הים תפס מקום חשוב בחוויות המשפחתיות
שלי כילדה. גדלתי בבית עובד שמרחק הנסיעה ממנה לחוף פלמחים היה כעשר דקות. הורי
אהבו את הים עד מאוד ואימי ממשיכה עדיין בגיל שמונים במסורת הביקורים בחוף.
במשפחות רבות קימת היקשרות למקום בילוי
משותף שהולך ומעצב את המשפחה, איני מרגישה שמשפחתי הייתה מיוחדת בעניין. המיוחד
בקשר לים מנקודת מבטי היום הוא שהחוף היה מקום שהות גם בעונת החורף כאשר לא היתה
אפשרות לשחות או לעסוק בפעילויות ספורט ימי אחר. נוסף לכך היה מאמץ משפחתי משותף
בין אחי ואבי לתמרן כלי רכב שהתאימו חלקית לחוף כדי להביא סירת קייק ולהשתמש בה
בסביבה שאינה מהמתאימות לקייקים.
הרוח הלוחמנית של אבי שהיה יוצא
פלמ"ח הייתה לעשות את הבלתי אפשרי ואחי חבר אליו בכך, לא נראה לי ששניהם היו
מודעים לסגנון החשיבה הזה ולכן אני מרגישה שחוויתי איתם את הים באופן שונה מילדים
אחרים.
