יתרונות וחסרונות של ציפיות הורים מילדיהם להתחבר בקלות ולחוש שייכות חברתית

רוב ההורים בישראל מעריכים לטובה יכולות חברתיות של ילדם או ילדיהם. לא בכל התרבויות המערביות שהן הרלונטיות עבורנו מקבל נושא זה חשיבות כמו בארץ.  זוהי הערכה תלוית תרבות שאינה מתאימה לכל בני האדם, הורים כילדים. הורים המודעים למגבלות שלהם עצמם בנושא מחליטים לפעמים לעבור לסביבת מגורים שתקל עליהם ועל ילדיהם להרגיש שייכות. מובן שיש מסגרות נוספות המסייעות להשתיכות שאינן מחיבות שינוי במקום המגורים אך דורשות מההורים מעורבות אחרת. לעתים מגורים בסביבה שיש בה מודעות קהילתית גבוהה או מסגרת שיכולה לעזור לילד להשתייך נעשית מאימת כשאין באותה סביבה אלטרנטיבות או כשדימויים משפיעים על ילדים ובני נוער בטווח רחב יותר מאשר בסביבה נטולת מודעות קהילתית.יש ילדים שמעדיפים לצמצם את פעילותם החברתית מתוך נטייה אישיותית ולא על רקע טראומה או חוסר הצלחה בילדותם עלולים לסבול מסביבה עתירת שייכות.

 

רצונות אופיניים לילדים רבים במערכת היחסים עם ההורים והתיחסויות מספקות

 

הודאה מילולית בטעויות שהורים עשו וקשורות לילדים קרוב לארוע ילדים בלי קשר לגילם מעלים טעויות שהורים עשו או עושים-חלקן מהסוג הפשוט כמו טעויות בנהיגה חלקן מורכב יחסית כמו ארוע שבו תגובה של ההורה לחבר הביכה אותם. הבעיה המרכזית היא שמקצת מההורים חוששים שסמכותם תאבד אם יודו בטעות, זה לא חשש מודע אבל פעיל. מקצת מההורים נוטה לא להגיב אחרים להכחיש, הורים שמסכימים או מבינים מתקשים לדבר על הנושא בלי לקחת לעצמם מרחב זמן לחשוב, זו אסטרטגיה בריאה, הורה שיצהיר שהוא חושב שיש אמת בעניין שילדו העלה אך הוא רוצה לחשוב על כך ולדבר בעוד זמן מוגדר יכול להרגיש נוח עם עצמו במצבים שהוא מרגיש מואשם ובו זמנית לתת לילדיו התיחסות מספקת.

שיחות על חלק מההחלטות הקשורות בחיי הילדים ושיתופם בהחלטה-יש החלטות קלות כמו חוגים ובחירת בייביסיטר ויש קשות כמו אלו שמתרחשות בתהליך גירושין או מעבר למקום מגורים שמרחיק ילדים מכל המוכר להם. ההרגשה שנעשה שיתוף והסבר עד כמה ניתן לשתף בהחלטות הקשות יכולים לרכך את הקושי.

לדעת על ארועים שהורים מסתירים מתוך הגנת יתר, בין אם אלו ארועים צפויים או ארועים שהתרחשו, קשה לאנשים לדעת מתי המוטיבציה שלהם להסתיר כדי להגן נוגעת כולה לילדים או שחלקה אליהם עצמם. מרוץ החיים לא מפנה זמן לדברים מפתיעים בתחום היחסים. הנטייה להסתיר או לשתף היא גם נטייה אישית וקשה למי שמשתף בקלות להבין את האחר, אבל במקרים רבים ילדים מבינים דרך חושים רגשיים שיש סודות בבית ואלו מפחידים אותם יותר מידיעה.

תקציב אישי בהתאם לגיל הילד ותפקידו העיקר  לחוש עצמאות מבחינת הילד ולפתח עצמאות מבחינת ההורה-עניין שיכול להיות טכני ויכול לבטא אמון.

ילדים עם קשיים לימודיים על רקע בעיות שונות

הצלחה בלימודים והצטיינות יכולה לחזק את הביטחון העצמי של כל ילד
אלא שלא לכל ילד יש עניין בכל התחומים במערכת הלימודים, לא כל ילד יכול לחיות בהרגשה טובה עם עצמו כאשר באחד מתחומי הלימוד שלו או בשלושה מהם יש לו ציונים נמוכים.

ולעומת זאת בעולם האמנות או העשייה החברתית הוא מרגיש מאוזן וטוב ומצליח

השאלה- האם ניתן לא לדחוף את ילדינו להצטיין בלימודים?!! אינה תאורטית, לחלק מהילדים הציפייה הקבועה הזו היא מכשלה בפני עצמה.
השינוי הנדרש אצל הורים המבינים את מצבו הייחודי של ילדם הוא עמוק, אישי ובלתי משווה, לא לעצמם, לא להשגים שהיו או יש לילד אחר שלהם או להשגיו של הבן או הבת שמגלים התנגדות לבית הספר לאחר ששנה או שנתיים קודם לכן הרגישו בו נוח.

שיר לשעת קושי עם ילדים-מתוך הספר צריף קטן כתבה לאה גולדברג

פורסם ב1959 ע"י ספריית פועלים

"הייתי אתמול בבית הדודה
אמרתי "שלום" ואמרתי "תודה"
אמרתי "סליחה" ו"בבקשה"
שאלתי תמיד: זה מותר? את מרשה?
ואינני יודע כיצד זה קרה-
לפתע נכנס בי הילד הרע
ואמרתי לה "את טפשה!"

טיפול בהפרעות קשב באמצעות הדרכת הורים

הפרעות קשב וריכוז הן תופעה שהולכת ומתפשטת, מאחר שיותר אנשים ותלמידים מזהים את עצמם כסובלים מהפרעות אלו השתנה היחס מהטלת ספק ביכולת המחשבתית של תלמידים להבנה שדרושים להם כלים ייחודיים ללמידה, זמן נוסף או תנאים שמאפשרים בידוד מרעש.

יש הורים שמגלים שהעזרות בתרופות מתאימה לילדם יותר מאשר דרכי לימוד ייחודיות ויש שאינם רוצים לערב תרופות ומנסים דרכי הוראה אלטרנטיביות, בתי ספר שמעדיפים למידה בקצב אישי או מתרכזים באמנות. למרות היתרון הרב שיש לגישות השונות מתברר כי אלו שמגלים הפרעות קשב וריכוז נדרשים להתמודדות קשה יותר כדי לתפוס מקום בחברת השוים. מאחר שבעולם המודרני קשה למצוא ערוצי הצלחה שאינם דורשים תעודות אקדמיות כולל תחומי האמנויות והיצירה נמצאים גם הורים לילדים הסובלים מקשיים אלו בתהליכי התמודדות.

אחת הדרכים להתמודדות הורים היא תמיכה מעשית בילד כאשר הוא נדרש לשיעורי בית, הכנה למבחנים ועוד. חלק מהמשימות שבהן יכולים הורים להקל על ילדיהם הן: קריאה בקול לילד וסיכום עם הילד של עיקרי הדברים, צמצום מידע לעיקר, זיהוי הדרך הקלה לזכירה על ידי הבחנה בין ארגון ויזואלי או גרפי לארגון קולי, אפילו זמזום או השמעת מנגינה בזמן קריאת הסעיפים העיקריים.

מי שמתקשה ליזום לבד מוזמן להדרכה בעניין

מה רוצים ילדים?!!!

בספרה של רות קראוס שאייר מוריס סנדק האהוב נאמר: בוץ הוא כדי לקפוץ, להחליק, ןלצעוק:  דודלידודלידו

ריבים ומאבקים בין בני זוג והשפעותיהן החיוביות

כאשר בני זוג רבים ללא נוכחות הילדים, בנושאים עכשויים וכש"פנקס החשבונות" בינהם אינו מרכז העניין זה יכול להיות ארוע חיובי לזוגיות ואפילו ארוע מקרב.
מדוע?
חלק ממצבים כאלו מעיד על העדר פחד מהתוצאות של הריב או מהמשכיותו בצורות אחרות, הזוג שבתמונה נראה לכאורה נטול שליטה ברגשות אך אם אין פחד כפי שנראה בתמונה לקרבה גופנית בזמן ריב סביר שיש אמון הדדי, במה? במאזן הכוחות, בכוח שכל אחד מהם חש שיש בתוכו, בהעדר הפחד לבטא כעסים.

כשמציגים מצב שמקובל לחשוב עליו כשלילי באור חיובי כדאי לשאול מה האלטרנטיבות. העדר ריבים יכול להעיד על פחד מריב וצבירה של עוינות שעלולה להתפוצץ בשלב זה או אחר, העדר ריבים יכול להעיד על קיפאון ביחסי הכוחות, חשש לשנות מצב "בטוח" בלי שיהיה באמת בטוח. הרשימה ארוכה.

הבעיה המהותית היא מהו טווח ההשפעה של ריבים בין הורים על ילדים?
מאחר שכל אחד מהם מגיב בהתאם לאישיותו הדרך הבטוחה היא לשמור על הצורך לברר עניין בין בני זוג למצב שאין בו נוכחות של ילדים. יש עוד אפשרויות כמובן, איש ודרכי חייו.

העיקר הוא לתת לזה מקום, לא לפרש זאת כמצב שבהכרח מרחיק, כי מי שיודע לריב יודע להתפייס.

איזה מהרגשות הכתובים ברשימה שולט בכם זמן ממושך? איזה מהם מופיע כשאתם עם ילדיכם?

עצב:  צער, יאוש, דיכאון, חוסר תקוה, פסימיות, דחייה,

כעס: תסכול, רוגז, מצוקה, זעם, אלימות

רגשות שמחה: אהבה אופטימיות, שלווה, אופוריה, שביעות רצון

רגשות בהלה: חרדה, עצבנות, מתח , אי שקט, פחדים, הימנעות,

רגשות אשם: בושה, אי נוחות, מוטרדות

הדרכת הורים ביחס למצבים חברתיים ובהתאם לשלבי התפתחות

שלבי ההתפתחות שיוגדרו בפוסט זה יהיו לפי אריקסון שהתבונן בהתפתחות ילדים כפתרון קונפליקטים בין צרכים ביולוגיים פנימיים לבין דרישות וכוחות חברתיים.    השלבים הם: שלב הינקות 0-1, מאופין באמון לעומת חשדנות. שלב הילדות המוקדמת 1-3, מאופין באוטונומיה לעומת בושה. גיל המשחק 3-6, מאופין ביזמה לעומת אשמה. השלב שבין 6-12, יצרנות וחריצות לעומת רגשי נחיתות. 12-18 שלב גיל ההתבגרות שאפיונו זהות לעומת טשטוש זהות. הורים נוטים ל"דאוג" ליכולת של ילדיהם ולעקוב בחשש וגאוה אחר התפתחותם. זוהי נטייה בריאה כל עוד הילד לא חווה חוסר אמון ביכולותיו. קשה לשרטט את הקו בין עיסוק יתר במצב הילד לעיסוק בריא. הבנת השלבים והיכולת של הורים להשפיע לטובה יכולה לסייע לילדים לחוות תמיכה וחוזק ביחסים עם הוריהם.
הורים לילד ראשון עסוקים מטבע הדברים בגיל 0-1 ביכולת שלהם ושל ילדם לגדול לפי שלבי ההתפתחות המוטורית הכתובה בספרים ובהמשך בגילאי 1-6 בשילוב בין יכולותיו המוטוריות, החברתיות והקוגניטיביות של הילד. הורים המודעים לנטיות האישיות שלהם עצמם יכולים ביתר קלות לקבל את ילדם גם כאשר אינו מראה הצלחה בכל שלבי ההתפתחות. העברה בינדורית מתבטאת בלי שנוכל לשלוט בכך גם אצל מי שמודע לה ומנסה לנטרל אותה.כאשר נולד הילד השני מופנים העיסוק המחשבתי וההתבוננות של ההורים ליכולתם לספק לשני הילדים את צורכיהם בלי שיפריעו זה להתפתחותו של האחר. התחרות בין שני ילדים ראשונים במשפחה, הקרובים זה לזה בגיל מעודדת את התפתחותם ומקדמת את שניהם.
קשה להורים לא מעטים להכיל מאבקים בין ילדיהם, האמונה שביכולתם למנוע את הצורך במאבק כזה היא שמשבשת את יכולת השיפוט שלהם. ניתן לצמצם את זמני המאבק אם מארגנים נכון את הזמן אך סביר שבמחשבתו של הגדול מבין הילדים יסוד המאבק הוטבע כשנכנס ל"מגרש" הבלעדי שלו שחקן שני. היחסים בין שני אחים בהרכב מיני כלשהו הם חלק בלתי נפרד מהתפתחותם החברתית והיא יכולה לאפיין את השלב שבין גיל שש לגיל 12 בין אם מדובר בילד יחיד במשפחה ובכל מבנה משפחתי שהוא. הורים יכולים להתערב מבחינה חברתית רק בחלק משלב החביון המוגדר בגילאי 6-12, ילדים מעטים מוכנים לקבל עזרה חברתית ולו גם עקיפה אחרי גיל תשע.
רובנו רגילים לחשוב על גיל ההתבגרות כגיל של מרד, התנהגויות לא צפויות, שינויי מצב רוח, כל זה נכון אלא שחסר לנו המבט על גיל ההתבגרות כגיל של הגדרה עצמית וחיפוש זהות. הצורך להתרחק מההורים שאינו מודע ואינו נשלט היא תנאי הכרחי להגדרה עצמית וחיפוש זהות.
יש הורים שעסוקים יותר בתחום הקוגניטיבי ויש שעסוקים יותר בתחום החברתי, רובנו נוטים לראות את החלק החסר ומתקשים לבטוח בילדינו שישלימו את החלק שעדיין אינם נוטה לו בטבעיות בכוחות עצמם. מאחר שיש כמה תאוריות על התפתחות רצויה של ילדים התאוריות אינן מספקות ואנשי המקצוע מתבקשים לסייע בתאום הציפיות של ההורים ויכולתם הרגשית ובין אישיותו של הילד ונטיותיו.

הצילו סרטנים-היחס לזוחלים לא מוכרים והכוונה של ילדים

הסרטנים שבצילום חוששים מבני אדם יותר מאשר בני אדם מהם. ילדים שקרובים לטבע אינם חוששים ממגע איתם או יודעים שמוטב להתבונן בהם ולא לגעת כדי להנות מנוכחותם. רובם אינם מזיקים אך הורה שרוצה להשאיר לילדיו חויה חיובית מוטב שיכוון את ילדו לבחון את אורחותיהם ולעקוב מה מאפשר להישאר קרוב אליהם. זאת במקום לתת לילדים הנוטים לגעת לעשות זאת.

טעויות בהבנת המציאות אצל ילדים-הדרכת הורים

 "לג'ירף יש צואר ארוך,
הוא יכול לראות אוטובוס לפני
שהוא יוצא ושמש לפני שהיא זורחת
כל מה
שאנחנו
רואים,
הג'ירף
רואה
לפנינו"

כתב יונתן גפן, פורסם בספר, הכבש השישה עשר, הוצאת דביר


השאלה המתבקשת:" האם לתקן טעויות מסוג זה בהבנת המציאות"? יכולה לקבל כמה תשובות:

1. לא ולא!!!
2. תלוי בגיל
3. הכול קשור בסגנון התיקון ובמטרתו, אין סיבה למהר ולתקן, מוטב להבין מה המשאלה הפנימית של הילד שיצר לעצמו "טעות כזו" האם זו אכן טעות?

קשרים סמויים בין תסכול בזוגיות לבעיות בתקשורת עם ילדים

ריקנות, חוסר שלמות, ציפיות רומנטיות, תלות, אכזבות, רעיונות, זוהי רשימה קצרה לסיבות לא רלונטיות שמפעילות אנשים רבים במערכת יחסים זוגית ובמיוחד כזו שיש בה ילדים.

מבלי לשים לב מפנים הורים לא מעטים את התסכול מבן או בת הזוג כלפי הילדים, בין אם על ידי יצירת "קשר זוגי" במובן הרגשי עם אחד הילדים או על ידי ביטוי התסכול מהילד או הילדה.

הדרכת הורים מיועדת פעמים רבות לפרק את הקשרים הפחות נראים והיותר מזיקים בין הורה אחד לילד אחד מסוג זה ולהפנות את ההדרכה ליחסים בין ההורים.

מובן שיש סיבות נוספות שבהן דרושה הדרכת הורים אך ברובן חוזק הזוגיות הוא הדרך לארגן תנאים שבהם יקבלו הילדים את מה שחסר לתפקוד טוב ולהתפתחות.

התנהגות מרצה או חסרת שליטה עצמית אצל ילדים

קשה להבדיל בין נטיית התנהגות שמקורה בדוגמה של ההורים לכזו שמקורה בשלב התפתחות או צורך אישיותי. הצורך להבדיל מתעורר כאשר התנהגות הילדים קשה לסביבתם כגון: דיבור שאינו מכבד מבוגרים, אי שקט כללי, חוסר תשומת לב לסביבה ועוד.
ילדים נוחים לסביבתם סובלים לעתים לא פחות מאלו שאינם נוחים. הם אינם מודעים לחשש ממשוב שלילי מהסביבה שהוא פעמים רבות הרקע להתנהגות המרצה.
ההבדלה שהוצגה בתחילת הדברים יכולה לסייע להורה שרוצה להקל על ילד/ה הנמצאים באחד מהקצוות. הקושי להימצא באחד מהקצוות קשור בתגובתיות מוגזמת של הסביבה ובהרגשה שהדברים קורים גם כשאני, הילד מכוון את עצמי לשליטה עצמית

דרכים רבות להביע אהבה

"בנקיק נסתר בצוקים אילה שותה מים", "אילה מה לי ולה אלא אהבתי"

כך כתבה חברתי דבורית בן שאול על הציור שבתמונה כשציטטה משפטים משיר של יונה וולך

כולנו נסיכות היישר מה "הנסיכה על העדשה" הדרכת הורים

מה יכול להיות יותר טוב מנסיך שבוחר לו את בת זוגו לפי מבחן נסיכות? הרי כולנו רוצות להיות נסיכות במובן זה או אחר ואם אנחנו לא מצליחות אנחנו מעבירות לבנותינו את השאיפה שלא מומשה. לא צריך מילים בשביל זה.
לכן השאלה היחידה שנותר לשאול במסגרת הדרכת הורים היא-"איך להימנע מהעברה של רצונות שלא מומשו בדור ההורים אל דור הילדים"?

צילומים משפחתיים כייצוג של יחסי משפחה-הדרכת הורים

אני אוהבת את הצילומים הישנים בשחור לבן מכמה סיבות, בעיקר כי המצולמים לא מתבקשים לחייך אן לא ציפו מעצמם לחייך. הביום של התמונות כמו זו שלמעלה מדגים את הנוכחות המשפחתית דרך מבט ישיר אל המצלמה וארגון הקרבה הפיסית בין המצולמים.
מובן שלפנינו משפחה, הבה ליד האם זוכה לחיבוק כי כך אמהות מתנהגות, הבן ליד האב ידיו אסופות, לא ברור אם מרגיש לא נוח או שלא מצא מקום אחר לידיים. יש מתח באחיזת הגוף אצל כולם, האם הילדים מבינים שהם מייצגים את האנושות כולה ולא רק את משפחתם הקטנה?

העברה בינדורית

בין המושגים המסייעים לחשיבה על משפחות ואפיוניהן,  העברה בינדורית היא מושג רווח. פן אחד של המושג מבטא את הנטייה של רוב בני האדם להביא למשפחה שהם מקימים את הערכים, ההרגלים וסגנון היחסים עם בני הזוג והילדים מבלי שהם מודעים לכך. הסיבה לנטיה זו פשוטה ביותר, משפחת המוצא, המשפחה שבה גדלנו היא הדוגמה היחידה שהכרנו מקרוב. אנשים שחוו ארועים קשים נוטים לחשוב ש"להם זה לא יקרה" שהם יעשו הכול כדי לא לחזור על השגיאות של הוריהם אך בשלבים מאוחרים יותר בחייהם יכולים אותם אנשים לגלות כי למרות שלא התכוונו לכך חזרו על חלק מה"טעויות" שחוו. המושג טעויות הוא גמיש מאוד ולכן הופיע במרכאות. מלבד אלימות פיסית ומילולית שאינה ניתנת כאן לדיון יכול מושג זה לבטא קשיי תקשורת עם ילדים בגיל ההתבגרות, ההשפעה שיש למאבקי כוח בין הורים על ילדים, המהירות שבה אנו כהורים פועלים לעתים הן מסיבות של צורך והן עקב אישיותינו, לדוגמה מי שבביתו ענו תמיד בחיוב נוטה לענות תמיד בחיוב לילדיו ומי שתמיד שמע תשובה שלילית נוטה לענות בתשובה שלילית. זוהי פעולה מהירה מכדי שתהיה רלונטית בכל המצבים.

כדי שיוכל אדם להגיע למשפחתו עם "פיסת החיים" שלו, הייחודית לו ולהכיל את בן זוגו כך שמאבקי הכוח שצפויים להם על רקע שונות בתפיסה ההורית יצומצמו דרושה עבודה.

עם השנים והתמעטות הלחצים יכולים יותר אנשים להביט "מעין הנשר" על תפיסות שונות וליצור שיבוץ הולם של הפיסות של שני בני הזוג, שתי משפחות המוצא ונטיות אישיות של ילדיהם. לעתים מגיעה יכולת זו באיחור וחבל. האיחור אין פרושו פרדה או יחסים קשים. איחור יכול להתבטא בהעברה בינדורית לילדים שאינה כפי שהוריהם התכוונו.

הדרכת הורים וקריאה בקול לילדיכם בשנים שביכולתם לקרוא לבד

אני אוהבת מאוד ספרות ילדים, יותר מזה אני אוהבת ספרות ילדים שנועדה למבוגרים או לילדים ולמבוגרים, נהניתי לקרוא בקול לבנותיי ולכן המשכתי לקרוא להן אחרי שלמדו לקרוא. בשנים שעסקתי בהקניית קריאה וכתיבה ובמקביל ניסיתי להשפיע על מורים לעודד קריאה הבנתי עניין פשוט וחשוב.
הורים רבים מפסיקים לקרוא לילדיהם לאחר שהילדים רוכשים יכולת לקרוא. לא מתוך עצלות או התחמקות אלא כי הם מאמינים כי כך יעודדו את יכולת הקריאה שלהם.
אלא שניסיוני במסגרת עבודתי בבתי ספר הראה מצב הפוך, ילדים רוצים לקרוא כהרגל חיים אם ולאחר שחוו קריאה בקול של הוריהם גם בשלבים שביכולתם לקרוא לבד

1. אפשר למצוא כמה הסברים חשובים לעניין אך הם לא העיקר, אתן רק כמה מהם: יכולת הקריאה של ילדים עד גיל שמונה אינה מאפשרת להם לקרוא ספרים שמתאימים ליכולתם האינטלקטואלית והרגשית. התסכול הכרוך בקריאת ספרים שאינם מתאימים להם עלול להשאיר חויה המקפיאה את עניינם בקריאה ומונעת מהם לנסות בהמשך חייהם לקרוא.
2. הבחירה של ההורים להפסיק את טקס הקריאה לפני השינה יכולה להיות מובנת באופנים שאינם מוכרים להורים ובעיקר עלולה לגרום להעדר דוגמה שקריאה היא הנאה.
3. העדר חויה משותפת ביחס לספרים מצמצמת את עניינם של ילדים בספרים.

הדרכת הורים בשימוש בספרים

הגבר שבתמונה יכול לשנות את אחד הדימויים הנפוצים על גברים, "גברים מתקשים להתנהל במצב הדורש פעולה בו זמנית"
בין אם הוא אב, דוד או בייביסיטר הוא מצליח לעניין שני ילדים בהפרש גילאים של שנתיים עד כמה שניתן להבין מהתמונה באותו ספר. וזו כשלעצמה יכולת מעניינת.
למפגש כזה של שני ילדים עם ספר אחד בהנחה שהם אחים יש יתרונות רבים, יש כאן חינוך לשיתוף ( שיתוף במרחב כדאי שלכל ילד תהיה ברך אחת של המבוגר ושתימצא דרך להסכים על התוכן המסופר במקרה שבחירת המבוגר לא מספקת)
דרך הדגמה פעלה ולא רק דרך מילים, יש כאן חוויות משותפות ואולי הזדמנות לשלב כוחות ומעמדות.

מתי כדאי לפנות לייעוץ זוגי או לליווי משפחתי

מצבים שבהם הדפוסים ה"עסקיים" המסדירים את התנהגותם של חברי המשפחה אינם ברורים כגון: אבדן הסמכות ההורית, העדר הגדרת תפקידים, רגשות טעונים ו"שליליים "של הורה כלפי ילד. התנהגות חריגה של ילד מילדי המשפחה בבית הספר או במסגרת אחרת. העדפה בולטת של אחד הילדים על ידי ההורים, מתחים של הורים עם הוריהם המבוגרים על רקע יחסי הסבים והסבתות עם הנכדים. קשיים של בן משפחה כלשהוא (הורה או ילד ) להתמיד בדרישות מסגרת עבודה או למידה.