נורמות אישיות וזוגיות והשפעתן על התפתחות הילדים

נורמות משפחתיות הן במצבים רבים הרקע למתחים בין בני זוג. הבדלים בנושאים כגון: צורת ניהול תקציב, סדר העדפות בתחום התקציב, העדפות בבחירת מקום מגורים וסגנון המגורים, יחסים עם שכנים וחברים, חשיבות והתמדה ביחס לטקסים משפחתיים וחברתיים, הקפדה לגבי טקסים בין בני הזוג ובין ההורים לילדים, סגנון התקשורת של ההורים עם הילדים ודרכים להעביר מסרים באופנים מילוליים ולא מילוליים. כולם ואחרים יכולים לשחוק מערכת יחסים בריאה ואוהבת הן בין ההורים לבין עצמם והן בינם לילדים. השחיקה מתרחשת מתוך אמונה עמוקה שיש לכל אחד מהשותפים בדעותיו ומתוך העדפת התוכן על הקשר בהעדר תשומת לב למצב.

נוסף לכך הבדלים בין בני זוג ביחס לחינוך יכולים לסייע לילדים המתקשים לקבל מסגרת לשבש את הסמכות ההורית לאו דוקא מתוך כונה שלילית. אך ההורים עלולים להבין את כוונת הילדים כמרדנות או כחלק ממאבק כוחות המצוי בבית מסיבות אחרות בלי להבין שהם עצמם הכינו את התנאים לקשיי הילדים.

דברים אלו עלולים להיות מובנים בטעות כהצעה לבדוק את עמדות בן או בת הזוג לפני הנישואים אך לא בכך מדובר. ההצעה היא להתייחס להבדלים כנתונים למשא ומתן, ליצור סדר עדיפויות משותף ולהבין מהם הצרכים הייחודיים לילדים השונים של כל משפחה.

 

"אני חושבת שללא ספק אצליח" אמרה בילבי, מי לא רוצה לגדל ילדים שמאמינים בעצמם?!

בילבי אינה דמות מעולם המציאות, איש מאיתנו לא יאפשר לילדיו בהיותו בדעה צלולה לחיות כמוה, אבל יש מצבים שאפילו מבחינה חוקית איננו יכולים להשפיע על מעשים שלא מתאימים להבנתנו ביחס לבוגר בשנות העשרים שעבורנו נשאר ילד,

בילבי מייצגת עבורי את האומץ להתנסות, אומץ שיש לו חשיבות גם במסגרות מכובדות ואליו קשה לחנך אלא אם כן ההורים הם דוגמה חיה למצבי התנסות כאלו.

הבחירות ה"חריגות" קשורות לעתים לאוירה שבה צמחו ילדינו או ל "טיפוס האישיות", ההורים  במצבים כאלו "אינם אשמים", אותה נטייה משונה להאשים את עצמנו בכל הזדמנות שנראית ככישלון גם היא לא משפרת את ייחודם של ילדינו, ועלולה להשפיע לרעה (אפילו אם הדברים לא מדוברים) על היחסים בינינו ואולי גם על כיווני ההתפתחות שלהם, אלו שאנו כהורים חוששים מהם.

הגדרה עצמית של בני נוער בגיל ההתבגרות ותפקידים פוטנציאליים של הורים

אנו רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שחסר לנו המבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות. אנשים מתקשים לעתים להבין את השילוב בין שני תהליכים כה שונים במהותם, הסבר פשוט הוא הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט, ההתרחקות היא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות. היא יכולה להתחיל ב"להיות הכול רק לא כמו.." ברצון לטעום ממה שאסור או בחיפוש אחרי הלא ידוע שלעתים פוגש השפעות לא רצויות.

בני נוער שמצאו לעצמם ערוצי ביטוי עצמי עוד לפני שלב ההגדרה העצמית זקוקים פחות מאחרים להגדיר את עצמם. ערוצי ביטוי כאלו יכולים להיות מעורבות רבה בפעילות תנועת נוער, עיסוק ספורטיבי קבוצתי שיש בו הרגשת שייכות והשגיות, חוגי סיירות, תפקידים משמעותיים בבית ספר. לא כל ההורים מבטאים תמיכה בפעילויות אלו. הן מתוך מוטרדות מהיקף הזמן שהנער/ה מפנים לעיסוק על חשבון הצלחה בלימודים או מתוך חוסר הבנה להשפעה החיובית הכוללת שיש לעיסוקים אלו אשר לפעמים חשובה יותר מהצלחה בלימודים.

מיעוט תמיכה יכול להתבטא בהעדר עזרה לבני הנוער בארגון הזמן או בקושי לארגן זמן להשתתפות בארועים המיועדים להורים במסגרת החוץ בית ספרית. הורים הנמצאים בעצמם במרוץ אחר שליטה במשימות חייהם חווים תסכול הגיוני וסביר המתבטא לעיתים בלי לשים לב בביקורת כלפי הילדים במשפחה, הכונה לביקורת על מיעוט עזרה מצד הנער/ה במטלות הבית. מיעוט עניין בסביבת המשפחה ועוד, 

גיל הנעורים אינו מאופיין ביכולת הכלה של הסביבה או בהבנתה אם אינה קשורה בחבריהם, לעומת זאת הוא מאופין ברגישות יתר לנושאים המעניינים אותם. כאשר היקף ההערות שהורים משמיעים לילדים בתחום שבו אינם מרוצים ממנו גדול מהיקף התגובות החיוביות קשה לבני הנוער לחוש הערכה והתרחקותם מהמסגרת המשפחתית מהירה מיכולת ההורים לשנותה .

עצה פשוטה והכרחית של מדריכות משפחות-הימנעו מביקורת ככל יכולתכם. השאלה "כיצד ניתן לחנך ללא ביקורת"?! יכולה להישאר פתוחה. לאחר שתעקבו ותבינו אלו השפעות יש להימנעות מביקורת על האוירה במשפחה תוכלו לחפש דרך התבטאות שמביעה אי הסכמה אך אינה מבטלת את היכולת שבני הנוער ביטאו.

יחסים בין שלושה דורות במשפחה מורחבת והבעיות הקשורות בכך

אחד הנושאים שמקלים על משפחות צעירות בישראל ויכולים להיות גורם מכביד גם יחד הוא מעורבות המשפחה המורחבת ובעיקר זו של סבים וסבתות. האחרונים מסייעים רבות להורים כאשר שני בני הזוג עובדים במקומות עבודה תובעניים, הם מאפשרים לילדי המשפחה, נכדיהם להיות בבית במקום להתמודד במסגרות הדורשות התמודדות חברתית במשך שעות רבות. יחד עם זאת כאשר מידת ההתערבות בחינוך הילדים אינה מקובלת על אחד מבני הזוג מעוררת מעורבות הסבים קונפליקטים שונים, הן בין בני הזוג ולעתים בין אחד מהם לזוג ההורים המעורבים יחסית יותר, לא פעם קולט אחד הילדים משהו מהמתח ומגיב בדרכים שאינן תמיד מזוהות, יש ילדים שמוצאים עצמם במחלוקת פנימית או חיצונית בין שני כוחות שאינם תמיד מזוהים או מובנים על ידם. ניהול העזרה שסבים מאפשרים היא נושא חשוב להדרכת הורים.

ניהול העזרה שסבים מאפשרים הוא אחד המצבים שבהם יש צורך בהדרכת הורים ואין צורך בטיפול משפחתי. אחת הדרכים להגיע להבנות בנושא הוא ברור ההבדלים בין עקרונות חינוכיים בין שני ההורים, מוטב לפני שאלו מביאים למחלוקות רבות. הרגשת התודה והמחויבות להורה שטורח ועוזר אינה צריכה בהכרח להפריע בהגדרת גבולות ההתערבות שלו אם הדבר נעשה בדרך עדינה ועל בסיס יחסים קרובים.

הדרכת הורים בחינוך ילדיהם להתנהגות "טובה" בחברה, הערות בעקבות מאמר לילדים, אריאל הרשפלד, ירחון "עיניים"

"האִם הטוב חשוּב? לְעיתים קרובות נִמאס לנו לשמוע על הטוב הזה. "תִהיה ילד טוב", אנחנו שומעים יותר מדי פְּעמים, ולא פעם דַווקא מִפּי מישהו מעצבן לְמַדַי; "תִראה איזה ילד טוב הוא כְּפִיר", מַראים לנו על הילדון החַנפן שאומר "תודה" ו"בבקשה" בלי הֶרף וּמסתובב כמן צדיק תָמים בעוד אנחנו כבר ראינו איזה רָשע הוא מסוגל להיות.
וּבְעצם לא רק הוא. גם אנחנו. האִם תמיד אנחנו רוצים להיות טובים כל כך? וּכְשֶכּועסים, אֶפשר באמת להגיד תודה?"
עד כאן דבריו של אריאל הרשפלד

הכותב מייצג הרגשה רווחת בין ילדים, הורים מרגישים שמחובתם ל"חנך" את ילדיהם. קשה לדייק ברגע שבו אנו בוחרים לומר "דבר חינוך", לא תמיד אנו מכירים את הנסיבות שבהן התערבנו בשיפוט המוסרי ובהתנהגותם של ילדינו, על כן מוטב לברר את הנסיבות שבעקבותיהן נשפוט את ילדינו ביחס להתנהגותם בארוע מסוים ונציע להם להיות "טובים יותר"

קשרים סמויים בין תסכול בזוגיות לבעיות בתקשורת עם ילדים

ריקנות, חוסר שלמות, ציפיות רומנטיות, תלות, אכזבות, רעיונות, זוהי רשימה קצרה לסיבות לא רלונטיות שמפעילות אנשים רבים במערכת יחסים זוגית ובמיוחד כזו שיש בה ילדים.

מבלי לשים לב מפנים הורים לא מעטים את התסכול מבן או בת הזוג כלפי הילדים, בין אם על ידי יצירת "קשר זוגי" במובן הרגשי עם אחד הילדים או על ידי ביטוי התסכול מהילד או הילדה.

הדרכת הורים מיועדת פעמים רבות לפרק את הקשרים הפחות נראים והיותר מזיקים בין הורה אחד לילד אחד מסוג זה ולהפנות את ההדרכה ליחסים בין ההורים.

מובן שיש סיבות נוספות שבהן דרושה הדרכת הורים אך ברובן חוזק הזוגיות הוא הדרך לארגן תנאים שבהם יקבלו הילדים את מה שחסר לתפקוד טוב ולהתפתחות.

חינוך לאומץ וליכולת לא להיות תמיד שייך ומשתייך למען אמת פנימית-הדרכת הורים

כולנו חשופים ללחצים חברתיים, ילדים ובני נוער מתקשים להבחין בין הצורך שלהם בשייכות לבין הפחד מחריגות. בסיפור "בגדי המלך החדשים" רק ילד קטן אומר את האמת כנראה מתוך תמימות או חוסר מודעות ויתכן שעדיין לא למד את הכללים החברתיים, במציאות שלנו ילדים לומדים כללים חברתיים מהר יותר מיכולתם להבין את השפעתם עליהם.

הבעיות שמתעוררות עקב רגישות זו הן: מתחים פנימיים שילדים נמצאים בהם כשאינם מודעים לרקע ומתקשים עקב כך להבחין בין אמת לשקר ברמה החברתית, ילדים ובני נוער חשופים להשפעתם של כוחות חברתיים חזקים מהם. בגילאי בית הספר היסודי יכולים מקצת מאנשי החינוך להבחין בכך.

בגיל הנעורים ההסתרה היא חלק מהתופעה. בני נוער מגיעים לידי מעשים המסכנים אותם גופנית ונפשית כדי להשתייך, חוקים חברתיים חזקים מחוקים כמו איסור שתיית אלכוהול ושימוש בסמים. אין מי "שיאמר את האמת ויצעק "המלך ערום" כי מי שיצעק נמצא בסכנת הדרה והרחקה, הוא נעשה מסוכן ולכן גם יתקשה להעזר במבוגר.

הכוונת ילדים ובני נוער להשתייך לכוחות חיוביים יכולה לסייע חלקית. כוחות חיוביים יכולים להיות תנועות נוער, חוגי סיירות, עיסוק באמנות, ספורט אתגרי. ככל שבני נוער חווים ביטוי עצמי דרך חוויות במסגרות המוזכרות למעלה כך עולה יכולתם לעמוד בלחצים משום שהביטחון העצמי שלהם אינו קשור בהצלחה חברתית בלבד.

לא כל בני הנוער מוצאים לעצמם מקום במסגרות כאלו, בשבילם הדרך להכוונה היא ללמוד להתבונן בשינויים שהם עוברים ולפתח איתם הרגלי שיח שאינם "חינוכיים" כדי שירגישו נוח לשתף.