ביטויי אהבה והקשריה החברתיים במשפחה ובהורות

בעבר היה מקובל שהיזמה לתחילת יחסים זוגיים היא בידי הגבר, יכולתה של האישה היתה ביופיה ובכישוריה התקשורתיים. חלק מסממני האהבה תלויה בידי הנשים. בהקשריה החברתיים מצופה מהנשים לבטא אהבה לילדים בגלוי, לשים לב לבריאותם, לתקשר עם המוסדות והחברים. הדברים השתנו חלקית ועדיין יש דעות שנותרו בתוקף. דעות אלו נראות ביתר בהירות בשלב העברת הזוגיות למצב המשפחתי,  ללידת ילדים לארגון הקן. עדיין יכולת הגברים לפרנס עולה על זו של הנשים ויכולת הנשים להכיל את הצרכים הרגשיים של הילדים עולה על זו של הגברים.

הדעות שקשורות לדימויים כאלו גורמות לכך שמצבי מצוקה משפחתיים מסוגים שונים מתנהלים פחות טוב כשנשים אינן חזקות ביכולתן להכיל כפי שמצופה מהן. חלק מהמצבים אפשריים יותר להכלה בשניים ובעזרת המשפחה המורחבת, זו האחרונה מתקשה לעתים לסייע כשאב המשפחה אינו מעורב. הדימוי הוא אחת הבעיות המרכזיות, בין השאר משום שדימויים באשר הם מעכבים חשיבה חדשה, השפעת הדימוי של נשים אודות עצמן עלולה לעכב שינוי יותר מדימויי הגברים על נשים. לא מעטות הנשים שמעדיפות לנהל לבדן סיטואציות משפחתיות וחשות שמעורבות הגבר מחלישה אותן.