מנהגים יוצרים משפחה, מאבקים על מנהגים מבלבלים ילדים

בין אם המנהג הוא צילום משפחתי, קריאה בקול כשהילדים רואים את הספר או לא רואים ואפילו בחינת המוצא הנסיכותי, הורים מעבירים לילדיהם את הרעיונות המרכזיים שלהם על משפחתיות, לא כל ההעברות הן מודעות וחלקן צרוף של מודעות וחיבה לעשייה,
כאשר לכל אחד מההורים רקע שונה יכול הכבוד להרגלי האחר לתרום לילדים במיוחד כשהמאבקים בנושא נשארים בין ההורים לבין עצמם

צילומים משפחתיים כייצוג של יחסי משפחה-הדרכת הורים

אני אוהבת את הצילומים הישנים בשחור לבן מכמה סיבות, בעיקר כי המצולמים לא מתבקשים לחייך אן לא ציפו מעצמם לחייך. הביום של התמונות כמו זו שלמעלה מדגים את הנוכחות המשפחתית דרך מבט ישיר אל המצלמה וארגון הקרבה הפיסית בין המצולמים.
מובן שלפנינו משפחה, הבה ליד האם זוכה לחיבוק כי כך אמהות מתנהגות, הבן ליד האב ידיו אסופות, לא ברור אם מרגיש לא נוח או שלא מצא מקום אחר לידיים. יש מתח באחיזת הגוף אצל כולם, האם הילדים מבינים שהם מייצגים את האנושות כולה ולא רק את משפחתם הקטנה?

איך מרגישים ילדים בצילומי בית הספר-הדרכת הורים

יש ילדים שאוהבים להראות ויש כאלו שלא.
הייתי שמחה לשאול את הילדים שצולמו איך הרגישו, בינתיים אני משערת שהעומדים מאחור ובצד העדיפו את מקומם.
מה זה עושה להם? הקונפליקט בין להיות כמו כולם או כמו שהמורים מכוונים לבין רצונם האמיתי שההצהרה עליו מחיבת חריגות.