המשפחה פנתה בגלל הבן
הבכור בן החמש. הילד ביטא חרדות בתקופת צור איתן שנרגעו וחזר לבטא אותן מאז שעבר לגן
חובה. מאחר שהגיע ללא חברים מהגן הקודם ניסה להשתלב בחבורה שנחשבה בעיניו על ידי העמדת עצמו בתפקיד הליצן.
האסטרטגיה הזו לא הצליחה ונראה שאת התסכול הפנה לאלימות כלפי אחיו הצעיר בן
שנתיים, לעתים לא שלט בצרכים בלילה, היו טיקים ופרצופים במיוחד בחברה, הן במשפחה
המורחבת והן בגן.
בפגישה עם האם.
בתחילת הפגישה ביקשתי תאור כללי של א. ללא הדגשת הבעיות. התרשמתי שמדובר בילד עם
רגישות יתר, אינטליגנטי ומפונק. האם הכירה
את איפיוני התסמונת "טורת" שאותה רציתי לשלול ומאחר שההתנהגויות החריגות
מתרחשות לרוב בחברה הסכמתי איתה.
אפיוני המשפחה: האם
מבטאה אהבה רבה במלל ומגע, נשמע שנוכחת בסגנון התנהגותה בבית ומקפידה על כללים
ביחסים בבית ובמשפחה המורחבת, הוריה שותפים בגידול הילדים ולדעתה פינוק רב שקיבל
מהם בהיותו נכד בכור משני הצדדים היה חלק מהבעיה. האב עבד עד שעות מאוחרות
והתנהגותו ביחס לבנים לא ביטאה מעורבות רגשית מנקודת מבטה של האם. האם חששה
ששינויים שעשתה באסטרטגיות החינוכיות מבלבלים את הילד, היא פנתה להנחיית הורים כי
הרגישה צורך בחיזוקים ביחס לדרכים שהיא משתמשת בהן.
דרך ההנחיה שבחרתי בה
הייתה לחזק את האם בדרך החינוכית שנקטה בה, למרות שאישית זו לא הייתה הדרך המועדפת
עלי. בפגישה שהיו בה האם והאב יחד הדגשתי את הצורך במעורבות האב ביום קבוע בשבוע.
היתה הענות יפה שהשפיע לטובה לפי שיחות עם האם בהמשך, כמו כן שמעתי מהאם לאחר
כחודשייים שהילד מצא חברים שהתאימו לו והפסיק לחפש את מקומו בקבוצה שבה לא הצליח
להתערות. הדבר השפיע לטובה על התנהגויות אחרות שלו.
זוהי דוגמה למשפחה
שיש בה כוחות ותפקיד המנחה היה ארגון הכוחות וחיזוקם. תהליך ההנחיה היה קצר ופורה. בין השאר משום שהאם פנתה בזמן, לפני שההתנהגויות הבעייתיות נעשו הרגל.
