מחבורה מסוימת.
רוב הסיפורים נכתבו על ה"שונים" אלו שסובלים מקשיי הסתגלות והתנהלות מאחר שאין להם תמיכה סביבתית שכן אין צורך לכתוב על השייכים, יחד עם זאת כאשר אחד מבני הנוער השייכים נותן לגיטימציה לקיומם של השונים הוא מוצג כגיבור אמיתי.

ריבים ומאבקים בין בני זוג והשפעותיהן החיוביות

כאשר בני זוג רבים ללא נוכחות הילדים, בנושאים עכשויים וכש"פנקס החשבונות" בינהם אינו מרכז העניין זה יכול להיות ארוע חיובי לזוגיות ואפילו ארוע מקרב.
מדוע?
חלק ממצבים כאלו מעיד על העדר פחד מהתוצאות של הריב או מהמשכיותו בצורות אחרות, הזוג שבתמונה נראה לכאורה נטול שליטה ברגשות אך אם אין פחד כפי שנראה בתמונה לקרבה גופנית בזמן ריב סביר שיש אמון הדדי, במה? במאזן הכוחות, בכוח שכל אחד מהם חש שיש בתוכו, בהעדר הפחד לבטא כעסים.

כשמציגים מצב שמקובל לחשוב עליו כשלילי באור חיובי כדאי לשאול מה האלטרנטיבות. העדר ריבים יכול להעיד על פחד מריב וצבירה של עוינות שעלולה להתפוצץ בשלב זה או אחר, העדר ריבים יכול להעיד על קיפאון ביחסי הכוחות, חשש לשנות מצב "בטוח" בלי שיהיה באמת בטוח. הרשימה ארוכה.

הבעיה המהותית היא מהו טווח ההשפעה של ריבים בין הורים על ילדים?
מאחר שכל אחד מהם מגיב בהתאם לאישיותו הדרך הבטוחה היא לשמור על הצורך לברר עניין בין בני זוג למצב שאין בו נוכחות של ילדים. יש עוד אפשרויות כמובן, איש ודרכי חייו.

העיקר הוא לתת לזה מקום, לא לפרש זאת כמצב שבהכרח מרחיק, כי מי שיודע לריב יודע להתפייס.

איזה מהרגשות הכתובים ברשימה שולט בכם זמן ממושך? איזה מהם מופיע כשאתם עם ילדיכם?

עצב:  צער, יאוש, דיכאון, חוסר תקוה, פסימיות, דחייה,

כעס: תסכול, רוגז, מצוקה, זעם, אלימות

רגשות שמחה: אהבה אופטימיות, שלווה, אופוריה, שביעות רצון

רגשות בהלה: חרדה, עצבנות, מתח , אי שקט, פחדים, הימנעות,

רגשות אשם: בושה, אי נוחות, מוטרדות

אפיוני התנהגות של ילדים עם קשיי קשב וריכוז

בתחום עיבוד מידע במסגרות לימוד

צורך בתנועה

היסוס בשלב התחלת משימה

נדידת מחשבות

הצורך בתכנון זמן ומטלות אינו ברור

הכרח לתאר מצב או ארוע בסדר מסוים

קושי בדחיית סיפוקים

המחשות מסייעות לזכור מידע רחוק בזמן ובמקום

ארגון מידע ושמירתו בזיכרון אפשרי בהיקף קטן

זכרון טוב יחסית רק באחת מדרכי עיבוד מידע, שמיעתית (דרך הקשבה)  או בצפייה במידע כתוב

בתחום החברתי

רמזים המועברים דרך שפת גוף, הבעות פנים ומסרים חלקיים קשים להבנה

רמת תסכול גבוהה גורמת עיכוב בבקשת עזרה, בשאלות או בשלמת מידע

רמת ויסות רגשות נמוכה גורמת למעברים בין התכנסות פנימה להתפרצויות המובנות בטעות כבעיות התנהגות

אפיונים של התנהגות אצל ילדים המתעכבים ברכישת קריאה וכתיבה

העדר ניסיון לשער את המשכיות המילה שמוכרת מדיבור בקריאה

שימוש מועט ברמזים לא טכסטואליים (איורים, שם הסיפור, ידע קודם על הנושא)

ביטחון רב יותר בקריאה שקטה בהשוואה לקריאה בקול

השלכות ומניעה של מצבי ניתוק מהסביבה וממשמעות החיים אצל בני נוער

תחושות ניכור של בני נוער כלפי סביבתם אינן דבר נדיר. הורים המכירים את נפלאות הגיל שמחים במצבים שבהם בני נוער מוצאים לעצמם ענין וייעוד שמחבר אותם לסביבה, כל עוד לא מדובר בסביבה העלולה להזיק.

החשש המרכזי ממצבי ניתוק קשור בנטיית הגיל לדיכאון של גיל ההתבגרות שעלול להביא להתאבדויות.

יש אנשים המתפנים לגידול ילדים כשהם מוכנים לעבור יחד עם הילדים את השלבים הצפויים ועבורם חיבור לעניין בגיל שקודם לגיל שתיים עשרה יכול לחסוך שנות תסכול חשובות. הורים אחרים אינם יכולים להתפנות מסיבות כלכליות ולעתים מחוברים ילדיהם למצבם הכלכלי או הרגשי כך שאין צורך בכך.

למרבה הצער עדיין חסרה מודעות בבתי ספר תיכוניים לקשר בין קשיים במסגרת בית הספר לזהות אישית. מורים ומחנכים מתמודדים עם קשיים גדולים בתפקוד היום יומי של המערכת. בבתי ספר שיש בהם מגמות אמנות נחסכים חלק מתסכולי ההתבגרות. ככל שאדם מגיע לבטא את עצמו כך עולים סיכוייו להיות מחובר ומשמעותי לעצמו ולסביבתו.

עד לא מזמן זוגיות ומשפחתיות היו עניין מובן מאליו, בעשרים השנים האחרונות החלה להתפתח גישה הרואה בזוגיות תהליך משתנה וצומח, מצב שדורש הזנה או הכנה לשינויים, כך גם לגבי משפחה, מי שמתבונן במשפחות לומד לראות ניואנסים המעניינים אותו במשפחתו. יש הורים המתעניינים במה שקורה לכל אחד מילדיהם באופן מתמשך כמיטב יכולתם ויש כאלו שהפוקוס שלהם משלב בתהליך שעובר היחיד את התהליך שעוברת המשפחה כולה.במבט לאחור מתייחסים אנשים בוגרים לא מעטים וצעירים בני עשרים ו...למצב האחרון כחויה שבה "לא ראו אותם".

הכנת זוגות למודל הורות אישי

הכנת הורים למודל הורות אישי היא כותרת רחבה הכוללת נושאים ידועים מראש ונושאים הדרושים למוטרדות ההורים.

דוגמאות לנושאים ידועים מראש : ביטויי אהבה והרגשת ההורים ביחס לכך. פיתוח יכולות אינטלקטואליות, העידן החדש ושינויים ביחס למקומם של ילדים במשפחה, היותם מרכז העניין והעיסוק פיתח תחומים מקצועיים חדשים בתחום המשפחה. כגון: אימון הורים, ניהול סמכות הורית, הדרכת הורים ועוד. ליווי הורים אינו הגדרה מוכרת על ידי המוסדות אך נעשה לרוב על ידי אנשים שהידע שלהם צמח בעולם הטיפולי וההנחייתי. בשונה ממטפלים משפחתיים מלווה הורים מאמין בצורך של ההורה במרחב ובקשר שאינו מחייב עם איש מקצוע.

ליווי מקצועי מסייע בשלב הראשון להורה להבין את מרכיבי החששות שאינו מודע להם ולהתמודד בינו לבינו עם קשיים שבעבר היה נעזר בחבר כדי לחשוב עליהם. העולם המקצועי ומושג כמו ליווי הורים מזמן פרטיות לילד ולהוריו לחשוב ולמקד את רצונותיהם ביחס  לצרכים ייחודיים לילד. ליווי הורים הוא הזדמנות להבין את מערכת יחסים עם אחד הילדים במשפחה בלי להיכנס לעומק הרגשי ותוך הבנת מערכת היחסים והדימויים שיש להורה עלהילד או הילדה. עומס רגשי לפני מצבי מעבר של ילדים יכול להשתחרר אצל ההורה בעקבות ליווי הורי קצר מועד.

הנושאים המרכזיים העולים בשלבי משבר מתבטאים דרך השאלות: "האם הילד הבין שהוא אהוב"? "האם היותנו אנשים מרוכזים במחשבה ובהתפתחות מקצועית השפיעה באופן מבלבל"? היתכן שהילד היה במרכז הבית עד כדי אבדן הסמכות ההורית או שמדובר בהשפיה סביבתית"?

סגנון הקשר הזוגי של ההורים משפיע על סגנון התקשורת והקרבה בינם לבין הילדים. זהו נושא שאינו מדובר משום שאינו ניתן לתכנון או להכוונה אך מוטב להיות מודעים לו.

בחירת סביבת המגורים דרך בדיקת מוסדות החינוך הזמינים והרמה הכלכלית של תושבי האזור יכולה לעזור להורים למתן מתחים כלכליים המצויים בכל מקום.

ניהול הסמכות ההורית בדרכי שלום-הדרכת הורים

מחלוקות בין ההורים עוזרות לילדים ובני נוער להשיג את רצונם ולפעול בצורה שאינה מקובלת על אחד מההורים.הנושא מטריד הורים במיוחד כשמדובר בהוצאות כספיות שלא מתאימות ליכולת הכלכלית או כשיש ספק לגבי מצבים "מסוכנים" נפשית ופיסית שבני נוער נוטים להסתיר. מובן שחשוב לזכור שמדובר בילדים גם כשהמבוגר מרגיש שהוא "מופעל" ושהשליטה אינה בידיו. 
ככל שתתפתח שיחה גלויה על מחלוקות אלו בין ההורים כך תעלה יכולתם לשתף פעולה. מתחים בין בני זוג מרבים להיות חלק מהדינמיקה המשפחתית, למרבה הצער לא כל ההורים מזהים שתבנית המתח נשמרת אך התכנים משתנים. כלומר מוטב לבני זוג לא להיתפס לתוכן המריבה או המחלוקת ולפרק את התוכן שמחזיק את המתח, או להבין שביטחונו של ילדם חשוב להם יותר מהצלחתם במאבק.
ילדים ובני נוער מזהים בקלות מי מההורים נוטה לאפשר חופש בזמן שמחוץ לבית, מי נותן כסף ביתר קלות, מי מחליט על סכומי הכסף שמופנים לילדים, זוהי דינמיקה בריאה כל עוד אין סכנה שכדי לרצות בני נוער או מתוך חשש מהתנהגות חריגה יתן להם ההורה יותר מהרצוי להם ולמשפחה כולה. זהו אחד הנושאים שהסכמה בין ההורים תועיל לכולם. לעתים מוטב להגיע להסכמה כפשרה זמנית תוך כדי מעקב או תשומת לב אם נוצרה בינתיים התנהגות בונה של בני המשפחה.
שיתוף הילדים בדיון על הגבול הברור וההכרחי לתקציב המשפחתי נותן לפעמים גוון נוסף להחלטה. 

ה"חזות המשותפת כלפי הילדים". היא רעיון שכדאי להחליט באלו נושאים הוא הכרחי ובאלו לא. קשה מאוד למי שנמצא בבית לומר כשהוא / היא נשאלים על רשות כלשהיא לומר "נחכה להורה האחר ואז נחליט" הדבר עלול להחליש את סמכותו.
חזות משותפת אינה הדרך הבטוחה להורות תקינה. מאידך העדר החזות המשותפת יכול להיות הבסיס להיוצרות קואליציה לא מודעת של הורה וילד. כלומר מצב שההורה שחסרה לו אמירה חד משמעית בנושא מסוים כלפי ההורה האחר נעזר ברצונו לחזק את מעמדו בילד. לרוב הילדים קל יחסית למצוא את הדרך ללב ההורה ה"סרבן", יחד עם זאת דרך חשיבה של ילדים אמינה יחסית ויכולה לגרום להורה עיקש להקשיב לנושאים שלרוב אינו מוכן לשנות את דעתו לגביהם כשהם מובאים על ידי ההורה האחר. 
העדר חזות אחידה הוא סוג של תקשורת אמינה עם בני נוער ודוגמה לכך שקונפליקטים בין בני זוג הם חלק טבעי מהחיים. 

תפקידים במשפחה גרעינית והשפעת המשפחה המורחבת

מפה משפחתית המודגמת כאן היא אחת הדרכים שבהן משתמשים אנשי מקצוע בתחום יחסים במשפחה כדי להבין את ההשפעות הפוטנציאליות על בני הזוג והילדים. עיגולים מסמלים אישה וריבוע גבר. בדוגמה שלפנינו בני הזוג הם גבר ואישה ולהם שני ילדים בן ובת.
המשפחה המורחבת היא משפחת האישה, שני הוריה חיים ויש לה שני אחים ואחות אחת.
המפה נחוצה למדריך הורים שמאמין בהשפעת משפחת המוצא של בני הזוג הן מבחינת כוחות פוטנציאליים לתמיכה והן כגורם שעלול לשבש את האוטונומיה של בני הזוג שמרגישים צורך בייעוץ או הדרכה

מהי זוגיות בריאה?!!!

כולנו רוצים לקבל אישור לאיכות הזוגיות שאנו חלק ממנה, לרוב נשים עסוקות יותר מגברים בהגדרות מסוג זה ומבקשות אישור מהגברים (שלא תמיד מבינים במה מדובר, הרי הכול בסדר) ולעתים אנחנו נותנות את האישור לעצמו דרך השואה לחברותינו.

יש מי שנעזר בהיקף יחסי המין, באיכותם, ביכולת להתפייס, בהבנה שרצוי שלא תמיד יהיה רק אחד מהם המתפייס הראשון, אחרים בודקים את התחומים שיש בהם הבנה ואת מספרם לעומת אלו שחסרה בהם הבנה. כגון: גישה דומה לחינוך הילדים, למערכות היחסים עם ההורים של בני הזוג, גישה דומה לכסף ולסדר העדיפויות ביחס לכסף. כשכל אלו אינם סיבה להתעוררות מתחים מהירה יש בסיס יציב ומוטב להרחיב אותו מאשר לחשוב על מה שאין.

מי שרוצה אישור מקצועי יכולה להעזר בסדרת השלבים שחיברו אנשי מקצוע. הזהירות הנדרשת באבחוון העצמי הזה רצוי שתזכור שאיש לא הגדיר כמה שנים יכול להימשך כל שלב. הצורך באישור או הערכה עצמית מתעורר באמצע התהליך, אין הבטחה שנעבור מהשלב השני לשלישי, אבל אפשר להעזר באנשי מקצוע אם רוצים לעבור, זאת משום שהרצון להשתחרר מהשלב השלישי הוא מצב בריא כשלעצמו.

להלן השלבים:

שלב ההתאהבות-

שלב האהבה

אהבה תופסת את מקומה של ההתאהבות, הרגשות הדומיננטיים מבטאים טיפול ואיכפתיות.

שלב מאבק הכוחות

מרכיבים של מאבקי כוח יכולים להתבטא בדיאלקטיקה של קרבה ומרחק ובהרגשה של אחד מבני הזוג שהאחר חזק יותר ביכולתו לקבוע את המעברים. ביטויים אחרים הם שליטה בכסף או הרגשה שמי שמרויח יותר חזק יותר.

שלב העצמיות

פנייה מזוגיות לצמיחה אישית, ההבנה המתפתחת שבן או בת הזוג לא יכולים לפתור את כל הבעיות יכולה להביא למבנה יציב.

חלק מהמצבים המוגדרים "עצמאות" ו"תלות" אינם לוקחים בחשבון מעורבות של ילדים, (דבר שאינו קיים במידה כה רבה בדיאלקטיקות האחרות), בכל זוג אחד עצמאי יחסית לאחר בתחומים מסוימים ותלותי יותר בתחומים אחרים.

מקצת מהזוגות צומחים ומתפתחים משלב העצמיות ואחרים עוברים למשבר מחויבות, וחזרה לשלב מאבקי הכוח.

המתח בין אחריות הורים לפיתוח עצמאות אצל ילדים

הורים לא מעטים מנסים למנוע מילדים ובני נוער להיות חשופים לעולם הגדול, הסיבות רבות החל מדאגה לביטחונם של הילדים כשאין להורים הכרות עם הסביבה שאליה הילדים נמשכים ועד דאגה לשמירת הסמכות ההורית בעתיד. כל זה בלי להתייחס לחשיפה הקיצונית שמתרחשת ללא שליטת ההורה או הכוונתו בעזרת המדיה,

הדגמת הנושא דרך תמונות מספרים מיועדת להזכיר כי דמויות עצמאיות בהתנהלותן הן אלו שמושכות את התעניינות הילדים, בין אם בספרות האגדות שחלק מהדמויות בה הן "הנסיכה על העדשה" או "כיפה אדומה". התנהלות ההורים של שתי הדמויות האלו היא חסרת כל אחריות והעלילה לא נוגעת בתפקיד ההורה. הסיבות אינן קשורות רק בנורמות שהשתנו אלא אף בעובדה שסיפור יכול להצליח על בסיס חריגה מהמציאות והוא מייצג את מאויי הקוראים.

תגובה לתגובה של מירב מיכאלי או יתרונות וחסרונות של השתייכות למסגרת חינוכית עבור בני נוער המתקשים בכך

מירב מיכאלי הסבירה בגיליון הארץ שפורסם ב26.10.17 בתגובה לביקורת על דבריה שהוצאו מהקשרם תחת הכותרת "לא באתי לפרק" את הדברים הבאים:
"זאת המציאות. אלה הנתונים שהביאו אותי להגיד, שלמרבה הצער, בניגוד למה שכולנו רוצות ורוצים כל כך להאמין בו, המשפחה היא יותר מדי פעמים לא המקום הכי בטוח ומגונן, אלא להיפך — המקום הכי פחות בטוח לילדות וילדים."

להערכתי הורים שקוראים בלוג זה מתעניינים לעומק בצד הפיסי והרגשי של חיי ילדיהם ולכן אמירה זו אינה נחוצה להם.
הדברים הובאו כדי להסב את תשומת הלב להעדר "הגנה" רגשית על ילדים בגיל ההתבגרות מתוך דאגה לעתידם, לעתים במקום לסייע להם למצוא את תנאי החיים המתאימים להם בהווה, נוטים הורים לשמור על התנאים הטובים ביותר שמאפשרים לילדם להיות חלק ממסגרת.
כוונתי בעיקר לילדים שאינם מרגישים נוח במסגרות לימודיות רגילות בין אם מתוך חריגות חברתית ובין אם מתוך קשיים ללמוד או "להראות". להרגיש שרואים אותם ומבחינים בייחודם.

דרך החשיבה של הורים רבים קשורה בביטחון שהם חשים כל עוד ילדם נמצא תחת עין צופייה, אלא שספק אם יש עין צופיה בכל המסגרות. כשאני פוגשת הורים שהעזו לאפשר לילדם ללמוד מהבית בשנות ההתבגרות משום שהתקשו להתמודד עם העולם החברתי של בתי הספר אני מרגישה תערובת של הערכה רבה וחשש קל.
אני שואלת את עצמי:
" איך אינם חוששים ממה שיקרה לו כשהוא לבדו שעות רבות בבית"?
או " איך יוכל בהמשך דרכו להיות חלק ממסגרת"?

אין הורים רבים כאלו ולכן אני כנראה מכירה רק תוצאות טובות

מירב מיכאלי אמנם דיברה על התנאים בבית ואני מדברת על תנאים מחוץ לבית אלא שהמסר של ההורים בבית ביחס לעולם שבחוץ הוא בתחום הבית

חשיבות האמון העצמי של אדם ביכולותיו והאמצעים לפתחה בגיל הנעורים

הרצף שבין אמון מלא של אדם ביכולותיו לבין מיעוט אמון  מתאים יותר לתאור כשילוב של כמה רצפים כמו השתלבות במחלפי תנועה או הסתבכות של כבלי חשמל.

בישראל יש לחברה השפעה על אמון האדם בעצמו יותר מאשר בחברות מערביות אחרות. למצב זה יתרונות וחסרונות. דוגמה ליתרונות: מי שאינו חזק בתחומים האינטלקטואליים יכול למצוא את ביטויו בתחומים החברתיים, דוגמה לחסרונות: קשה לחוש ביטחון עצמי כאשר אדם או נער חזק מבחינה אינטלקטואלית אך כישוריו בתחומים חברתיים אינם טובים. זאת משום שהתמודדויות חברתיות נמצאות בסביבה ללא הרף וקשה לא לפגוש אותן הן ברמה המשפחתית והן ברמה החברתית. התאור של נער במצב כזה דומה למחלף שהירידה ממנו היא למסלול אחד במקום לשניים, ההכרה החברתית של הסביבה ביכולת האינטלקטואלית היא מצומצמת, אדם או נער/ה שאינם חלק מקבוצת שווים שמכירה ביכולותיהם ונותנת להם מעמד עלולים לפתח חוסר אמון ביכולותיהם, כולל יכולת לתקשורת אינטימית וליכולת ביטוי.

כוחות שמחזקים אמון עצמי או ביטחון עצמי צומחים דרך התנסות, הנער/ה בעלי היכולות החברתיות המפותחות המודעים למגבלותיהם בתחומים האינטלקטואלים צפויים  למצוא לעצמם קבוצת שוים שבה לא יחוו חריגים בהשגיהם. ההכרה החברתית באדם תלויה רק בקבוצות מסוימות בודאות לגבי העתיד.  

בין אם חווית החולשה היא בתחום האינטלקטואלי או בתחום החברתי האיזון בין יכולות לחולשות יכול להתרחש אם יימצא מבוגר שיסייע לאמון של הנער בעצמו בדרכים חדשות עבור הנער. דבר זה יכול להעשות ביתר הצלחה כשהחולשה היחסית היא בעולם החברתי בעזרת פיתוח יכולות אמנותיות, פיתוח יצירתיות מחשבתית או הכוונה של יכולת חברתית באופן שמשתלב בארגונים למטרות אוכלוסיות חלשות וכד. לעומת זאת מיעוט אמון אינטלקטואלי מוכר יותר למסגרות כמו בתי ספר והמודעות לעזרה של מורים פרטיים, אבחונים שנותנים יותר זמן וסגנון בחינה מותאם ועוד רבה מזו שיש לדרכים לעזור בפיתוח יכולות חברתיות.

משפחות מעולמות שונים משתלבות בפעילותן יחד

הסכם בין הורה או הורים למדריך הורים

הורים שפונים להדרכה באופן פרטי מתקשים לדעת מראש את גבולות ההתערבות בחייהם ומסתייגים עקב כך מהדרכה. הזכות ליצור הסכם עם מדריך ההורים היא חלק חשוב מבין הנושאים המדוברים. רוב מדריכי ההורים נוטים ליצור הסכם מיוזמתם במפגש הראשון עם ההורה או ההורים או בשיחת הטלפון המקדימה. הורים שפונים באופן פרטי למדריך הורים מעוניינים לרוב בעזרה נקודתית ביחס לבעיה שהם מתקשים להתמודד איתה. פעמים רבות הם מוצאים את עצמם בתהליך ארוך טווח מזה שהוגדר מראש. במצבים שההורים רוצים ליזום את ההסכם ביכולתם להעזר במאמר זה, להחליט כי ההדרכה תהיה במסגרת מספר מפגשים שביכולתם לשלם עבורם, להעלות נושאים שהם רוצים לדון בהם ולהבהיר כי חשוב להם לא לסטות מהם, להבהיר כי אינם מוכנים לדרישה חוזרת של נוכחות שני ההורים במפגש ועוד.

מדדים מצמצמי נזקים בטווח הקצר עבור ילדים שחוו גרושים

·         המשך מגורי הילדים בסביבה שבה גרו קודם לגירושין,

·         רמת חיים כלכלית דומה לרמה הכלכלית שחיו בה קודם לגירושין,

·         מפגשים קבועים ויציבים עם ההורה שאינו ההורה המשמורן (שאיתו הם חיים, זאת במצב שההורים לא הגיעו למשמורת משותפת).

·         תקשורת ישירה בין ההורים ועדכון הדדי ללא מעורבות הילדים.

·         נוכחות של שני ההורים בארועים שהילדים במרכזם כגון: אספות הורים, מופעים בחוגים ובבי"ס, חגיגות ימי הולדת ועוד.

·         שייכות לחבורה של הורים וילדים או הימצאות רבה עם בני המשפחה המורחבת.

הצורך של ילדים לגדל בעלי חיים

בתמונה העליונה צילום של קופסא שבה גדלים תולעי משי, הם אוכלים עלים של עץ תות בלבד וזה רוב הטיפול שהם זקוקים לו. לילדים קל להחזיקם כשהם נמצאים על עלה וגם אם קרה שהחליקו מהיד אינם מזיקים. בתמונה השנייה והאמצעית כלב ואין צורך להכביר הסברים על הטיפול שהוא דורש, בתמונה הנמוכה ביותר דגים, גם עליהם רובינו יודעים
די והותר.
כל אלו תמונות המיועדות להציע למי שאינו יכול להחזיק כלב או חתול בבית לא למנוע מילדיו את האיכות שיש לטיפול בבעלי חיים. מובן שהמענה חלקי כשבוחרים בתולעי משי או דגים אך מי שיכול נוסף להחזקת בעלי חיים כאלו לבקר בפינות ליטוף למינהן או לגדל ארנבים, שרקנים או אוגרים יועיל לילדיו במובנים רבים

שעת סיפור בשילוב אמנות להורים ולילדים

כך בחרה ספרנית בהתנדבות ביישובנו להכין שעת סיפור בספריה.
יש למישהו  מושג איזה ספר היא סיפרה?

סמכות הורים ואפשרויות לשנותה בגיל ההתבגרות

אחד הנושאים שחוזרים ועולים ישירות ובעקיפין בהדרכת הורים הוא " סמכות הורים.  הנושא בולט במיוחד בגיל ההתבגרות, בתקופתנו מתחיל לעתים גיל ההתבגרות בגיל עשר ולא ארבע עשרה כמקובל בעבר. הטווח הולך ומתרחב ובעיית הסמכות נדרשת עקב ריבוי הגירויים.

כמה הגדרות מקובלות לכותרת זו: "היכולת להנחיל כללים ונורמות עבור הילדים", "היכולת למנוע מילדים לעשות מעשים שעלולים לפגוע בהם". ובמבט חיובי-" הורה כדמות מכוננת שהמפגש איתה משפיעה לטובה על הילד"

כמו נושאים רבים אחרים גם כאן המחשבה על טווח התנהגויות ושונות במידת הסמכות מקלה על הבנת התופעה.

 חשוב לזכור כי הפרעות התנהגות, אלימות ודימוי עצמי נמוך שגורם לעתים להתנהגויות חריגות אינן רק תוצאה של סגנון החינוך, פעמים רבות יש למרכיבים שונים כגון: אישיות הילדים, מיקומם בסדר הלידה במשפחה, תקופה קשה חברתית או לימודית, קשיי קשב וריכוז, השפעה על יכולתו של הילד להכיל סמכות, נושא שכשלעצמו קשה להערכה  ויחד עם זאת ראוי שיהיה מרכזי בהחלטת ההורים כיצד לנהוג.

מובן שהמצב המועדף עבור ילדים ובני נוער הוא הורה שיכול לשנות את הדרישות שלו תוך כדי התחשבות במצב של הילד בזמן נתון.

אם ההורים מגדירים לעצמם רצף של דרישות מעצמם ומהילדים מתוך גישה חינוכית ברורה  ביכולתם לשנות רצף זה במצבי משבר מתמשך ביתר קלות בהשואה להורים שלא חשבו מראש על גישתם לחינוך. שינויים כאלו דורשים דיון במשפחה בתקופה פנויה ממתחים ולחצים בנושא הסמכות. ילדים שמבינים שכל אחד מבני המשפחה זקוק לתנאים שונים, לדרישות אחרות מההורים ולעזרה אחרת יוכלו להבין שסמכות הורית היא רצף ולא רק רשות ואיסור. אלו תנאים אידאליים ולא בכל המשפחות דרושה שיחה כדי לקדם

בספרות מקובל להבחין בין ארבעה סגנונות הורות, שבאים לידי ביטוי במאפייני הסמכות שהם מפעילים כלפי המתבגרים - סגנון הורות סמכותי ,(authoritative) סגנון הורות שתלטני ,(authoritarian) סגנון הורות מתירני (permissive) וסגנון הורות דוחה ומזניח (rejecting-neglecting):

כל אחד מסגנונות אלו אינו מתוך בחירה אלא בעקבות העברה בינדורית של הורה לדור הבא. או בעקבות נתונים כלכליים ורגשיים שגם הם לא תמיד עקב בחירה.

הכרות של הורה עם ילדותו שלו תקל עליו להבין מדוע לעתים עניינים מסוימים אינם ניתנים לשינוי בעמדותיו, זאת למרות שמנגד נמצאת הדילמה אם לא הגיע הזמן לשנות חלק מהכללים.

סבתות וסבים במערכות יחסים עם נכדים והורים-מצב מסובך או ניתן לניהול?

מעורבותם של סבתות וסבים בגידול הנכדים היא תופעה נפוצה וחיובית בישראל. חלק מהסבים מקצרים לנכדיהם את משך השהות במסגרות שאחרי הלימודים ואחרים מקלים על ההורים בהתמודדות עם מטלות ארגון הבית.
המעורבות הרבה כוללת לא פעם התערבות המקשה על ההורים ברמות הפסיכולוגיות. קשה לארבעה או שישה מבוגרים לשמור על קו אחיד ביחס למסרים החינוכיים, סבים מעצם גילם ומצבם נוטים להקל והורים שמקיימים לא פעם מערכת זמנים קשה לארגון חייבים להיות עקביים גם אם אינם רוצים בכך.
מובן שאין פתרון המתאים לכולם ומובן גם שקשה להורים הנהנים מעזרה שאינה מובנת מאליה לדרוש מהסבים שינהגו באופן שונה מנטייתם.
אפשר להתחיל בהבנה שלא רק להורים קשה גם לסבים. או בפינוי זמן לבדיקה איך אפשר לקדם את התקשורת העניינית בלי שתגובות ענייניות יגררו תגובות רגשיות ולא ענייניות

הגדרה עצמית בגיל ההתבגרות ודאגות רווחות של הורים

אנו רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שחסר לנו המבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות. אנשים מתקשים לעתים להבין את השילוב בין שני תהליכים כה שונים במהותם, הסבר פשוט הוא הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט, ההתרחקות היא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות. היא יכולה להתחיל ב"להיות הכול רק לא כמו.." ברצון לטעום ממה שאסור או בחיפוש אחרי הלא ידוע שלעתים פוגש השפעות לא רצויות.

בני נוער שמצאו לעצמם ערוצי ביטוי עצמי עוד לפני שלב ההגדרה העצמית דוחים לעתים באופן לא מתוכנן שלב זה. ערוצי ביטוי כאלו יכולים להיות מעורבות רבה בפעילות תנועת נוער, עיסוק ספורטיבי קבוצתי שיש בו הרגשת שייכות והשגיות, חוגי סיירות, תפקידים משמעותיים בבית ספר. למרות שרצונם של הורים בכל אלו נשמע מובן מאליו לא תמיד הורים מבטאים תמיכה בפעילויות אלו. הן מתוך מוטרדות מהיקף הזמן שהנער/ה מפנים לעיסוק על חשבון הצלחה בלימודים או מתוך חוסר הבנה להשפעה החיובית הכוללת שלפעמים חשובה יותר מלימודים.

הדרכת הורים ביחס למצבים חברתיים ובהתאם לשלבי התפתחות

שלבי ההתפתחות שיוגדרו בפוסט זה יהיו לפי אריקסון שהתבונן בהתפתחות ילדים כפתרון קונפליקטים בין צרכים ביולוגיים פנימיים לבין דרישות וכוחות חברתיים.    השלבים הם: שלב הינקות 0-1, מאופין באמון לעומת חשדנות. שלב הילדות המוקדמת 1-3, מאופין באוטונומיה לעומת בושה. גיל המשחק 3-6, מאופין ביזמה לעומת אשמה. השלב שבין 6-12, יצרנות וחריצות לעומת רגשי נחיתות. 12-18 שלב גיל ההתבגרות שאפיונו זהות לעומת טשטוש זהות. הורים נוטים ל"דאוג" ליכולת של ילדיהם ולעקוב בחשש וגאוה אחר התפתחותם. זוהי נטייה בריאה כל עוד הילד לא חווה חוסר אמון ביכולותיו. קשה לשרטט את הקו בין עיסוק יתר במצב הילד לעיסוק בריא. הבנת השלבים והיכולת של הורים להשפיע לטובה יכולה לסייע לילדים לחוות תמיכה וחוזק ביחסים עם הוריהם.
הורים לילד ראשון עסוקים מטבע הדברים בגיל 0-1 ביכולת שלהם ושל ילדם לגדול לפי שלבי ההתפתחות המוטורית הכתובה בספרים ובהמשך בגילאי 1-6 בשילוב בין יכולותיו המוטוריות, החברתיות והקוגניטיביות של הילד. הורים המודעים לנטיות האישיות שלהם עצמם יכולים ביתר קלות לקבל את ילדם גם כאשר אינו מראה הצלחה בכל שלבי ההתפתחות. העברה בינדורית מתבטאת בלי שנוכל לשלוט בכך גם אצל מי שמודע לה ומנסה לנטרל אותה.כאשר נולד הילד השני מופנים העיסוק המחשבתי וההתבוננות של ההורים ליכולתם לספק לשני הילדים את צורכיהם בלי שיפריעו זה להתפתחותו של האחר. התחרות בין שני ילדים ראשונים במשפחה, הקרובים זה לזה בגיל מעודדת את התפתחותם ומקדמת את שניהם.
קשה להורים לא מעטים להכיל מאבקים בין ילדיהם, האמונה שביכולתם למנוע את הצורך במאבק כזה היא שמשבשת את יכולת השיפוט שלהם. ניתן לצמצם את זמני המאבק אם מארגנים נכון את הזמן אך סביר שבמחשבתו של הגדול מבין הילדים יסוד המאבק הוטבע כשנכנס ל"מגרש" הבלעדי שלו שחקן שני. היחסים בין שני אחים בהרכב מיני כלשהו הם חלק בלתי נפרד מהתפתחותם החברתית והיא יכולה לאפיין את השלב שבין גיל שש לגיל 12 בין אם מדובר בילד יחיד במשפחה ובכל מבנה משפחתי שהוא. הורים יכולים להתערב מבחינה חברתית רק בחלק משלב החביון המוגדר בגילאי 6-12, ילדים מעטים מוכנים לקבל עזרה חברתית ולו גם עקיפה אחרי גיל תשע.
רובנו רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שחסר לנו המבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות. הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט היא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות.
יש הורים שעסוקים יותר בתחום הקוגניטיבי ויש שעסוקים יותר בתחום החברתי, רובנו נוטים לראות את החלק החסר ומתקשים לבטוח בילדינו שישלימו את החלק שעדיין אינם נוטה לו בטבעיות בכוחות עצמם. מאחר שיש כמה תאוריות על התפתחות רצויה של ילדים התאוריות אינן מספקות ואנשי המקצוע מתבקשים לסייע בתאום הציפיות של ההורים ויכולתם הרגשית ובין אישיותו של הילד ונטיותיו.

ביטויי אהבה והקשריה החברתיים במשפחה ובהורות

בעבר היה מקובל שהיזמה לתחילת יחסים זוגיים היא בידי הגבר, יכולתה של האישה היתה ביופיה ובכישוריה התקשורתיים. חלק מסממני האהבה תלויה בידי הנשים. בהקשריה החברתיים מצופה מהנשים לבטא אהבה לילדים בגלוי, לשים לב לבריאותם, לתקשר עם המוסדות והחברים. הדברים השתנו חלקית ועדיין יש דעות שנותרו בתוקף. דעות אלו נראות ביתר בהירות בשלב העברת הזוגיות למצב המשפחתי,  ללידת ילדים לארגון הקן. עדיין יכולת הגברים לפרנס עולה על זו של הנשים ויכולת הנשים להכיל את הצרכים הרגשיים של הילדים עולה על זו של הגברים.

הדעות שקשורות לדימויים כאלו גורמות לכך שמצבי מצוקה משפחתיים מסוגים שונים מתנהלים פחות טוב כשנשים אינן חזקות ביכולתן להכיל כפי שמצופה מהן. חלק מהמצבים אפשריים יותר להכלה בשניים ובעזרת המשפחה המורחבת, זו האחרונה מתקשה לעתים לסייע כשאב המשפחה אינו מעורב. הדימוי הוא אחת הבעיות המרכזיות, בין השאר משום שדימויים באשר הם מעכבים חשיבה חדשה, השפעת הדימוי של נשים אודות עצמן עלולה לעכב שינוי יותר מדימויי הגברים על נשים. לא מעטות הנשים שמעדיפות לנהל לבדן סיטואציות משפחתיות וחשות שמעורבות הגבר מחלישה אותן.

התמודדות עם קשיי קשב וריכוז בעזרת הדרכת הורים

התפקוד האקדמי הוא אחד המרכיבים שמתוכם מוערכים ילדים ובוגרים, בין אם במסגרות לימודיות והן בתפקודים אחרים. אלו שמגלים הפרעות קשב וריכוז נדרשים להתמודדות קשה יותר כדי לתפוס מקום בחברת השוים. יכולתם להתמודד מושפעת בין השאר מהבטחון העצמי שלהם ומהתמיכה שהם מקבלים מהסביבה כגון הורים ומורים.

מאחר שבעולם המודרני קשה למצוא ערוצי הצלחה שאינם דורשים תעודות אקדמיות כולל תחומי האמנויות והיצירה נמצאים גם הורים לילדים הסובלים מקשיים אלו בתהליכי התמודדות. קשיי תפקוד של הסובלים מבעיות קשב וריכוז מתבטאים בין השאר בעולם העבודה כמו יכולת עמידה בזמנים, ארגון זמן, עמידה במשימות וסיום פרויקטים. לעתים פוגעות ההפרעות במערכות יחסים ואפילו חיברות היא תחום שעלול להיפגע עקב הפרעות קשב וריכוז.

ככל שהורים מאמינים בילדם וביכולותיו הכוללות הם יכולים להרגיש נינוחות ולחזק את הילדים בעזרת פעילויות שאינן מילוליות או קשורות בארגון חומר. נוסף לכך עזרת ההורים בבית בקריאת קטעים קשים, צמצום החומר שיש לקרוא או שיחה על הקטע הכתוב מעבירה לילד מסרים מחזקים ומקלה עליו בפועל. ילדים אלו רוכשים לעתים אסטרטגיות המחליפות הקשרים שאצל אחרים נעשות בלי הבחנה מיוחדת. חיקוי ההורה הוא אחת הדרכים לארגון אסטרטגיות למידה.

מקצת ממדריכי ההורים יכולים לשתף את ההורים באסטרטגיות שהם מלמדים את ילדיהם. כשהורה יכול לשחרר מפעם לפעם את הלחצים שילדו או ילדיו נמצאים בהם בעזרת שילוב האסטרטגיות ושימוש משותף בהן ההתמדה בהתמודדות מסייעת לא פחות ממורה מקצועי.

מחלת הורה בגיל השלישי כדוגמה לדרכי התמודדות עם שינויים במשפחה מורחבת

מחלה המחיבת אשפוז של הורה מבוגר ויחיד יכולה לעורר דפוסים ישנים במערכות היחסים בין האחים והאחיות ולקבע אותם. אצל משפחות לא מעטות הצורך להעביר להורה הרגשת ביטחון במצבי מחלה קשה מתבטאת בין השאר בנטייה לא להעזר בכוחות לא משפחתיים כמו אחיות שכירות בלילות. זוהי דוגמה להתנהלות על בסיס נורמות מדורות קודמים, נורמות שאינן מתאימות למציאות של שנות ה2000 שבהן נשים עובדות ושוק העבודה לא מבטא הבנה למצבים חריגים. לכן מוטב שבכל משפחה אנשים יניחו בצד את המתחים ככל שניתן ויבחנו יחד את הנורמות הישנות והמגבלות שמנהלות את המשפחה.

לעתים ההתגייסות המשותפת מלכדת את המשפחה כולל מעורבות נכדים בוגרים ומחדשת מצבי קרבה בין אחים ואחיות, מובן שמתוך קרבה כזו קל יחסית להתנהל אך לא ניתן לשנות על בסיס הקרבה את תנאי החיים של בני המשפחה. זהו הבט חלקי של התמודדות עם קשיים הקשורים בשינוי תנאי החיים כמו הורה שחלה.

הדרכת הורים-האם רק פתרון לקשיים הקשורים בהתאמת הילד למסגרת חינוכית?

הדרכת הורים הינה תחום מקצועי חדש יחסית, גבולותיו ברורים כאשר מדריך ההורים פועל במסגרת בית ספר או עירייה ומספר הפגישות שלו עם בני המשפחה מוגדר מראש. מקצת מהמסגרות אף מגדירות מי יכולים להיות המשתתפים בפגישות, כגון הורים בלבד, הורה וילד ואלו חריגות מהמסגרת יכולות להתקיים במקרה הצורך.

הורים שפונים להדרכה באופן פרטי מתקשים לדעת מראש את גבולות מסגרת ההדרכה ולכן חשוב שידעו כי הם יכולים ליצור עם מדריך ההורים הסכם דומה לזה שתואר כאן למעלה. רוב מדריכי ההורים נוטים ליצור הסכם מיוזמתם במפגש הראשון עם ההורה או ההורים או בשיחת הטלפון המקדימה. הורים שפונים באופן פרטי למדריך הורים מעוניינים לרוב בעזרה נקודתית ביחס לבעיה שהם מתקשים להתמודד איתה. פעמים רבות הם מוצאים את עצמם בתהליך ארוך טווח מזה שהוגדר מראש. במצבים שההורים רוצים ליזום את ההסכם ביכולתם להעזר במאמר זה, להחליט כי ההדרכה תהיה במסגרת מספר מפגשים שביכולתם לשלם עבורם, להעלות נושאים שהם רוצים לדון בהם ולהבהיר כי חשוב להם לא לסטות מהם, להבהיר כי אינם מוכנים לדרישה חוזרת של נוכחות שני ההורים במפגש ועוד.

פעמים רבות עולה התנגדות מצד ההורים כאשר המסגרת החינוכית שבה הילד/ה נמצאים מפנה את ההורים להדרכה על רקע קשיי תפקוד של הילד/ה. הורים יכולים לסרב כמובן או לנסות ולבדוק את איכות המפגש בינם לבין מדריך מסוים.

חשוב להבין כי מדריכי הורים יכולים לסייע למשפחה מעבר לעזרה לילד/ה המופנים. לא פעם עולים במפגשים כאלו נושאי המתח בין בני הזוג הנוגעים לילדים, הבנתם היא הזדמנות הפותחת תהליך חדש בין ההורים. מצבים כגון אלו מתרחשים בין השאר כאשר הרקע לקשיי התפקוד של ילדים הם נושאים שאינם מדוברים כגון: חוסר אמון בין בני הזוג, מחלוקות ביחס לחלוקת תחומי האחריות בין ההורים לילדים, (תפקידים בבית, עזרה בשיעורי בית, אחריות על אחים צעירים ועוד.) קונפליקטים בין בני זוג על סגנון ההורות והכללים החלים על הילדים.