שינויים ביכולות למידה כתוצאה משינויים מנטליים בעידן הדיגיטלי

 

עולם המסכים יוצר הרגלים לקבל סיפוק מהיר בתחומי הבידור, האסתטיקה וגם בלמידה. מצב זה משפיע הן על מבוגרים והן על ילדים. ההבדל היחיד בין שתי הקבוצות הוא בהיקף הגירויים שהיה לדור ההורים שכבר נחשף למדיה בהשוואה לדור הילדים.

הורים מעטים במאה ה21 נחשפו ללמידה ולמידע במצב מחשבתי הדומה לשל ילדיהם, מצב שבו הציפייה לסיפוק מהירה יחסית משל אנשים שגדלו במאה העשרים.

קשה להציע הכוונות לבעיה הזו ולקושי של הןרים להבין את מצב ילדיהם. מי שממעט לקרוא מאז שהחל להשתמש בנטפליקס יכול להכיר את הקושי שהתפתח אצלו להתרכז בקריאה ודרך כך להבין את ילדיו, אך הבנה אינה מספיקה בעניין זה, הדבר המרכזי שהורים יכולים לעשות הוא לקרוא בקול ללדיהם בכל גיל ובכל רמה כדי להעביר לילדים הרגשת שותפות לקושי.

הבחירה של ילדים בספרים שיקראו בעצמם בלי שתהיה ביקורת על רמת הקריאות של הספר  מועילה יותר משניתן להבין, מורים שקוראים סיפור בהמשכים בקול ולעיתים מעודדים תגובות יכולים להכיר לילדים עולם שבחלקו נעשה עולם נעלם.

הבנת המצב וקבלתו יכולה לשחרר הורים מרגשות אשם ביחס לילד שאינו מתעניין בלימודים או בהישגים, הכעסים המופנים לילדים מוטב שיופנו להעריך באופן מיוחד פעילויות כמו קריאה בקול או ימי לימוד בטבע.

 

ליווי הורים ובחינה מחדש של סדר העדיפויות

 

ליווי הורים דרוש במצבים רבים, הוא התפתח מתוך מודעות למורכבות מערכות היחסים במשפחות והבנת החשיבות שניתנה עם השנים למודעות לקשיים, ליתרונות השיחה עם אדם ניטרלי ומקצועי ולסוגי בעיות בטווח הנורמה שבני נוער וילדים עלולים להיקלע אליהם.

הגדילה, ההתפתחות הנפשית ומצבי מעבר שהחיים מזמנים כולם אתגרים עבור ילדים ובני נוער. מצבי מעבר כאשר נולד ילש שני, בשינוי מסגרת, פרדות בין מסבים עקב מוות או מהורים שנפרדים, התבגרות (המתרחשת במעבר מגן לבי"ס לא פחות מאשר בגילאים המקובלים לגיל הקרוי גיל ההתבגרות) כולם מצבים הנמצאים על רצף בין דאגנות יתר של הורים ליחס מובן מאליו לאתגר עבור הילדים.

הורים נוטים להתעלם מהצרכים שלהם עצמם בזמן שהילדים עוברים שינויים מכבידים כדי לתפקד היטב כהורים, דבר שלא בהכרח מבטיח תפקוד הורי מיטיב. ההורים זקוקים לליווי לא פחות מילדיהם משום שהם גדלים יחד עם ילדם ולרוב עם מעט תשומת לב לעצמם.

משאלות כמוסות של אמהות

 הפסל החי שצרפתי לפוסט זה הוא ביטוי למצבים שאמהות מגיעות אליהם אך לא מרשות לעצמן לתת דרור למחשבות הקשורות לכך, זה לא חסר היגיון לרצות להקפיא מצבים מסיבות שונות ומורכבות, בין אם מדובר במצבים מוצלחים שאנו רוצות שיימשכו ובין אם מדובר בהקפאת מצב מביך או בחוסר יכולת לדעת כיצד נכון להגיב, במצבים כאלו כבר הצעתי בעבר לנסות לומר משהו שמאפשר להרויח זמן ומתאים מעל גיל עשר, כגון: "אני צריכה לחשוב על זה, תוכל להזכיר לי בערב"  " זו החלטה שאשמח להתייעץ עליה עם אבא ואוכל להגיב רק אחרי שאדבר איתו",

ובכל זאת יש מצבים שאי אפשר לדחות את התשובה ואז עדיף להסביר שהתשובה הפעם (בין אם היא חיובית או שלילית) היא חד פעמית וכדאי לא להתייחס אליה כעניין סגור. זו דרך למנוע ויכוח מתיש כשאומרים לא ולגרום להבנה שלא מדובר בשטח כבוש או משוחרר כשאומרים כן. יהיה צורך לדבר עליה   

יעוץ- טיפול-תראפיה, מה זה ואיך עושים זאת ?

 

לפי  ג' היילי, בספר בעיות במשפחה, עמ' 87 

 

   "תראפיה הינה התערבות של אדם מהחוץ במערכת תקשורת מובנת היטב, אשר הסימפטומים המופיעים בה הינה דרך התנהגות המותאמת לדפוס ההתנהגות של האנשים האחרים במערכת. תהיה הגדרת הבעיה פוביה, דיכאון, הפרעת אופי,התפרקות ממתחים, או כל דבר אחר, התקשורת מתפקדת במסגרת המערכת. פעולת ההתערבות, בין שהיא קרויה "טיפול אישי" ובין שהטרפיסט יפגיש לראיון את האנשים המקורבים למטופל ויכנה זאת "טיפול משפחתי", תהיה בכל מקרה התערבות במערכת המשפחה.

  התהליך הטיפולי עשוי להתבטא בעזרה לאנשים להחליף את המטאפורות שבהן הם משתמשים, במטאפורות מתאימות יותר, או שאפשר לחסום כליל את המטאפורות , כדי שהם ייאלצו לפתח אחרות. כאשר תראפיה מועילה, כל המערכת שבה חי האדם עוברת שינוי, אשר פותח לפני כל אחד מהמעורבים דרכי תקשורת תקינה יותר."

בחרתי לצטט גישה זו משום שאנשים רבים מעדיפים להימנע מטיפול הקשור ביחסי המשפחה מתוך חשש משינוי, זוהי גישה מובנת והגיונית שכן קשה לדעת למה השינוי יוביל.  אנשים רבים לא מודעים להבט אחר לפיו רוב המטפלים מעוניינים לשמור על שלמות המשפחה וניתן לשאול אותם על אמונתם לפני שמתחילים בטיפול.                                         

רצונות אופיניים לילדים רבים במערכת היחסים עם ההורים והתיחסויות מספקות

 

הודאה מילולית בטעויות שהורים עשו וקשורות לילדים קרוב לארוע ילדים בלי קשר לגילם מעלים טעויות שהורים עשו או עושים-חלקן מהסוג הפשוט כמו טעויות בנהיגה חלקן מורכב יחסית כמו ארוע שבו תגובה של ההורה לחבר הביכה אותם. הבעיה המרכזית היא שמקצת מההורים חוששים שסמכותם תאבד אם יודו בטעות, זה לא חשש מודע אבל פעיל. מקצת מההורים נוטה לא להגיב אחרים להכחיש, הורים שמסכימים או מבינים מתקשים לדבר על הנושא בלי לקחת לעצמם מרחב זמן לחשוב, זו אסטרטגיה בריאה, הורה שיצהיר שהוא חושב שיש אמת בעניין שילדו העלה אך הוא רוצה לחשוב על כך ולדבר בעוד זמן מוגדר יכול להרגיש נוח עם עצמו במצבים שהוא מרגיש מואשם ובו זמנית לתת לילדיו התיחסות מספקת.

שיחות על חלק מההחלטות הקשורות בחיי הילדים ושיתופם בהחלטה-יש החלטות קלות כמו חוגים ובחירת בייביסיטר ויש קשות כמו אלו שמתרחשות בתהליך גירושין או מעבר למקום מגורים שמרחיק ילדים מכל המוכר להם. ההרגשה שנעשה שיתוף והסבר עד כמה ניתן לשתף בהחלטות הקשות יכולים לרכך את הקושי.

לדעת על ארועים שהורים מסתירים מתוך הגנת יתר, בין אם אלו ארועים צפויים או ארועים שהתרחשו, קשה לאנשים לדעת מתי המוטיבציה שלהם להסתיר כדי להגן נוגעת כולה לילדים או שחלקה אליהם עצמם. מרוץ החיים לא מפנה זמן לדברים מפתיעים בתחום היחסים. הנטייה להסתיר או לשתף היא גם נטייה אישית וקשה למי שמשתף בקלות להבין את האחר, אבל במקרים רבים ילדים מבינים דרך חושים רגשיים שיש סודות בבית ואלו מפחידים אותם יותר מידיעה.

תקציב אישי בהתאם לגיל הילד ותפקידו העיקר  לחוש עצמאות מבחינת הילד ולפתח עצמאות מבחינת ההורה-עניין שיכול להיות טכני ויכול לבטא אמון.

התנגדות ללכת לבית הספר

 

אחד הנושאים שילדים מבטאים ללא קושי הוא התנגדות ללכת לבית הספר. הורים מתקשים לשמוע זאת מתוך שילוב של בעיות: מחלות הילדים צפויות תמיד, הן מקשות על התאמה ללוח זמנים הכרוך בדרישות של מקום העבודה. כל הורה מעדיף שלילדו יהיה טוב וההכרח לשלוח אותו למקום שלא טוב לו בו הוא נטל רגשי, קשה לדעת מה הסיבה האמיתית להתנגדות זו.

מאחר שחלק מהתנגדות הילד קשורה בהרגשת חוסר שליטה במצב הקיים והעדר יכולת למשמעת עצמית ברמה של מבוגר אפשר לנסות ולארגן בשבילו תנאים מקלים. לדוגמה מספר ימי חופש בשנה שבהם הוא יכול להישאר בבית לפי בחירתו. עדיף לא בימי מבחנים, דרושה הודעה מראש להורים לפי יכולתם להתארגן, כדאי להגיע להסכמה כי אם מדובר בילד צעיר שלא יכול להישאר לבד האדם שיישאר איתו לא יהיה בהכרח הורה,

מבנה כזה יכול להיות בסיס להסכמים ארוכי טווח בתחומים אחרים

מניעת דימוי חלש או שלילי בעזרת אבחונים אצל ילדים עם קשיי קשב וריכוז

 מומחי אגודת ניצן מציגים: רשימת שאלות ותשובות להורים בנושא הפרעות קשב וריכוז

"הפרעת קשב וריכוז? ומי מאבחן הפרעה זו ?
מדובר בשילוב קשיים משמעותיים בתחומים הבאים: שמירה על ריכוז, התמקדות בגירויים, תשומת לב לפרטים, מוסחות גבוהה, קושי בארגון,  שכחנות ואיבוד חפצים וכד'. חלק מהילדים הלוקים בהפרעה זו, מאופיינים גם באימפולסיביות והיפראקטיביות: חוסר מנוחה, צורך להתנועע, קושי לחכות בתור, דיבורים ללא מחשבה וכד'. הפרעות קשב וריכוז מאובחנות ע"י מומחים בתחום - רופאים נוירולוגים ופסיכיאטרים לילדים ונוער."


מובן שלא כל התופעות צריכות להתקיים כדי שהורים ומורים יבינו שיתכן שחלק מהרקע לקשיים של ילדים לתפקד בכיתה ולהשתלב בהבנת שיעורי הבית וכללי ההתנהגות בכיתה קשור בבעיית קשב וריכוז.

היתרונות היחסיים של ההבנה או האבחון חשובים במיוחד בחטיבת הביניים ובתיכון שכן הקלות שונות הניתנות לילד מסייעות למי שזקוק למשך זמן ארוך יחסית במבחנים כיתה לשמור על רמת ההישגים שהורגל בה.

התרומה שאבחונים נותנים לילדים הוא מניעת התפתחות של דימוי חלש מבחינה לימודית ואינטלקטואלית

מה עוד לא עשינו? אמרו לנו ונעשה....(מחשבה הורית דומיננטית)

 הורים שואפים להיטיב עם ילדיהם כמיטב יכולתם, יש כאלו הרואים גידול ילדים כהתפתחות שלהם עצמם והם גדלים יחד עם ילדם ואחרים שמבינים שבין גיל 0 לשבע או לעשר מתרחשת ההשפעה הרגשית המרכזית על חיי הילד ורגשותיו למרות שללא ספרות פסיכולוגיסטית לא ניתן לדעת זאת.

אין פרוש הדבר שהאחרונים ממעטים בחשיבות תנאי הגידול של ילדם לאחר גיל עשר אלא שהם מבינים שבפרק הזמן הזה נקבעים דפוסים וזכרונות שלפעמים אין למבוגר מידע עליהם, הילדים אינם יכולים לעבד את המידע בכוחות עצמם וארועים שונים מתקבעים באופן מחליש.

החלק שחסר להורים רבים המנסים לעשות כמיטב יכולתם הוא ההבנה שחלק מהאישיות מולד, זהו אחד הנושאים שפסיכולוגים מיעטו לחקור ואנשים הסובלים מטראומות ומזהים זאת מחפשים את הטראומה בלידה, כלומר באופן שבו התרחשה הלידה שלהם.

לעתים גילויים הקשורים בחווית הלידה מוסיפים להבנת האדם על חייו אך לעתים לא. 

התבוננות ההורה בסגנון התנועה שדרכו ילדו מתפתח במובנים הפיזיולוגיים יכולים לעזור לו להבין תהליכים רגשיים שיבואו לידי ביטוי מאוחר יותר. השוואה בין ילדים בני אותו מין שנולדו במרחק זמן קצר יכולה אף היא לעזור להבנות כאלו בדיעבד

שינוי ביחסי הורים וילדים בשלבי התרוקנות הקן המשפחתי

 

במערכת משפחתית נוצרים תפקידים פסיכולוגיים שבני המשפחה אינם מתיחסים אליהם כתפקיד בלבד ובטוחים שמדובר בתוצאה של יחסים בילדות או עקב אישיות של בעל התפקיד. לדוגמה: המקופח, האחראי, הכעסן, המופנם שאינו מספר על רגשותיו עד שלב מסוים, ועוד.

 יש מצבים שבני המשפחה הבוגרים, הורים וסבים מבינים שדרוש שינוי בסגנון התקשורת המשפחתית אך לא תמיד קל לקשר את הצורך בתקשורת טובה יותר לתפקידים ועוד יותר קשה לשחרר תפקידים. 

אחד המצבים הקלים יחסית להדגמה הוא יציאה של ילדים מהבית בגיל המקובל בחברה הישראלית, בין 18 ל21, זהו שלב שמקובל כקשה להורים יותר מאשר לילדים, במסווה של דאגה אנו ממשיכים את התלות ההדדית. לא עוזבים  את התפקיד שלנו כהורים וכך לא מדגימים אפשרות לשינויים בתפקיד. רק הבנה של ההורים שהתאמה שלהם עצמם לנסיבות החדשות תועיל לעצמאות הרגשית של ילדיהם יכולה לשחרר את הילדים ולאפשר להם להתבגר בקצב הנכון להם.

רצונות שכיחים של ילדים מהוריהם, כאלו שהדרכת הורים יכולה לעזור לגביהם וכאלו שלא

 

הפרדה בין נושאים שהדרכת הורים תעזור לגביהם לכאלה שלא היא בידי הקורא ולכן חסרות המלצות

הודאה מילולית בטעויות שהורים עשו וקשורות לילדים והילדים בלי קשר לגילם מצביעים עליהן להורים- מקצת מההורים נוטה לא להגיב אחרים להכחיש, הורים שמסכימים או מבינים מתקשים לדבר על הנושא בלי לקחת לעצמם מרחב זמן לחשוב, לכן הורה שיצהיר שהוא חושב שיש אמת בעניין שילדו העלה אך הוא רוצה לחשוב על כך ולדבר בעוד זמן מסוים יכול להרגיש נוח עם עצמו במצבים שהוא מרגיש מואשם ובו זמנית לתת לילדיו התיחסות מספקת.

שיחות על חלק מההחלטות הקשורות בחיי הילדים ושיתופם בהחלטה-יש החלטות קלות כמו חוגים ובחירת בייביסיטר ויש קשות כמו אלו שמתרחשות בתהליך גירושין או מעבר למקום מגורים שמרחיק ילדים מכל המוכר להם. ההרגשה שנעשה שיתוף והסבר עד כמה ניתן לשתף בהחלטות הקשות יכולים לרכך את הקושי.

לדעת על ארועים שהורים מסתירים מתוך הגנת יתר, בין אם אלו ארועים צפויים או ארועים שהתרחשו, קשה לאנשים לדעת מתי המוטיבציה שלהם להסתיר כדי להגן נוגעת כולה לילדים או שחלקה אליהם עצמם. מרוץ החיים לא מפנה זמן לדברים שאינם מפתיעים בתחום היחסים. הנטייה להסתיר או לשתף היא גם נטייה אישית וקשה למי שמשתף בקלות להבין את האחר, אבל במקרים רבים ילדים מבינים דרך חושים רגשיים שיש סודות בבית ואלו מפחידים אותם יותר מידיעה.

תקציב אישי כולל סכומי כסף שוליים כדי לחוש עצמאות-עניין שיכול להיות טכני ויכול לבטא אמון.

התנהלות זוגות במצבי שינוי והשפעת רוח המשפחה על ילדים

 

בכל שלב של שינויים במשפחה חלק מהאיזון הקיים מתערער ומתייצב מחדש. בין אם מדובר בארועים משמחים כמו לידת ילד, ארועים מצערים כמו מחלת סבא או סבתא, בעיות במקום העבודה ועוד, היכולת של בני זוג לדלג מעל למחלוקות ולאסוף כוחות משותפים בונה את תהליך התפתחות המשפחה לטווחים ארוכים. זוגות שמתקשים להבין צרכים כאלו כחלק ממעגלי החיים  מוטב שיעזרו בהנחיית הורים, יועץ זוגי או כל גורם מקצועי המקובל על שניהם. 

לעיתים נוח לנו להאמין שויכוחים המתנהלים בין ההורים אינם משפיעים על הילדים, אין זה אפשרי או מעשי לצפות מהורים שיחיו יחד ללא מתח אך מחשבה על השפעה של סגנון המאבקים בין בני זוג על ילדיהם כבוגרים, לטווח ארוך יכולה לשנות את הקלות שבה אנו ממהרים לפעול ביחס לתגובות מילוליות שטחיות.

ניהול קונפליקטים בין בני זוג כחלק מהתפתחות משפחתית

 

נושאים רבים שרוב בני האדם נוטים להתייחס אליהם כמובן מאליו נעשים קונפליקטואלים הן במהלך החיים כבני זוג טרם לידת הילדים והן בתחום ההורי כמה חודשים לאחר לידת הילד/ה הראשונים. היחס של כל אחד מבני הזוג אל נורמות שראה בבית כדבר "מובן מאליו" מקשה לעתים על כל אחד מבני הזוג להבין את רעהו. הפערים בין דעות בני זוג מעוררים קושי גדול מכמה סיבות: זהו שלב של מאבק כוח בין בני זוג, פער הדעות מקשה על בני הזוג להבין שמאבק הכוח אינו קשור בהכרח לתוכן אלא מבטא מצב רגשי בין בני הזוג. הצורך להכיר איש את כוחו ביחסים הזוגיים מעודד עיסוק בפערים יותר מעיסוק במשותף. בחיים בכלל קשה לחשוב מחדש על הרגלים קבועים כמו סגנון אכילה ושינה, יחסים עם בני משפחה וסדר עדיפויות כלכלי, בדורות קודמים לנשים היתה אפשרות מצומצמת יחסית להביע את דעתן. מקצת מהגברים לא היו עדים למחלוקות בין הוריהם על סדרי המשפחה והם מתקשים לקבל את זכותן של נשותיהן לקבוע את סדר העדיפויות הנוגע להם עצמם, במיוחד אם גדלו בבית שדעת האב הייתה הקובעת, הנשים שמעו לעתים את טרוניות האמהות בשקט ומרגישות במציאות המודרנית צורך לשנות את מעמדן,

נורמות משפחתיות הן לדוגמה: ניהול תקציב, העדפות בבחירת מקום מגורים וסגנון המגורים, יחסים עם שכנים וחברים, חשיבות והתמדה ביחס לטקסים חברתיים, התמדה לגבי טקסים בין בני הזוג ובין ההורים לילדים, סגנון התקשורת והעברת מסרים באופנים מילוליים ולא מילוליים.

חיבורים בין דרכי חשיבה של ילדים לאלו של מבוגרים

 שיר של עידית ברק
שאלו ילד
מה אתה רוצה להיות
כשתהיה גדול
לקחת
את המילה רוצה

ולהכיר לה
את המילה
יכל

זה שיר מקסים בפני עצמו ולא הייתי נכנסת לניתוח שלו בהקשרים ספרותיים
אבל בהקשרים של הדרכת הורים השיר מדגים מבוגרים שחושבים בשביל ילדים ואינם מודעים להבדלים בין עולם החשיבה ודרכי ההבנה השונים בין אלו של ילדים לאלו של מבוגרים.
חשוב להיזהר מהכללות גם בעניין זה, ההתפתחות הרגשית אינה נחלקת לפי גיל ובתוכה יש גוונים רבים של סגנונות חשיבה. עדיין הבעיה המרכזית היא הקושי של מבוגרים ובעיקר הורים להבין שאינם מבינים. הקושי הוא גדול משום שיש צורך בהבנה כזו כשילדים לא משתפים ונמצאים במצבים שאינם ברורים להם עצמם. מי שמבין את המצב הזה יכול לנסות להציע לילדיו אמצעי ביטוי אמנותיים או עשייה משותפת או ניסיונות לשנות סיפורים. זאת משום שיש בשלושת אלו פוטמציאל הבנה דרך סמלים, חויה משותפת ועולם שילדים יכולים לשתף בו מהוגרים

מה רוצים ילדים מהוריהם וכיצד יכולה הדרכת הורים לעזור בכך?!

נושאים שילדים רוצים שהורים יכללו ביחסים איתם

• הודאה מילולית בטעויות שילדים מצביעים עליהן להורים

• שיתוף בחלק מההחלטות המשפחתיות

• שיתוף במידע על ארועים ומצבים שהורים מסתירים מתוך הגנת יתר, ארועים צפויים או ארועים שהתרחשו,

• תקציב אישי למטרות מוגדרות (כולל סכומי כסף שוליים)

כיצד יכולה הדרכת הורים לכוון להבנת הצרכים של ילדים?!

הורים לא צריכים להענות לכל הרצונות של ילדיהם אך רובם מעדיפים לדעת עליהם או להבין אם הם הרקע למתחים שאינם מדוברים.

• כאשר הורים משתפים מדריכת הורים בקונפליקטים עם ילדם ניתן לבדוק אם יש תחומים או נושאים ששיחה עליהם עם הילדים היא טאבו, אם נושאים אלו מטרידים כדאי לחזור אליהם מדי פעם.
• שחזור קונפליקט או מצב מתוח שעבר ולא מעסיק את ההורים בהווה מאפשר למדריכת ההורים  להבין את סגנון התקשורת במשפחה. במסגרת סגנון התקשורת נמצאים נושאים שהורים משתפים או לא משתפים בהם את הילדים.

שינויים ביכולות למידה כתוצאה משינויים מנטליים בעידן הדיגיטלי

מקצת מההורים במאה ה21 נחשפו ללמידה ולמידע במצב מחשבתי הדומה לשל ילדיהם, מצב שבו הציפייה לסיפוק מהירה יחסית משל אנשים שגדלו במאה העשרים. עולם המסכים יוצר הרגלים לקבל סיפוק מהיר בתחומי הבידור, האסתטיקה וגם בלמידה. מצב זה משפיע הן על מבוגרים והן על ילדים. ההבדל היחיד בין שתי הקבוצות הוא במיעוט הגירויים שהיה לדור ההורים שכבר נחשף למדיה בהשוואה לדור הילדים.

הצעות מועילות בנושא הן מעטות מאוד. מורים שמרגילים ילדים לזמן קריאה בכיתה ללא הכונה של ספרים ברמתם כך שהבחירה של הילדים היא שקובעת מועילים יותר משניתן להבין, מורים שקוראים סיפור בהמשכים בקול ולעיתים מעודדים תגובות יכולים להכיר לילדים עולם שבחלקו נעשה עולם נעלם.

הבנת המצב וקבלתו יכולה לשחרר הורים מרגשות אשם ביחס לילד שאינו מתעניין בלימודים או בהישגים, הכעסים המופנים לילדים מוטב שיופנו להעריך באופן מיוחד פעילויות כמו קריאה בקול או ימי לימוד בטבע.

למידה בקבוצות ומתן הערכה על שיתוף פעולה יכולה לשנות את התפיסה של ילדים ביחס להישגים.

נושאים להדרכת הורים

הבנת המורכבות של המושג "תקשורת בין הורים לילדים "

הכרות עם נקודת מבטו ועם עולמו של הילד

 כיצד לפתח אצל ילדים הרגשת שייכות למשפחתם

הבנת המשמעות של הגבולות שההורים שואפים אליהם

התייחסות לפערים בין תפיסת הגבולות של ההורים לזו של הילדים

שינויים ומעברים בחיי הילדים - כיצד מאפשרים שינויים ואיך מתמודדים עם  תקופות מעבר בצורה מיטבית.

השפעת סגנון הזוגיות של ההורים על ילדים

המילה "טיפול" צוטטה כאן כדי לשמור על המקור המצוטט, הקוראים מוזמנים להחליף אותה במילה הדרכת הורים

טיפול מוצלח תלוי במטופל

  טיפול מוצלח אינו תלוי במטפל  "טוב" או בגישה טיפולית "טובה" . מי שמשפיע יותר מכל על הטיפול הוא המטופל עצמו, והקשר שהוא יוצר עם המטפל. מטופלים רבים אינם מודעים לתפקיד המרכזי שהם ממלאים בתהליך הטיפולי, והם תולים את יהבם בפרסומו של המטפל או ביומרותיה של הגישה הטיפולית.

                                        ( דרור גרין, טיפול נפשי –מדריך למשתמש, עמ' 37 )

כדי להעביר את הקטע כולו לעולם הדרכת הורים אפשר להעזר במילים: הדרכה, גישה להדרכה/אישיות המדריכה, הורה או הורים,

ציפיות גלויות וסמויות מילדים במשפחות שמודעות לקשיי תקשורת בין בני המשפחה

מלאני קליין במאמר: "'אהבה אשמה ותיקון' (1937).  בספרה " כתבים נבחרים'

טוענת כי "לעתים האינדיבידואליות של הילד לא תואמת את רצון ההורים. ההורים עלולים לרצות באופן לא מודע שהילד ידמה לאח או אחות, ההורים שאפתניים ורוצים באמצעות הישגי הילד להפחית את פחדיהם," 

דברים אלו מעלים לתשומת לב מצבים שנמצאים מתחת לפני השטח במשפחות רבות, קשה לדעת איזה מצב יכול להקשות על ילדים יותר, ציפיות גלויות שנאמרות מתוך תלונה, הצעות לעזרה שהילד לא מעוניין בה והעדר שיתוף פעולה עם נטיות שאינן בתחום הלימודי, או ציפיות סמויות שילדים חשים אותן אך לא יכולים להבין במה טעו.
מובן שלאישיות ההורה המרכזי בתקשורת עם הילד ולאישיות הילד יש השפעה על המידתיות של התופעות. אין הכונה להציע מודל תקשורת וציפיות המתאים למשפחה מושלמת אלא להפנות תשומת לב לרקע למתחים ולנסות להכיר בתרומה של ההורים אליהם.

ילדים עם קשיים לימודיים על רקע בעיות שונות

הצלחה בלימודים והצטיינות יכולה לחזק את הביטחון העצמי של כל ילד
אלא שלא לכל ילד יש עניין בכל התחומים במערכת הלימודים, לא כל ילד יכול לחיות בהרגשה טובה עם עצמו כאשר באחד מתחומי הלימוד שלו או בשלושה מהם יש לו ציונים נמוכים.

ולעומת זאת בעולם האמנות או העשייה החברתית הוא מרגיש מאוזן וטוב ומצליח

השאלה- האם ניתן לא לדחוף את ילדינו להצטיין בלימודים?!! אינה תאורטית, לחלק מהילדים הציפייה הקבועה הזו היא מכשלה בפני עצמה.
השינוי הנדרש אצל הורים המבינים את מצבו הייחודי של ילדם הוא עמוק, אישי ובלתי משווה, לא לעצמם, לא להשגים שהיו או יש לילד אחר שלהם או להשגיו של הבן או הבת שמגלים התנגדות לבית הספר לאחר ששנה או שנתיים קודם לכן הרגישו בו נוח.

מה לעשות במצבים שילדך מעורב/ת בהופעה בלבוש פרובוקטיבי או בערום למחצה על חוף ים

מה הייתי עושה לו שמעתי משכנה שאחת מבנותי הסתובבה כמו אחת הבנות בצילום על חוף הים?
1. הייתי מבררת עם בתי אם באמת כך קרה, מסבירה שאיני נגד אך חוששת שזה גורר הטרדות ומצבים לא צפויים.
2. הייתי אומרת לה שיש אפשרות שהרקע הוא לחץ חברתי או השפעה אחרת ומציעה לה לחשוב על זה באופן זה.
3. הייתי מסבירה לה שזו התנהגות שמושכת מטרידים למיניהם ומציעה שיהיה איתה בגד ופלפון למקרה שתתחיל הטרדה והיא תוכל לעזור לעצמה
4. הייתי מציעה לה לשוחח עם חבריה על אפשרות שתתעורר הטרדה כדי שתדע אם היא יכולה להרגיש בטוחה.

באופן טבעי יש בחיינו מצבים מביכים רבים, הפורום הקרוי כך מעלה את חלקם לאויר

ממליצה בחום על הפורום "באופן טבעי" בלינק הבא

https://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E1%E0%E5%F4%EF_%E8%E1%F2%E9

הנושא המרכזי של הפורום בלינק שלמעלה (בשונה מפורומים אחרים של "באופן טבעי" הוא מבוכות שהורים נקלעים אליהן כשילדים מדברים על אברי המין בציבור ומייחסים אותם להוריהם

אני משערת שבזמן שהייתי אם צעירה הייתי נכנסת למבוכה דומה לו אחת מבנותי הייתה אומרת "אימא אוהבת לעשות סקס" , היא אמרה לאבא..... בציבור כלשהו, (לקוח בהשאלה מהפורום)

ממרום שנותיי קל לי לומר זה מעיד על בריאות נפשית, העדר הבנה שהיא מטבעו של גיל ומוטב להורים לא להתערב בה, או הבנת יתר של הפוטנציאל להביך הורים.

כולם לטעמי מצבים בריאים בהרבה מהרגשת האיסור שעלולה להיות לילדים שלימדו אותם לומר "אימא במקלחת" או "אימא לא יכולה לדבר" כשהם עונים לטלפון (בזמנים שהיה רק טלפון קוי) כי לומר "אימא בשרותים" זה לא יפה.

המבוכה שלנו שולית בהשואה לאפשרות שילדים יחשבו על גבולות ואיסורים בדיבור בציבור

כתיבה להקלה במצבי שינוי

רבים חושבים בטעות שיש ערך לכתיבת סיפור חיים בשלבי הפרישה לגמלאות או בגיל השלישי. בעשר השנים האחרונות הולך ומתבסס השימוש בסיפורים שאופיים דומה לסיפור חיים אך היקפם שונה לצרכים רבים. יש פסיכולוגים הנעזרים בסיפורי מעבר או בהבנת סיפור משפחתי כדי למקד בעיות לא מוצהרות או לשחרר אדם מכובדם. לא מעט סדנאות כתיבה עוסקות פחות באיכות הכתיבה ויותר בנושאים הקשורים למצבי מעבר ולשינויים בתנאי החיים. בלוגים שמתפרסמים באינטרנט מזמנים חשיבה חופשית ללא הכרח בנושא קבוע.

כל זה רלונטי להדרכת הורים ולמשפחות משום שבניית משפחה מזמנת מצבי מצבי מעבר רבים, ההגדרה למצבי מעבר רחבה, הם יכולים להיות: אמהות חדשה, ילד שני במשפחה, שלבים בהתפתחות מקצועית. פיתוח קריירה שנייה.

שינוי בתנאי חיים: אלמנות או גירושין, אבדן, התרוקנות הקן המשפחתי, פרישה לגמלאות, פרק ב' בחיי משפחה, מגבלות בתנועה והחלשות גופנית.

ברוב המצבים שהוזכרו עד כה הכתיבה משחררת מועקות, מפתחת יכולת לאוטונומיה רגשית ונותנת פרספקטיבה כאשר חוזרים וקוראים את מה שנכתב. 

כתיבת סיפור על שינוי או סיפור חיים יכולה להתחיל בכל זמן, מקום וחויה הרלוונטים לאדם במצבו בזמן הכתיבה. הסיפור שיתחיל דרך מצב כזה יכול לנוע בין רגשות בהווה לבין תקופות שונות בחיים. ציר הזמן שלו לא יהיה בהכרח כרונולוגי. הוא יהיה מועשר בהסתכלות חדשה על ההתהוות של מהלך החיים או על המצב החדש ועל דרכי ההתמודדות איתו.

ההבדל בין אמפטיה להזדהות וההשפעה של ההורה כמתבונן במצב

הנטייה של הורים רבים כאשר ילדם מספר על קשיים שהיה מעורב בהם במיוחד כשרגשותיו סוערים נוטים רוב ההורים להזדהות עם מצבו ולפעול מתוך צורך למצוא פיתרון,
הילדים לעומת זאת זקוקים לאמפטיה, ההבדל בין שני המצבים הוא שאמפטיה כוללת השתתפות עם יוצר הסיפור, הילד במקרה זה, הזדהות ההורה היא חלק מהאמפטיה אך אינה מרכזית.

לעתים מוטב הן להורה והן לילד אם ההורה מבין שאינו יכול להשפיע על תפיסת הסיפור של הילד ושניסיון לתת לילד נקודת מבט נוספת עלול להחליש אותו.

שאיפות הורים והתאמתן לנפש ילדם

בנפשם של רוב ההורים כולל ההורים הפתוחים ביותר מסתתרת השאיפה שילדם יוכל להיות באחד הימים ב"זרם המרכזי", זאת כדי שיוכל לבחור מה ילמד ובמה יעסוק ללא כל הגבלה. ההבנה מהו הטוב ביותר לילד שדרכי הלמידה שלו מסתמנות כייחודיות יכולה להעשות בגיל שש או שבע רק למספר שנים.

הורים המאמינים בחינוך ביתי, בחינוך פתוח או דומים לו יצטרכו לפעמים לעשות החלטות והערכות מצב חדשות בגיל המעבר לחטיבת הביניים או לתיכון.

מניסיוני כאם וכמדריכת הורים אפשר להגדיר כמה קבוצות ההורים המחפשות לילדם מסגרת בית ספרית שונה מהרגילות: הורים לילד ראשון, הורים לילדים הזקוקים לתנועתיות רבה או מרגישים נוח במסגרת המאתגרת אותם לכך, הורים לילדים עם נטיות אמנותיות חזקות וקשיי ריכוז בתחומים אחרים, הורים לילדים שאינם מתעניינים כלל בתכנים המוגשים בדרך עלילתית ללא המחשות, הורים לילדים המתקשים להפנים מידע דרך הקשבה בלבד או בדרך ויזואלית בלבד, (אחת התכונות של ילדים עם קשיי קשב וריכוז).

לעתים הבחירה במסגרת כזו מחזקת את הילד אך מעוררת בעיות חברתיות לא צפויות משום שרוב בתי הספר מסוג זה הם על אזוריים, במצבים אחרים לא מותאם מבנה בית הספר להקניית קריאה וכתיבה ומוטב להורים לא לצפות לכך אלא למצוא דרך לטפל בעניין בכוחות עצמם.

למה הכרות עם "חולשות" בן הזוג לפני נישואים משנות את מערכת היחסים בנישואים

התשובות שלפניכן הן ביחס לפוסט של ה6.7.20 

התשובה החשובה ביותר קשה, כשהאנרגיה מופנית לאחריות שלי כזו שבחרה יש פחות האשמות ויותר יכולת להתחזק, לפעמים ההתחזקות היא דרך הקושי, כלומר ההוכחה לעצמי שאני מוצאת דרכים לארגן את כוחותי ואם אפשר משתפת את בן הזוג במה שאני עוברת באופן נטול תלונה.

יש עוד תשובות וכולן מחזירות את האחריות אלינו הנשים, בהנחה שאני כותבת מתוך הזדהות עם מצב הנשים ב"מערכה", בעיקר נשים שמעדיפות לחשוב על המשפחה וטובת ילדיהן לפני הקרירה שלהן ועדיין משקיעות במקום העבודה כי הן חלק מהמצב הכלכלי ומהעתיד של ילדיהן אך באופן שונה מהחופש שנראה שיש לגבר.

השימוש במושג "מערכה" במרכאות הוא משום שגם מי שמכירה מקרוב את הקשיים בגידול ילדים מראש מתוך קריאה, צפייה בחברה טובה או אחות לא יכולה לחוש אותם כמו שהם נחוים משעה לשעה של ערות בלילות ותפקוד בימים, אלא שזו מערכה אהובה ואם זוכרים זאת זה עוזר.

אני לא ידעתי לשחרר כשהייתי בשיא הקושי ולא לחשוב על טובתי בדרך שדרשה להוציא כסף לא זמין היה קשה ברמה הפסיכולוגית לא פחות מאשר בטכנית, לכן אני מציעה לכל אישה שמתכננת משפחה להכיר לפני כן גורם תומך שאינו מתוך המשפחה, זו יכולה להיות פסיכולוגית, רקדנית, מטפלת באומנויות, מדקרת, סטודנטית לאחד מהתחומים, או מישהי שאין לה הגדרה מקצועית ולך יש חיבור אליה. עולם הברטר או עיריות שמנהלות "בנק זמן" נעשה גדול ופתוח. הקושי העיקרי הוא להודות שאני צריכה איזון באנרגיות שלי ולא תמיד האם כלומר הסבתא הנפלאה בעולם יכולה להתאים לזה.

רצפים המגדירים את בן הזוג המתאים יכולים למנוע משברים בנישואים

אנשים רבים מבין אלו שמחליטים להתגרש בטוחים שהתחתנו עם האדם הלא נכון, למרות שהגישה כוללת נטייה להאשים אותו אדם יש בכך גישה חיובית, האמונה שאני מתאים/מה לנישואין או זוגיות. 

הרצף הזה, מתאר מעברים בין אמונה זו לביקורת עצמית קיצונית וחוסר תקוה לפתח מערכת יחסים זוגית כלשהיא.

כשחושבים על הנושא כרצף בין "אני מתאים לאני לא מתאים" רצוי שכל אדם יסמן לעצמו את הדברים שעושים אותו מתאים יותר ומתאים פחות. או שינסה לחשוב על מי שברצונו להינשא לו לפי "התאמה יחסית"

להלן מספר נושאים שמוכרים לכולם וראויים להיות על הרצף, אלא שגם בנושא עצמו קיים טווח:

מסירות לעבודה __________________________התמכרות לעבודה

העדר מיקוד מקצועי_______________________"הקריירה היא אני"

מחויבות למשפחת המוצא__________קשר לא מחייב למשפחת המוצא

נטייה להסתכן (כספית, פיסית),_________חים קבועים ובטוחים, בדיקת החלטות

שויון בתפקוד הקשור בילדים____________חלוקת תפקידים בין מפרנס לאחראי על הבית והילדים

הכנת ילדים לכיתה א

בעבר הלא רחוק ביקשו מורות מהורים לא להקדים וללמד ילדים לקרוא לפני כניסתם לבית ספר כדי שלא ישתעממו כשילמדו לקרוא, מצב המוכנות של ילדים לכיתה א' השתנה ורצונם של הורים בעניין זה אינו תמיד הגורם הקובע. ילדים שקרובים לספרים או מתעניינים במיוחד מגיעים עם יכולת לקרוא וצריכים דחיפה קטנה. הורים מלמדים ילדים לקרוא כאינסטינקט או דרך לעניין אותם במצבי שעמום.

זו הסיבה היחידה להציע להורים לתת לילדיהם כלים אם אין להם כאלו, לפני כיתה א'. דברים אלו יועילו לילדים שיש לפניהם עוד שנה שלמה וכמובן לאלו ש"עולים לכיתה א'" בעוד חודשיים.

הכלי החשוב, הבסיסי והפשוט ביותר הוא הכרות עם אותיות עבריות כשלעצמן, זהו ידע שמתאים לכל שיטות הוראת הקריאה, קשה ללמד אותיות כצלילים ואין משמעות ללמד צורת אותיות ללא צליל אך אפשר להעזר בשישים וכך להעביר את הרעיון שהאות היא צליל שמקבל תנועות שונות.

זו הסיבה שטענתי שהדברים נחוצים במרחקי זמן שונים, ילדים יכולים להפנים את השליטה באותיות בקצב שונה, בהתאם לרמת העניין שלהם או רמת הנחיצות לדעת, נטייה לתחרותיות או העדר נטייה כזו,

מובן שניתן לעשות זאת דרך אמצעים דמויי הוראה כמו: הזזת האצבע על פני אות כתובה בגודל תואם, זיהוי אותיות בשמותיהן, שימוש בחומרי יצירה כמו גזירה, חימר, עיסת נייר, העזרות באמצעים מתחום אמנות הבמה כמו: תנועת הגוף, הצגה, שירה, דיבור מודגש,

קוראים המעוניינים לשאול בנושא מוזמנים לפנות אלי באימייל smadar.nevo@gmail.com

הכנת משפחה לחשיבה על הדרכה

אחת            כדי להעביר מסרים שדרושים לתקשורת טובה בין הורים למנחת הורים כדאי לשוחח יחד על הילד מתוך תאור כללי שלו/שלה, ללא הדגשת הבעיות. בני אדם וילדים משנים את התנהגותם במקומות שונים בהתאם למקום ולציפיות שיש להם מהמקום. היכולת של מדריכת הורים להכיר את הילד/ה באופן שונה מהכרות ההורים יכולה לתמוך ביחסים שיתפתחו בינהם,

          קשה למצוא איזון בין מידע על הילד/ה לפני המפגש החשוב לכל המשתתפים במפגש. הדבר נכון במיוחד לגבי ילדים שהמערכת אינה מתאימה להם. הם נוטים לפתח רגישות יתר, התנהגויות חריגות ללא סיבה עמוקה ומפתחים עוינות. כל אלו הם מצבים דמויי סבך חוטים ומדריכות הורים יכולות להתיר לעתים סבך זה.

חינוך שויוני ביחס למטלות הבית

ילדים שגדלו בחינוך שויוני ביחס לחלקם במטלות הבית יהיו בני זוג טובים יותר, הסיבות פשוטות ביותר: הם לא יצטרכו לשנות הרגלים ביחס לאופן ההתנהלות שלהם בבית ביחס לבן או בת הזוג ומטלות הבית יהיו קלות יחסית לביצוע.
שיויון עם מי או לעומת מי?
זו שאלה מורכבת יותר משנדמה, לרוב הנשים נמצאות יותר זמן בבית והן לוקחות על עצמן יותר מטלות ומצפות מבנותיהן לקבל אחריות על ההתרחשות סביבן יותר מאשר מבניהן. הבנות מזדהות עם האמהות ונענות.
מנקודת מבט זו השויון הנדרש הוא בין הילדים. אלא שכשאין דוגמה לשויון בין ההורים קשה לבנים לקבל את הדרישה. האם שיחות יעזרו? מובן ששיחות בלבד אינן עוזרות אך מעורבות האב בניהול הדרישות מהבנים יכולה להיות יעילה יותר מאשר ניהול האחריות וחתוקתה בידי האמהות בלבד

יתרונות וחסרונות של טיפול בחיי מבוגרים

https://www.haaretz.co.il/blogs/hakirot/BLOG-1.8930295

הצעות מעשיות למאבקים, ריבים ומניעת עימותים בין ילדים

הורים שנתקלים בהתלבטות כיצד לטפל בבעיות שונות הקשורות בילדם כמו יחסים אלימים או מרובי מניפולציות בין אחד מילדיהם לאחיו, ישמחו לקבל הצעות מעשיות למקצת מהמצבים,

מובן לקוראים ולכותבת שלא ניתן להגיע בכתב לפיתרון אך ניתן להציע כמה נקודות למחשבה:

1.      1.

    בדקו עם אחד מילדכם תגובות למחברת או קובץ מחשב שאתם מנהלים יחד על חויות, קשיים, רצונות, מחשבות. הוא לא צריך לכתוב, הוא יכול להכתיב לכם או לצייר ולספר מה הוא רואה בציור, אתם יכולים לפתוח סיפור ולראות לאן ימשיך אותו.

2.2.      נסו לברר אם זו התנהגות בלעדית לבית ואם לא מה סגנון ההתנהגות במקומות אחרים כמו בית הסבים, הגן, בית הספר, בית חברים. קשה לשאול בלי שהנשאל ירצה להבין מה מטרת השאלה ועדיף שלא יבין, לעתים שאלות רחוקות מובילות לתוצאה כמו: במה / עם מי שיחק היום? באלו מצבים הוא מעדיף להיות לבד אם יש כאלו? מה הוא עושה כשהוא לבד? האם מחבב עיסוק בבעלי החיים? מובן שאין צורך לשאול את כל השאלות באותו יום או לבוא כל יום עם שאלה אחרת.

3.      3. 

הורים שלוקחים את ילדם מצהרון ואין להם הזדמנות לשוחח עם הגננת שעובדת בשעות הבוקר יכולים לבקש נוהל שיסייע להם, רישום במחברת אישית להתכתבות עם הגננת, החלפת ווצאפ פעם בשבוע, אם ילדם לא זוכר שיר חדש שלמדו בגן לבקש שישלחו את השיר ועוד.

4.     4.

 חברות עם אמהות אחרות שהיא טבעית לרבות קשה לעיתים לאחרות, זו ההזדמנות להתנסות ביצירת קשר ממוקד גם אם זה קשה. הכרות עם ילדך בזמן ביקור יחד יכולה לתת מידע על סגנון ההתנהגות שלו בחברה.

5.      למרות שרוב ההורים אוהבים לבלות יחד כמשפחה שישי ושבת זו ההזדמנות למצוא זמן לכל ילד לבד (כל עוד יש שניים או שהשלישי עדיין תינוק).

6.     5

        חלוקת הבית לאזורי משחק עם גבולות ברורים היא דרך ללמד גבולות יותר מדרך לפתור מאבקים.

עישון הוא עניין חברתי

האם אתם חשים בנוח כשאתם רואים צילום כזה?
קשה לדעת בני כמה בני הנוער המצולמים אבל ההרגשה היא שזה לא גיל לסיגריות,

המשותף לשיטת ימימה ולהדרכת הורים

ימימה אביטל הייתה מורה רוחנית, מיסטיקנית דתית קבלית, שפיתחה תורה המכונה "לימוד חשיבה הכרתית" או "שיטת ימימה".מתוך ויקיפדיה

תאריך לידה: 15 באוגוסט 1929, קזבלנקה, מרוקו

תאריך ומקום המוות: 11 במאי 1999, הרצליה

אחד ממשפטי המפתח של ימימה הוא "כשאת צודקת את טועה"

מובן שאין הכוונה לתוכן הנאמר אלא לעמדה הרגשית שמתוכה ה"צודק/ת" לא יכולים להבין או להיות קשובים או לרצות לזוז אפילו מעט מהעמדה שלהם.

קל יחסית להתחבר לרעיון הזה כשמבוגר נמצא מול מבוגר אחר, זהו חלק לא מבוטל מהדרכת הורים, היכולת לתת מרחב להורה האחר ולהבין שגם כאשר אין הסכמה על "מה דרוש לילד" במובן החינוכי או הלימודי או כשיש צורך להחליט על פעילות שתחזק אותו רגשית שעלולה להפריע להתקדמות בלימודים. עדיין מדובר בשני אנשים שותפים לאחריות ולמעמד סמכותי כלפי הילד.

השאלה הקשה יחסית היא בחינת הטעויות האפשריות מבחינה רגשית כשאנו בעמדת "צודקת" מול ילד, לרוב המצב דורש החלטה בזמן אמת, התמודדות עם לחץ רגשי וצורך לשדר סמכות.

אלו שלושה מרכיבים שכל אחד בפני עצמו משפיע עלינו באופן עמוק ולא תמיד ניתן לשים לב לתנועה בינהם, ככל שנוכל לבודד מרכיב או שניים כך יעלו הסיכויים שנהיה פחות " צודקות" ויותר קשובות. עמדה שיכולה לרכך את הילד שמתעקש מתוך החשש שאם יניח כשהוא וההורה בסוג של עימות (מצב שאינו קל להרבה ילדים) רצונו יאבד מפני רצון ההורה.

כמה הצעות פשוטות: 

• לקבל באופן זמני את רצון הילד ולהסביר ואח"כ לזכור להזכיר שדרוש דיון שיקבע כללים בנושא, לקבוע זמן לשיחה, לקבוע תנאים, להחליט ולהצהיר שלא תהיה עוד פעם שבה משהו בנושא יוחלט בלי סיכום במצב רגוע, וכו.
• לעודד שיחה שבתחילתה תצהירי שאינה קשורה להחלטה, שיחה שמאפשרת למפות לעצמך אלו כוחות חברתיים משפיעים כאן ולהרחיב את טווח המבט שלך כאם על ארועים שבהם הילד מגיב מתוך לחץ חברתי כשהוא פועל באופן לא מתאים למשפחה או לעמדותייך.
• לעודד שונות, ייחודיות  ואפיונים של המשפחה בדרכים שונות. אנחנו לא כמו כולם, זה נכון, מה היתרונות והחסרונות בהיותנו כמו כולם?
•  

"אני חושבת שללא ספק אצליח" אמרה בילבי, מי לא רוצה לגדל ילדים שמאמינים בעצמם?!

בילבי אינה דמות מעולם המציאות, איש מאיתנו לא יאפשר לילדיו בהיותו בדעה צלולה לחיות כמוה, אבל יש מצבים שאפילו מבחינה חוקית איננו יכולים להשפיע על מעשים שלא מתאימים להבנתנו ביחס לבוגר בשנות העשרים שעבורנו נשאר ילד,

בילבי מייצגת עבורי את האומץ להתנסות, אומץ שיש לו חשיבות גם במסגרות מכובדות ואליו קשה לחנך אלא אם כן ההורים הם דוגמה חיה למצבי התנסות כאלו.

הבחירות ה"חריגות" קשורות לעתים לאוירה שבה צמחו ילדינו או ל "טיפוס האישיות", ההורים  במצבים כאלו "אינם אשמים", אותה נטייה משונה להאשים את עצמנו בכל הזדמנות שנראית ככישלון גם היא לא משפרת את ייחודם של ילדינו, ועלולה להשפיע לרעה (אפילו אם הדברים לא מדוברים) על היחסים בינינו ואולי גם על כיווני ההתפתחות שלהם, אלו שאנו כהורים חוששים מהם.

הורים מוטרדים מחבר אחד בלבד

מובן שאין מרשם מוצלח וקבוע למצב שבו יש לילדכם חבר אחד בלבד שאיתו הוא משחק אחהצ.
להלן כמה מחשבות:
קשה לדעת אם זה המצב גם בבי"ס, אפשר לבדוק ועדיף לא איתו
נסו להכיר את משפחתו של החבר ולהתידד איתם
בדקו עם עצמכם מהי הדוגמה שאתם נותנים בעניין חברים
אם יש אחים או אחיות גדולים שתפו אותם כדי שיעזרו לכם לזכור אם גם הם הרגישו צורך כזה ואולי לא ביטאו אותו

משל הצפרדעים והשפעתו על חשיבה של הורים

מעניין אם אחד מהם הוא הצפרדע שיצא בשלום מכד החלב, חברו כידוע לכם לפי המשל תבע בכד החלב, הצפרדע שהתחי לעשות תנועות גרם להחמצת החלב ועשה ממנו שמנת באיכות גבוהה או חמאה, (תלוי בגרסה) וכך ניצל כי הוא יצר לעצמו תנאים ללכת ולעלות מעלה.
לכל אחד מאיתנו נראה שיש לפחות שני טיפוסים של ילדים כאלו במשפחה, אף ילד לא יתבע, כי נציל אותו ובזכות העצמאות של הילד העצמאי יחסית או הלוחם והיוזם יהיו ידינו פנויות לילד חסר היוזמה.
אפשר לקחת את המשל הזה לכיוונים רבים, כולם נקודות להתבוננות של ההורים בחיים ובילדיהם למקרה שיוכלו להשפיע:
1. הילד היזם יתן דוגמה לילד הפסיבי יחסית ושניהם יצאו נשכרים

2. כששני ילדים לומדים זה מזה השלישי עלול להישאר מאחור
.
3. מסר חד צדדי של הורים כמו יוזמה עדיפה על העדר יוזמה עלול להגביל את החשיבה של ילדיהם

4. צריך וכדאי לדבר על מצבים שהילדים לא חוו איתנו ההורים ובהם תפקדנו כיזמים או כחסרי אונים כי רק כך הם יתחילו להסתכל עלינו במבט רב צדדי וכדמויות מכוננות

האם ואיך ניתן לדבר עם ילדים על בעיות עיכול?!

ננניח שאחד מילדיכם ישים לב לשרפרף כזה בשרותי ההורים וישאל אותכם "מה זה"? האם תספרו לו שהשרפרף מיועד לטיפול בעצירות?
גם אם פרטיותכם חשובה עד מאוד ניתן לומר זאת ולא להסכים להמשיך ולפרט מי מבין שני ההורים סובל.
אני חושבת שבכל נושא אנחנו מודל שנותן דוגמה איך להתמודד עם החיים ובעיקר עם מצבים לא צפויים בחיים. ואת הנושא הזה אין סיכוי שילדים יוכלו ללמוד ממישהו אחר מלבד אחים גדולים, הורים וסבים. (רשמית ניתן לטעון שחינוך מיני מקבלים בבי"ס) חינוך על עיכול והפרעות בעיכול אין בתכנית הלימודים, לצערי.
אנסה בפוסט הבא להציע איך להתמודד עם הנושא אם משערים שהימצאות הילדים בשרותים ארוכה מהצפוי.

חיי בני משפחה סבוכים זה בזה לטוב ולקשה

א

פו הדב, מעמדו בקהילה וההשפעה של האיורים

מה גורם לפו הדב להיות רלונטי לדורות רבים בארצות רבות ובגילים שונים?

האם הקהילה שמתאספת ביער דומה למשפחה?
האם לאיורים יש השפעה לא פחות מאשר לתוכן?

העליתי את השאלות האלו כדי לבדוק עם עצמי מה מדבר אלינו בני האדם ילדים כמבוגרים
המסקנה היחידה העולה מחשיבה על פו הדב היא דמותו החביבה, הבלתי מזיקה והמעוררת אהדה בדאגתו לבעלי חיים אחרים, הזקקותו לדבש באופן שלא מפריע לבעלי חיים אחרים בקהילה שאינם צרכני דבש מעמידה אותו באור תינוקי והאיורים תואמים זאת. (כולנו יודעים שדובים לא ניזונים מדבש בלבד ובכל זאת הדמות ממשיכה ונשארת בלתי מאימת)

העברה בינדורית של סגנון הורות והבעיות שהיא מעוררת

בספרות המקצועית בתחום הדרכת הורים מקובל להבחין בין ארבעה סגנונות הורות, שמתבטאים במאפייני הסמכות שהורים מפעילים כלפי בני נוער - סגנון הורות סמכותי ,(authoritative) סגנון הורות שתלטני ,(authoritarian) סגנון הורות מתירני (permissive) וסגנון הורות דוחה ומזניח (rejecting-neglecting):

כל אחד מסגנונות אלו אינו מתוך בחירה אלא בעקבות העברה בינדורית שהורה חווה כילד והוא מעביר בתפקידיו כהורה לדור הבא. או בעקבות נתונים כלכליים ורגשיים שגם הם לא תמיד עקב בחירה.

הכרות של הורה עם ילדותו שלו ויכולת להיות ישר עם עצמו בנושא וכן עם בני משפחה אחרים תקל עליו להבין מדוע לעתים חלק מתגובותיו אינן מתוך בחירה. במצב כזה יכולה להתפתח מודעות גבוהה לעמדות שקל יחסית לשנות, מובן שבכל אחד מהסגנונות ניתן לשלב רגשות אוהבים המאזנים את החויה של הילד. ילדים ובני נוער רגישים במיוחד להוריהם, הורה שחושש שכבודו במשפחה יתערער אם ישנה את עמדותיו יופתע לטובה ויהנה מרמת קרבה חדשה לילדיו.