הדברים מייצגים את האמון שאנו כהורים נוטים לתת בילדים בין גיל אפס לשנתיים, בהדרגה מתפתחת נטייה לשמור יותר מסיבות הגיוניות על סיכונים שביכולתם להתנסות בהם, בתהליכי הכניסה לבית ספר אנחנו הופכים את משמעות הדברים, אם מעולם לא ניסו לעשות זאת בעבר ספק אם יצליחו.
מחשבות כמו: "המורה בכיתה א' עלולה לקבל דימוי על ילדנו היקר ולחשוב בטעות שאינו מהמוצלחים ביותר בכיתה, קשה לשנות דימוי" גורמות לנו להכין אותו לכיתה א, וזה הגיוני כי כך עושים כולם.
קשה לעצור ולחשוב אם כך מקבלים ילדים מסרים שאיננו מתכוונים אליהם, אלו שמנוגדים לאמון העצמי של בילבי.
קשה עוד יותר לבדוק דברים כאלו כשאנו בטוחים שמי שנמצא "בסיכון" הוא ילדנו האהוב.............
