העברה בינדורית

בין המושגים המסייעים לחשיבה על משפחות ואפיוניהן,  העברה בינדורית היא מושג רווח. פן אחד של המושג מבטא את הנטייה של רוב בני האדם להביא למשפחה שהם מקימים את הערכים, ההרגלים וסגנון היחסים עם בני הזוג והילדים מבלי שהם מודעים לכך. הסיבה לנטיה זו פשוטה ביותר, משפחת המוצא, המשפחה שבה גדלנו היא הדוגמה היחידה שהכרנו מקרוב. אנשים שחוו ארועים קשים נוטים לחשוב ש"להם זה לא יקרה" שהם יעשו הכול כדי לא לחזור על השגיאות של הוריהם אך בשלבים מאוחרים יותר בחייהם יכולים אותם אנשים לגלות כי למרות שלא התכוונו לכך חזרו על חלק מה"טעויות" שחוו. המושג טעויות הוא גמיש מאוד ולכן הופיע במרכאות. מלבד אלימות פיסית ומילולית שאינה ניתנת כאן לדיון יכול מושג זה לבטא קשיי תקשורת עם ילדים בגיל ההתבגרות, ההשפעה שיש למאבקי כוח בין הורים על ילדים, המהירות שבה אנו כהורים פועלים לעתים הן מסיבות של צורך והן עקב אישיותינו, לדוגמה מי שבביתו ענו תמיד בחיוב נוטה לענות תמיד בחיוב לילדיו ומי שתמיד שמע תשובה שלילית נוטה לענות בתשובה שלילית. זוהי פעולה מהירה מכדי שתהיה רלונטית בכל המצבים.

כדי שיוכל אדם להגיע למשפחתו עם "פיסת החיים" שלו, הייחודית לו ולהכיל את בן זוגו כך שמאבקי הכוח שצפויים להם על רקע שונות בתפיסה ההורית יצומצמו דרושה עבודה.

עם השנים והתמעטות הלחצים יכולים יותר אנשים להביט "מעין הנשר" על תפיסות שונות וליצור שיבוץ הולם של הפיסות של שני בני הזוג, שתי משפחות המוצא ונטיות אישיות של ילדיהם. לעתים מגיעה יכולת זו באיחור וחבל. האיחור אין פרושו פרדה או יחסים קשים. איחור יכול להתבטא בהעברה בינדורית לילדים שאינה כפי שהוריהם התכוונו.

רוב ההורים לא רוצים להיות כמו הוריהם, הדרכת הורים אפשרות לילדות אחרת

טיפולים פסיכולוגיים ופיסיולוגיים שונים מעוררים אצל רבים זכרונות ומידע מעברם כילדים. העיסוק בתכנים הקשורים בילדות יכול להיות כר נרחב להבנות חשובות ויישומיות וגם סוג של התבוססות בבוץ. לעתים התפקוד כהורה משנה את זוית המבט של מי שמתבונן על עברו כילד. אנשים שנטו לעסוק באשמתם של הוריו, בסיפורי ילדות ונערות מנקודת מבט מקופחת משנים לא פעם את נקודת המבט כאשר הם עצמם נעשים הורים. סיפורים הם אמצעי שבעזרתו מתארגנים תכנים מן הילדות וההתבגרות לכלי תקשורתי בין אדם למחשבתו או בינו לבין חברו. התפקוד כהורה מתבסס לעתים על הבנות חדשות ביחס להורות דרךזכרונות וסיפורי ילדות. זאת משום שתפקוד הורי מעלה זכרונות מגוונים. מקצתם מגדיר את סגנון ההורות ומקצתם מעורר דילמות. לעתים מגלה המתבונן דרך כתיבתו או סיפורו כי דגם ההורות שהופנם בו כילד מקבע את סגנון ההורות שלו עצמו. פרוק הדגמים האלו דרך סיפורם מאפשר להורה שהגיע לטיפול לצורך ילדו לבדוק מחדש רעיונות ותגובות של סגנון ההורות שלו. לעתים משמש החומר הזה למבט חדש על יחסיו עם הוריו ולעתים לגיוון ושינוי סגנון ההורות המוטבע בו.