יחסים בינדוריים מסייעים להבנת הדגם ההורי

התפקוד כהורה משנה את זוית המבט של מי שמתבונן על עברו כילד. אנשים שנטו לעסוק באשמתם של הוריהם משנים לא פעם את נקודת המבט כאשר הם עצמם נעשים הורים. סיפורים הם אמצעי שבעזרתו מתארגנים תכנים מן הילדות וההתבגרות לכלי תקשורתי בין אדם למחשבתו או בינו לבין חברו. התפקוד כהורה מתבסס לעתים על הבנות חדשות ביחס להורות דרך זכרונות וסיפורי ילדות. זאת משום שתפקוד הורי מעלה זכרונות מגוונים. מקצתם מגדיר את סגנון ההורות ומקצתם מעורר דילמות. לעתים מגלה המתבונן דרך כתיבתו או סיפורו כי דגם ההורות שהופנם בו כילד מקבע את סגנון ההורות שלו עצמו. פרוק הדגמים האלו דרך סיפורם מאפשר להורה שהגיע לטיפול לצורך ילדו לבדוק מחדש רעיונות ותגובות של סגנון ההורות שלו. לעתים משמש החומר הזה למבט חדש על יחסיו עם הוריו ולעתים לגיוון ושינוי סגנון ההורות המוטבע בו.