תגובה לתגובה של מירב מיכאלי או יתרונות וחסרונות של השתייכות למסגרת חינוכית עבור בני נוער המתקשים בכך

מירב מיכאלי הסבירה בגיליון הארץ שפורסם ב26.10.17 בתגובה לביקורת על דבריה שהוצאו מהקשרם תחת הכותרת "לא באתי לפרק" את הדברים הבאים:
"זאת המציאות. אלה הנתונים שהביאו אותי להגיד, שלמרבה הצער, בניגוד למה שכולנו רוצות ורוצים כל כך להאמין בו, המשפחה היא יותר מדי פעמים לא המקום הכי בטוח ומגונן, אלא להיפך — המקום הכי פחות בטוח לילדות וילדים."

להערכתי הורים שקוראים בלוג זה מתעניינים לעומק בצד הפיסי והרגשי של חיי ילדיהם ולכן אמירה זו אינה נחוצה להם.
הדברים הובאו כדי להסב את תשומת הלב להעדר "הגנה" רגשית על ילדים בגיל ההתבגרות מתוך דאגה לעתידם, לעתים במקום לסייע להם למצוא את תנאי החיים המתאימים להם בהווה, נוטים הורים לשמור על התנאים הטובים ביותר שמאפשרים לילדם להיות חלק ממסגרת.
כוונתי בעיקר לילדים שאינם מרגישים נוח במסגרות לימודיות רגילות בין אם מתוך חריגות חברתית ובין אם מתוך קשיים ללמוד או "להראות". להרגיש שרואים אותם ומבחינים בייחודם.

דרך החשיבה של הורים רבים קשורה בביטחון שהם חשים כל עוד ילדם נמצא תחת עין צופייה, אלא שספק אם יש עין צופיה בכל המסגרות. כשאני פוגשת הורים שהעזו לאפשר לילדם ללמוד מהבית בשנות ההתבגרות משום שהתקשו להתמודד עם העולם החברתי של בתי הספר אני מרגישה תערובת של הערכה רבה וחשש קל.
אני שואלת את עצמי:
" איך אינם חוששים ממה שיקרה לו כשהוא לבדו שעות רבות בבית"?
או " איך יוכל בהמשך דרכו להיות חלק ממסגרת"?

אין הורים רבים כאלו ולכן אני כנראה מכירה רק תוצאות טובות

מירב מיכאלי אמנם דיברה על התנאים בבית ואני מדברת על תנאים מחוץ לבית אלא שהמסר של ההורים בבית ביחס לעולם שבחוץ הוא בתחום הבית

חשיבות האמון העצמי של אדם ביכולותיו והאמצעים לפתחה בגיל הנעורים

הרצף שבין אמון מלא של אדם ביכולותיו לבין מיעוט אמון  מתאים יותר לתאור כשילוב של כמה רצפים כמו השתלבות במחלפי תנועה או הסתבכות של כבלי חשמל.

בישראל יש לחברה השפעה על אמון האדם בעצמו יותר מאשר בחברות מערביות אחרות. למצב זה יתרונות וחסרונות. דוגמה ליתרונות: מי שאינו חזק בתחומים האינטלקטואליים יכול למצוא את ביטויו בתחומים החברתיים, דוגמה לחסרונות: קשה לחוש ביטחון עצמי כאשר אדם או נער חזק מבחינה אינטלקטואלית אך כישוריו בתחומים חברתיים אינם טובים. זאת משום שהתמודדויות חברתיות נמצאות בסביבה ללא הרף וקשה לא לפגוש אותן הן ברמה המשפחתית והן ברמה החברתית. התאור של נער במצב כזה דומה למחלף שהירידה ממנו היא למסלול אחד במקום לשניים, ההכרה החברתית של הסביבה ביכולת האינטלקטואלית היא מצומצמת, אדם או נער/ה שאינם חלק מקבוצת שווים שמכירה ביכולותיהם ונותנת להם מעמד עלולים לפתח חוסר אמון ביכולותיהם, כולל יכולת לתקשורת אינטימית וליכולת ביטוי.

כוחות שמחזקים אמון עצמי או ביטחון עצמי צומחים דרך התנסות, הנער/ה בעלי היכולות החברתיות המפותחות המודעים למגבלותיהם בתחומים האינטלקטואלים צפויים  למצוא לעצמם קבוצת שוים שבה לא יחוו חריגים בהשגיהם. ההכרה החברתית באדם תלויה רק בקבוצות מסוימות בודאות לגבי העתיד.  

בין אם חווית החולשה היא בתחום האינטלקטואלי או בתחום החברתי האיזון בין יכולות לחולשות יכול להתרחש אם יימצא מבוגר שיסייע לאמון של הנער בעצמו בדרכים חדשות עבור הנער. דבר זה יכול להעשות ביתר הצלחה כשהחולשה היחסית היא בעולם החברתי בעזרת פיתוח יכולות אמנותיות, פיתוח יצירתיות מחשבתית או הכוונה של יכולת חברתית באופן שמשתלב בארגונים למטרות אוכלוסיות חלשות וכד. לעומת זאת מיעוט אמון אינטלקטואלי מוכר יותר למסגרות כמו בתי ספר והמודעות לעזרה של מורים פרטיים, אבחונים שנותנים יותר זמן וסגנון בחינה מותאם ועוד רבה מזו שיש לדרכים לעזור בפיתוח יכולות חברתיות.