חינוך בנות לחשיבה מנהיגותית ולהעדר צורך בהכרה גברית

בילבי, פוקהונטס והתאומות מ"אבא מתארס" מגלמות בספרים ובסרטים שהן מככבות בהן יכולות תפקוד וחשיבה שאינן שונות במהותן מיכולות גבריות. המסרים התרבותיים האלו הם חלק בלתי נפרד משינוי מעמד האישה ההולך ונבנה להעדר צורך של נשים בהכרת הגברים או בפקודם של גברים. בנות צעירות ניתנות להשפעה ביתר קלות מבוגרות והשאלה שיכולה כל אם לשאול את עצמה היא האם היא מעונינת בהכוונה כזו, שכן בכונה או לא בכונה יש לנו השפעה. חלקה הקטן נעשה דרך תרבות כתובה ומצולמת, עדיין קל יותר להעביר מסרים בדרך זו מאשר דרך דוגמה אישית המחיבת שיתוף פעולה של כל בני המשפחה.

הפגת מיתוסים בתרבות המשפחתיות בעידן הקדום ובעידן המודרני-הדרכת הורים

הסיפור "הנסיכה על העדשה" שאיור אפשרי למצבה מודגם בתמונה העליונה מוכר לרבים, בעידן המודרני הוא אינו סיפור רווח או מלמד אך עדיין נוכח. המסר מתרכז במבחן ה"נסיכות האמיתית" דרך יכולת ההבחנה שלה בזמן שינה בעדשה. לטעמי בחנו בין השאר את שיווי המשקל שלה הגופני והנפשי. אני לא הייתי נרדמת לרגע בגובה המודגם בתמונה. מובן ש בהעדר רשתות חברתיות לא היו דרכים לבדוק מי האישה האידאלית לבן הנסיך. נחמד לחשוב שהעולם השתנה בכך שהבנות או הנשים הצעירות נמצאות בעמדת בחירה לא פחות חשובה מהנסיך ומשפחתו.
האם שבתמונה הנמוכה יחסית מחייכת כשסביבה ארבעה ילדים. כי בעידן המודרני או בסביבה שבה גדלה מוטב לחייך. קשה להאמין שהיא מחייכת פעמים רבות ביום עם עומס הכרוך בגידול ארבעה ילדים צפופים בהפרשי הגיל בינהם כפי שהם נראים בתמונה.
לא רק את מיתוס השמחה שבאמהות אני רוצה להפיג אלא את בלעדיות התפקיד שיש לאמהות בסיטואציות מסוימות.
בשני המקרים מה היינו עושות בלי סבתות או סבתות פוטנציאליות

יחסים בינדוריים מסייעים להבנת הדגם ההורי

התפקוד כהורה משנה את זוית המבט של מי שמתבונן על עברו כילד. אנשים שנטו לעסוק באשמתם של הוריהם משנים לא פעם את נקודת המבט כאשר הם עצמם נעשים הורים. סיפורים הם אמצעי שבעזרתו מתארגנים תכנים מן הילדות וההתבגרות לכלי תקשורתי בין אדם למחשבתו או בינו לבין חברו. התפקוד כהורה מתבסס לעתים על הבנות חדשות ביחס להורות דרך זכרונות וסיפורי ילדות. זאת משום שתפקוד הורי מעלה זכרונות מגוונים. מקצתם מגדיר את סגנון ההורות ומקצתם מעורר דילמות. לעתים מגלה המתבונן דרך כתיבתו או סיפורו כי דגם ההורות שהופנם בו כילד מקבע את סגנון ההורות שלו עצמו. פרוק הדגמים האלו דרך סיפורם מאפשר להורה שהגיע לטיפול לצורך ילדו לבדוק מחדש רעיונות ותגובות של סגנון ההורות שלו. לעתים משמש החומר הזה למבט חדש על יחסיו עם הוריו ולעתים לגיוון ושינוי סגנון ההורות המוטבע בו.

מניעת העברה בינדורית למען יחסים משפחתיים בדור הבא

העברה בינדורית מתבטאת בצורות רבות ומגוונות: החל מציפיות בתחומים המחשבתיים, התנועתיים, יחס ליזמה לעומת יכולת התמדה ועד רעיונות שמכוונים את סגנון החשיבה האישי. לרוב אלו רעיונות שאיננו מודעים להם כגון יחס למצבי משבר. תקשורת עם הסביבה. יחס לאסתטיקה או לידע כללי.
מי שחוה תסכול וצער עקב פעולת רעיונות אלו עליו נוטה להבינם ולבדוק את נטייתו להעבירם. מי שפחות מכיר את השפעתם השלילית על חייו שלו מתקשה לעסוק בכך.

תפקידם של המטפל או היועץ הזוגי בגישה הנרטיבית

מקורו אחר של הטיפול הנרטיבי הוא הטיפול המשפחתי. הפרקטיקה של הטיפול הנרטיבי דורשת העדר שיפוטיות. יש מקום לשאול "במה שונה העדר השיפוטיות של הטיפול הנרטיבי מזו של גישות אחרות שאמפטיה היא מושג המפתח שלהן לקבלת המטופל."?

ההבדל בין אמפטיה להעדר שיפוטיות היא בכך שהמטפל בגישה נרטיבית לא בודק את המטופל בהשואה לנורמות כמו שלבי התפתחות האישיות או שלבי התפתחות הזוגיות או התפתחות בתחום הבגרות הרגשית.

המושג אמפטיה משמעו-הפגנת חיבה, חמלה או הזדהות עם רגשות או כאבי הזולת; היכולת להבין, להרגיש, לשים לב, להיות רגיש ...

אלו מושגים המניחים כמובן מאליו שהמטפל יכול מעצם היותו אדם חושב להיות שיפוטי והוא מכוון לארגן את עצמו בדרך המונעת שיפוטיות.

המטפל בגישה נרטיבית מקבל את סיפורו של המטופל כפי שהוא ומנסה להיות שותף או עורך שותף. המטפל נמצא כצופה משתתף מתוך מחשה של ליווי. האדם בטיפול כזה אינו הבעיה, יש אדם ויש בעיה. כלומר יש הפרדה בין האדם לבעיה ויש כוונה לייצר נראטיב משותף לבעיה.

בטיפול זוגי אם אחד מבני הזוג אומר "אני תלותי" המטפל יאמר "יש בעיה של תלות" ויכוון את שני בני הזוג להתייחס אליה, הפרדת הבעיה וניסוחה באופן שאינו משויך לאחד מבני הזוג היא הדרך ליצור קואליציה של בני הזוג מול הבעיה. ההתמודדות המשותפת של בני הזוג מול הבעיה יכולה לשחרר את בני הזוג מהמאבק בינהם ולהפנותם למאבק משותף בבעיה. בני הזוג ייצרו כך מכנה משותף נרטיבי, לאחר שיבינו שיש בחירות בתוך הצגת המציאות ואין פתרון צודק.

מטפל/ת שאומר/ת לבני הזוג "שניכם סובלים" מעבה את הנרטיב המשותף ועוזר להם לדבר ולהרחיק את הבעיה.

במסגרת תפיסה זו ההקשבה הנרטיבית מובילה להבנה שהחיים הם מראה בלתי פוסקת. אדם מסופק הוא לרוב אדם שלקח אחריות ולכן הצליח למצוא משמעות.

הגישה הנרטיבית בטיפול רגשי

מקורה של הגישה הנרטיבית בגישה ההומניסטית-אקזיסטנציאליסטית, לפי האקזיסטנציליזם האדם בורא את חייו, הוא קודם לקיום ולכן סובל מפחד המוות ומפחד הבדידות. המניע לחיים ולפעולותיהן מתוך גישה זו היא מנוס מבדידות.

התפיסה הנרטיבית מאמינה גם היא בכך שהאדם בורא את עולמו שלו. היא מציעה כיוון חשיבה מעשי יחסית לאקזיסטנציליזם משום שאוסף הסיפורים שעליו אדם בונה את זהותו ואת עצמו נותנים משמעות לחייו. בהקשרים טיפוליים משמעות הדבר היא שאין מציאות אחת, האופן שהאדם בורא את הסיפור שהוא מספר לעצמו הוא המציאות.

בהבט טיפולי יכול הטיפול לעזור לאדם לספר את סיפורו, בטיפול נרטיבי המטפל הוא עורך, הוא מייצר דיאלוג ומעריך את היות הסיפור חד פעמי.

המטפל מחפש את ההיגיון הנרטיבי ויכול להציע עריכה מנקודת מבט שמכוונת את הפרקים בסיפור באופן תכליתי, כלומר כדי להוביל את הסיפור לנקודה משמעותית למספר שהוא המטופל.

המטפל אמור להיות עסוק בהבנת הסיפורים הראשוניים משום שמטופלים רבים "נתקעים" בהבנת סיפורי "אמצע", הפרק התקוע של חייהם.

העבודה על הסיפור מסייעת למספר לראות את הבחירות הנרטיביות.