רצונות אופיניים לילדים רבים במערכת היחסים עם ההורים והתיחסויות מספקות

 

הודאה מילולית בטעויות שהורים עשו וקשורות לילדים קרוב לארוע ילדים בלי קשר לגילם מעלים טעויות שהורים עשו או עושים-חלקן מהסוג הפשוט כמו טעויות בנהיגה חלקן מורכב יחסית כמו ארוע שבו תגובה של ההורה לחבר הביכה אותם. הבעיה המרכזית היא שמקצת מההורים חוששים שסמכותם תאבד אם יודו בטעות, זה לא חשש מודע אבל פעיל. מקצת מההורים נוטה לא להגיב אחרים להכחיש, הורים שמסכימים או מבינים מתקשים לדבר על הנושא בלי לקחת לעצמם מרחב זמן לחשוב, זו אסטרטגיה בריאה, הורה שיצהיר שהוא חושב שיש אמת בעניין שילדו העלה אך הוא רוצה לחשוב על כך ולדבר בעוד זמן מוגדר יכול להרגיש נוח עם עצמו במצבים שהוא מרגיש מואשם ובו זמנית לתת לילדיו התיחסות מספקת.

שיחות על חלק מההחלטות הקשורות בחיי הילדים ושיתופם בהחלטה-יש החלטות קלות כמו חוגים ובחירת בייביסיטר ויש קשות כמו אלו שמתרחשות בתהליך גירושין או מעבר למקום מגורים שמרחיק ילדים מכל המוכר להם. ההרגשה שנעשה שיתוף והסבר עד כמה ניתן לשתף בהחלטות הקשות יכולים לרכך את הקושי.

לדעת על ארועים שהורים מסתירים מתוך הגנת יתר, בין אם אלו ארועים צפויים או ארועים שהתרחשו, קשה לאנשים לדעת מתי המוטיבציה שלהם להסתיר כדי להגן נוגעת כולה לילדים או שחלקה אליהם עצמם. מרוץ החיים לא מפנה זמן לדברים מפתיעים בתחום היחסים. הנטייה להסתיר או לשתף היא גם נטייה אישית וקשה למי שמשתף בקלות להבין את האחר, אבל במקרים רבים ילדים מבינים דרך חושים רגשיים שיש סודות בבית ואלו מפחידים אותם יותר מידיעה.

תקציב אישי בהתאם לגיל הילד ותפקידו העיקר  לחוש עצמאות מבחינת הילד ולפתח עצמאות מבחינת ההורה-עניין שיכול להיות טכני ויכול לבטא אמון.