בדידות ילדים ובני נוער בעיני ההורים

אחד הנושאים המוכרים להורים כנושא כואב הוא בדידותם של ילדים ובני נוער. חלקם חשים בדידות זו בעיקר בזמן ההפסקות במסגרת בית הספר או חוגים ואחרים בבית. חווית הבדידות במסגרות קשורה בין השאר לרמת המודעות של ילדים לקודים חברתיים ורצונם לא לבלוט כשונים, בין אם השונות היא על רקע חיובי ובין אם מעצם היותם לבד ולא חלק מחבורה מוגדרת ומובהקת.

הורים שמודעים לתופעה משום שחוו אותה על בשרם הם לעתים אלו שמתקשים יותר מאחרים לסייע לילדם. לכן תקשורת בין ההורים בנושא מאפשרת הבנה משותפת של מצב הילד והחלטות אם התערבות בעזרת אסטרטגיות מוכרות להם עלולה להזיק. מובן שלא ניתן לדעת מראש אם אסטרטגיות יועילו אך לא פחות חשוב להתמודד עם אפשרות שיזיקו. דוגמאות לאסטרטגיות יכולות להיות: העזרות באח בוגר שיבין מרחוק, יצירת סיטואציות שמבליטות את היכולות החברתיות של ילדם, הכרות עם הדינמיקה בכיתה ועם מצבים שדרושה בכיתה או לפעילות מחוץ לבית הספר נוכחות של הורה. מטרת ההשתתפות של הורים מודאגים בארועים כלשהם אינה כדי להשפיע אלא כדי להבין אם יש אמת בחשש שלהם.