האם לימודים בבית ספר הם עבודה קשה? זכות? חובה? וכיצד משפיע היחס על תלמידים והורים

החלק המעניין בשיר שלפננו הוא היחס ללימודים כבר בתחילתם כאל עבודה קשה. הזמן שקודם ללימודים הוא בטלה ורק בסיום שנת הלימודים אפשר לפי דברי הילד לשוב ולהשתעשע.

 

"חָמֵשׁ שָׁנִים על מִיכָאֵל, עָבְרוּ בְּרִקּוּדִים. בָּטֵל יָשַׁב מֵעֲבוֹדָה, חָפְשִׁי מִלִּמּוּדִים. שְׁלֹשָׁה הָיוּ לוֹ חֲבֵרִים: נַבְחָן שֶׁבַּמְּלוּנָה, חָתוּל שָׁחֹר – רַבִּי לָקִיק וּבַשּׁוֹבָךְ יוֹנָה. חָמֵשׁ שָׁנִים וּבַשִּׁשִּׁית אֶל חֲבֵרָיו קָרָא: שָׁלוֹם נַבְחָן, שָׁלוֹם לָקִיק שָׁלוֹם יוֹנָה צְחוֹרָה. אֶל בֵּית הַסֵּפֶר אֵלְכָה לִי אֶלְמַד יוֹם יוֹם עַכְשָׁו. חַכּוּ עַד כְּלוֹת הַלִּמּוּדִים שׁוּב נִשְׁתַּעְשַׁע יַחְדָּיו."

מילות השיר הישן והטוב חוברו בפעם הראשונה על ידי ראובני ועברו שינויים קלים כמו השם דן במקום מיכאל, מתוך רצון להשתמש בלחן היו משוררים שהוסיפו בתים והתאימו מילים אחרות לחלוטין לאותו הלחן דבר שגרם לשיר להיות נפוץ יותר ויותר.

והגדילה לעשות נעמי שמר ששיבצה אותו בשיר משלה

  יֵשׁ שִׁיר אֶחָד עָצוּב שֶׁאֲנִי זוֹכֵר מִזְּמַן, עוֹד מִלִפְנֵי הַחֹפֶשׁ עוֹד מִסּוֹף הָגָּן: חָמֵשׁ שָׁנִים חָלְפוּ עַל מִיכָאֵל אוֹ עַל דָּן. אוּלַי תַּגִּידוּ מַה כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ כָּאן?  

מודעות של הורים לחוזקות ולחולשות של ילדיהם יכולה לצמצם אכזבות המעיקות על ילדים

הרצון הרווח אצל הורים רבים לראות שילדם לומד ללכת, מסתגל לסביבה חדשה, מוצא חברים ובגיל בית הספר מצליח בלימודיםהגיוני במסגרת תנאי החיים בחברה המודרנית, הבעיה היא שקשה לחיות עם ציפיות כאלו בלי שהן תשפענה על ילדים ולעתים השפעתם מוסיפה קשיים ומתחים.

לא ניתן להימנע מציפיות אך ניתן לעיתים להפנות חשיבה לשאלה "האם הפעלת הילד בתחומים שהוא חלש בהם כדי לחזקו חשובה יותר מעידוד בחירה ואיסוף חויות חיוביות או להיפך?"

מובן שדרושה כאן החלטה אישית או זוגית וספק אם הבחירה צריכה להיות מוחלטת. החשיבה על השאלה יכולה להעלות את תשומת הלב של הורים ליחסם הרגשי למצבים שבהם ילדם מתקשה בתחומים אינטלקטואלים או ביכולת לתפקד בבית הספר.

יש הורים שמצפים מבית הספר להיות גורם שמעודד ילדים בעיקר בתחום הקוגניטיבי ויש שעסוקים יותר בתחום החברתי, לעיתים מתפתחת אצל הורים ציפיה מאנשי המקצוע בבית הספר מורים, יועצות חינוכיות וכו לסייע לילדים לצמצם את הפער בין אישיותו של הילד, יכולותיו ונטיותיו. ההחלטה האישית המתוארת בפסקה השנייה של פוסט זה יכולה לאזן את החלק הלא מעשי של ציפיות אלו.