הפסל החי שצרפתי לפוסט זה הוא ביטוי למצבים שאמהות מגיעות אליהם אך לא מרשות לעצמן לתת דרור למחשבות הקשורות לכך, זה לא חסר היגיון לרצות להקפיא מצבים מסיבות שונות ומורכבות, בין אם מדובר במצבים מוצלחים שאנו רוצות שיימשכו ובין אם מדובר בהקפאת מצב מביך או בחוסר יכולת לדעת כיצד נכון להגיב, במצבים כאלו כבר הצעתי בעבר לנסות לומר משהו שמאפשר להרויח זמן ומתאים מעל גיל עשר, כגון: "אני צריכה לחשוב על זה, תוכל להזכיר לי בערב" " זו החלטה שאשמח להתייעץ עליה עם אבא ואוכל להגיב רק אחרי שאדבר איתו",
ובכל זאת יש מצבים שאי אפשר לדחות את התשובה ואז עדיף להסביר שהתשובה הפעם (בין אם היא חיובית או שלילית) היא חד פעמית וכדאי לא להתייחס אליה כעניין סגור. זו דרך למנוע ויכוח מתיש כשאומרים לא ולגרום להבנה שלא מדובר בשטח כבוש או משוחרר כשאומרים כן. יהיה צורך לדבר עליה