תאריך לידה: 15 באוגוסט 1929, קזבלנקה, מרוקו
תאריך ומקום המוות: 11 במאי 1999, הרצליה
אחד ממשפטי המפתח של ימימה הוא "כשאת צודקת את טועה"
מובן שאין הכוונה לתוכן הנאמר אלא לעמדה הרגשית שמתוכה ה"צודק/ת" לא יכולים להבין או להיות קשובים או לרצות לזוז אפילו מעט מהעמדה שלהם.
קל יחסית להתחבר לרעיון הזה כשמבוגר נמצא מול מבוגר אחר, זהו חלק לא מבוטל מהדרכת הורים, היכולת לתת מרחב להורה האחר ולהבין שגם כאשר אין הסכמה על "מה דרוש לילד" במובן החינוכי או הלימודי או כשיש צורך להחליט על פעילות שתחזק אותו רגשית שעלולה להפריע להתקדמות בלימודים. עדיין מדובר בשני אנשים שותפים לאחריות ולמעמד סמכותי כלפי הילד.
השאלה הקשה יחסית היא בחינת הטעויות האפשריות מבחינה רגשית כשאנו בעמדת "צודקת" מול ילד, לרוב המצב דורש החלטה בזמן אמת, התמודדות עם לחץ רגשי וצורך לשדר סמכות.
אלו שלושה מרכיבים שכל אחד בפני עצמו משפיע עלינו באופן עמוק ולא תמיד ניתן לשים לב לתנועה בינהם, ככל שנוכל לבודד מרכיב או שניים כך יעלו הסיכויים שנהיה פחות " צודקות" ויותר קשובות. עמדה שיכולה לרכך את הילד שמתעקש מתוך החשש שאם יניח כשהוא וההורה בסוג של עימות (מצב שאינו קל להרבה ילדים) רצונו יאבד מפני רצון ההורה.
כמה הצעות פשוטות:
- לקבל באופן זמני את רצון הילד ולהסביר ואח"כ לזכור להזכיר שדרוש דיון שיקבע כללים בנושא, לקבוע זמן לשיחה, לקבוע תנאים, להחליט ולהצהיר שלא תהיה עוד פעם שבה משהו בנושא יוחלט בלי סיכום במצב רגוע, וכו.
- לעודד שיחה שבתחילתה תצהירי שאינה קשורה להחלטה, שיחה שמאפשרת למפות לעצמך אלו כוחות חברתיים משפיעים כאן ולהרחיב את טווח המבט שלך כאם על ארועים שבהם הילד מגיב מתוך לחץ חברתי כשהוא פועל באופן לא מתאים למשפחה או לעמדותייך.
- לעודד שונות, ייחודיות ואפיונים של המשפחה בדרכים שונות. אנחנו לא כמו כולם, זה נכון, מה היתרונות והחסרונות בהיותנו כמו כולם?
