בעבר הלא רחוק ביקשו מורות מהורים לא להקדים וללמד ילדים לקרוא לפני
כניסתם לבית ספר כדי שלא ישתעממו כשילמדו לקרוא, מצב המוכנות של ילדים לכיתה א' השתנה ורצונם של הורים בעניין זה אינו תמיד הגורם הקובע.
ילדים שקרובים לספרים או מתעניינים במיוחד מגיעים עם יכולת לקרוא וצריכים דחיפה
קטנה. הורים מלמדים ילדים לקרוא כאינסטינקט או דרך לעניין אותם במצבי שעמום.
זו הסיבה היחידה להציע להורים לתת
לילדיהם כלים אם אין להם כאלו, לפני כיתה א'. דברים אלו יועילו
לילדים שיש לפניהם עוד שנה שלמה וכמובן לאלו ש"עולים
לכיתה א'" בעוד חודשיים.
הכלי החשוב, הבסיסי והפשוט ביותר הוא הכרות עם אותיות עבריות כשלעצמן,
זהו ידע שמתאים לכל שיטות הוראת הקריאה, קשה ללמד אותיות כצלילים ואין משמעות ללמד
צורת אותיות ללא צליל אך אפשר להעזר בשישים וכך להעביר את הרעיון שהאות היא צליל
שמקבל תנועות שונות.
זו הסיבה שטענתי שהדברים נחוצים במרחקי זמן שונים, ילדים יכולים
להפנים את השליטה באותיות בקצב שונה, בהתאם לרמת העניין שלהם או רמת הנחיצות לדעת,
נטייה לתחרותיות או העדר נטייה כזו,
מובן שניתן לעשות זאת דרך אמצעים דמויי הוראה כמו: הזזת
האצבע על פני אות כתובה בגודל תואם, זיהוי אותיות בשמותיהן, שימוש בחומרי
יצירה כמו גזירה, חימר, עיסת נייר, העזרות באמצעים מתחום אמנות הבמה
כמו: תנועת הגוף, הצגה, שירה, דיבור מודגש,
