אין
זה חידוש לטעון שלרוב זוגות ההורים יש גישות שונות ביחס למצב ילדם או ילדיהם.
הבדלים אלו אינם בעייתיים כל עוד מדובר בילדים המתפקדים בהתאם לכללי המערכת, כאשר
מדובר בילד שאינו יכול לתפקד לפי דרישות המסגרת או נראה שמתקשה להתאים עצמו
ההבדלים בין ההורים עלולים להפריע לקשר עם בית הספר ולבדיקה אם הבעיה היא חוסר
מוטיבציה של הילד או חוסר יכולת להשתלב. (מובן שבתי ספר רבים אינם יכולים או שאינם
נוטים לעזור מעבר להכרחי בעניין אך לא זו מטרת הדיון.)
כדי
לעזור לשני בני הזוג להבין את הפערים בינהם יכול/ה מדריך /מדריכת הורים להציע:
"בואו
ננסה למקם על רצף את טווח התגובות של כל אחד מכם כשהוא שומע על ארוע".
הטווח
שיוצג ינוע בין חיוך סלחני לכעס שיש לו ביטוי גופני כמו כאב ראש פתאומי או רצון
להכות בשולחן. יתכן שלפי התגובות תתרשם מדריכת ההורים שהאב הוא הסלחן שבין שני
ההורים והאם המתוסכלת. לכן היא תעבור לשאלה הבאה:
"אילו
שינויים ציפיתם שיתרחשו לאחר שהעברתם את בנכם לבית הספר הדמוקרטי/ האנטרופוסופי/
הדיאלוגי?"
האם
תספר שבית הספר משתף אותם מיד לאחר כל ארוע כפי שציפו (בשונה ממה שקרה בבית הספר
הקודם) והם חשבו שאם בנם יהיה מודע למעורבותם תעלה המוטיבציה שלו לשלוט בעצמו אך
בינתיים הדבר לא קרה. זאת למרות שהם מנסים יחד איתו להבין את סדר הארועים, בכל פעם
שהם מקבלים דיווח. האב מתאר שהם ניסו לארגן טקס קבוע של תגובה מצדם לאחר ארועים
קיצוניים יותר שבהם קיבלו מידע מבית הספר על ארוע חריג אך מאחר שאינם מאמינים
בעונשים הם לא בטוחים שבנם מבחין בין רמות שונות בחומרת התגובה שלהם.
