המשותף לשיטת ימימה ולהדרכת הורים

ימימה אביטל הייתה מורה רוחנית, מיסטיקנית דתית קבלית, שפיתחה תורה המכונה "לימוד חשיבה הכרתית" או "שיטת ימימה".מתוך ויקיפדיה

תאריך לידה: 15 באוגוסט 1929, קזבלנקה, מרוקו

תאריך ומקום המוות: 11 במאי 1999, הרצליה

אחד ממשפטי המפתח של ימימה הוא "כשאת צודקת את טועה"

מובן שאין הכוונה לתוכן הנאמר אלא לעמדה הרגשית שמתוכה ה"צודק/ת" לא יכולים להבין או להיות קשובים או לרצות לזוז אפילו מעט מהעמדה שלהם.

קל יחסית להתחבר לרעיון הזה כשמבוגר נמצא מול מבוגר אחר, זהו חלק לא מבוטל מהדרכת הורים, היכולת לתת מרחב להורה האחר ולהבין שגם כאשר אין הסכמה על "מה דרוש לילד" במובן החינוכי או הלימודי או כשיש צורך להחליט על פעילות שתחזק אותו רגשית שעלולה להפריע להתקדמות בלימודים. עדיין מדובר בשני אנשים שותפים לאחריות ולמעמד סמכותי כלפי הילד.

השאלה הקשה יחסית היא בחינת הטעויות האפשריות מבחינה רגשית כשאנו בעמדת "צודקת" מול ילד, לרוב המצב דורש החלטה בזמן אמת, התמודדות עם לחץ רגשי וצורך לשדר סמכות.

אלו שלושה מרכיבים שכל אחד בפני עצמו משפיע עלינו באופן עמוק ולא תמיד ניתן לשים לב לתנועה בינהם, ככל שנוכל לבודד מרכיב או שניים כך יעלו הסיכויים שנהיה פחות " צודקות" ויותר קשובות. עמדה שיכולה לרכך את הילד שמתעקש מתוך החשש שאם יניח כשהוא וההורה בסוג של עימות (מצב שאינו קל להרבה ילדים) רצונו יאבד מפני רצון ההורה.

כמה הצעות פשוטות: 

• לקבל באופן זמני את רצון הילד ולהסביר ואח"כ לזכור להזכיר שדרוש דיון שיקבע כללים בנושא, לקבוע זמן לשיחה, לקבוע תנאים, להחליט ולהצהיר שלא תהיה עוד פעם שבה משהו בנושא יוחלט בלי סיכום במצב רגוע, וכו.
• לעודד שיחה שבתחילתה תצהירי שאינה קשורה להחלטה, שיחה שמאפשרת למפות לעצמך אלו כוחות חברתיים משפיעים כאן ולהרחיב את טווח המבט שלך כאם על ארועים שבהם הילד מגיב מתוך לחץ חברתי כשהוא פועל באופן לא מתאים למשפחה או לעמדותייך.
• לעודד שונות, ייחודיות  ואפיונים של המשפחה בדרכים שונות. אנחנו לא כמו כולם, זה נכון, מה היתרונות והחסרונות בהיותנו כמו כולם?
•  

"אני חושבת שללא ספק אצליח" אמרה בילבי, מי לא רוצה לגדל ילדים שמאמינים בעצמם?!

בילבי אינה דמות מעולם המציאות, איש מאיתנו לא יאפשר לילדיו בהיותו בדעה צלולה לחיות כמוה, אבל יש מצבים שאפילו מבחינה חוקית איננו יכולים להשפיע על מעשים שלא מתאימים להבנתנו ביחס לבוגר בשנות העשרים שעבורנו נשאר ילד,

בילבי מייצגת עבורי את האומץ להתנסות, אומץ שיש לו חשיבות גם במסגרות מכובדות ואליו קשה לחנך אלא אם כן ההורים הם דוגמה חיה למצבי התנסות כאלו.

הבחירות ה"חריגות" קשורות לעתים לאוירה שבה צמחו ילדינו או ל "טיפוס האישיות", ההורים  במצבים כאלו "אינם אשמים", אותה נטייה משונה להאשים את עצמנו בכל הזדמנות שנראית ככישלון גם היא לא משפרת את ייחודם של ילדינו, ועלולה להשפיע לרעה (אפילו אם הדברים לא מדוברים) על היחסים בינינו ואולי גם על כיווני ההתפתחות שלהם, אלו שאנו כהורים חוששים מהם.

הורים מוטרדים מחבר אחד בלבד

מובן שאין מרשם מוצלח וקבוע למצב שבו יש לילדכם חבר אחד בלבד שאיתו הוא משחק אחהצ.
להלן כמה מחשבות:
קשה לדעת אם זה המצב גם בבי"ס, אפשר לבדוק ועדיף לא איתו
נסו להכיר את משפחתו של החבר ולהתידד איתם
בדקו עם עצמכם מהי הדוגמה שאתם נותנים בעניין חברים
אם יש אחים או אחיות גדולים שתפו אותם כדי שיעזרו לכם לזכור אם גם הם הרגישו צורך כזה ואולי לא ביטאו אותו

משל הצפרדעים והשפעתו על חשיבה של הורים

מעניין אם אחד מהם הוא הצפרדע שיצא בשלום מכד החלב, חברו כידוע לכם לפי המשל תבע בכד החלב, הצפרדע שהתחי לעשות תנועות גרם להחמצת החלב ועשה ממנו שמנת באיכות גבוהה או חמאה, (תלוי בגרסה) וכך ניצל כי הוא יצר לעצמו תנאים ללכת ולעלות מעלה.
לכל אחד מאיתנו נראה שיש לפחות שני טיפוסים של ילדים כאלו במשפחה, אף ילד לא יתבע, כי נציל אותו ובזכות העצמאות של הילד העצמאי יחסית או הלוחם והיוזם יהיו ידינו פנויות לילד חסר היוזמה.
אפשר לקחת את המשל הזה לכיוונים רבים, כולם נקודות להתבוננות של ההורים בחיים ובילדיהם למקרה שיוכלו להשפיע:
1. הילד היזם יתן דוגמה לילד הפסיבי יחסית ושניהם יצאו נשכרים

2. כששני ילדים לומדים זה מזה השלישי עלול להישאר מאחור
.
3. מסר חד צדדי של הורים כמו יוזמה עדיפה על העדר יוזמה עלול להגביל את החשיבה של ילדיהם

4. צריך וכדאי לדבר על מצבים שהילדים לא חוו איתנו ההורים ובהם תפקדנו כיזמים או כחסרי אונים כי רק כך הם יתחילו להסתכל עלינו במבט רב צדדי וכדמויות מכוננות

האם ואיך ניתן לדבר עם ילדים על בעיות עיכול?!

ננניח שאחד מילדיכם ישים לב לשרפרף כזה בשרותי ההורים וישאל אותכם "מה זה"? האם תספרו לו שהשרפרף מיועד לטיפול בעצירות?
גם אם פרטיותכם חשובה עד מאוד ניתן לומר זאת ולא להסכים להמשיך ולפרט מי מבין שני ההורים סובל.
אני חושבת שבכל נושא אנחנו מודל שנותן דוגמה איך להתמודד עם החיים ובעיקר עם מצבים לא צפויים בחיים. ואת הנושא הזה אין סיכוי שילדים יוכלו ללמוד ממישהו אחר מלבד אחים גדולים, הורים וסבים. (רשמית ניתן לטעון שחינוך מיני מקבלים בבי"ס) חינוך על עיכול והפרעות בעיכול אין בתכנית הלימודים, לצערי.
אנסה בפוסט הבא להציע איך להתמודד עם הנושא אם משערים שהימצאות הילדים בשרותים ארוכה מהצפוי.