הורים שואפים להיטיב עם ילדיהם כמיטב יכולתם, יש כאלו הרואים גידול ילדים כהתפתחות שלהם עצמם והם גדלים יחד עם ילדם ואחרים שמבינים שבין גיל 0 לשבע או לעשר מתרחשת ההשפעה הרגשית המרכזית על חיי הילד ורגשותיו למרות שללא ספרות פסיכולוגיסטית לא ניתן לדעת זאת.
אין פרוש הדבר שהאחרונים ממעטים בחשיבות תנאי הגידול של ילדם לאחר גיל עשר אלא שהם מבינים שבפרק הזמן הזה נקבעים דפוסים וזכרונות שלפעמים אין למבוגר מידע עליהם, הילדים אינם יכולים לעבד את המידע בכוחות עצמם וארועים שונים מתקבעים באופן מחליש.
החלק שחסר להורים רבים המנסים לעשות כמיטב יכולתם הוא ההבנה שחלק מהאישיות מולד, זהו אחד הנושאים שפסיכולוגים מיעטו לחקור ואנשים הסובלים מטראומות ומזהים זאת מחפשים את הטראומה בלידה, כלומר באופן שבו התרחשה הלידה שלהם.
לעתים גילויים הקשורים בחווית הלידה מוסיפים להבנת האדם על חייו אך לעתים לא.
התבוננות ההורה בסגנון התנועה שדרכו ילדו מתפתח במובנים הפיזיולוגיים יכולים לעזור לו להבין תהליכים רגשיים שיבואו לידי ביטוי מאוחר יותר. השוואה בין ילדים בני אותו מין שנולדו במרחק זמן קצר יכולה אף היא לעזור להבנות כאלו בדיעבד
