חופשת הקיץ החלה היום וכל הורה לנער/ה בגילים שבין 12-18 מודע לסכנות שעלולות לקרות לבנו או לבתו. עודף הזמן והרצון לחוות דברים חדשים, מאתגרים ומעניינים אינו שייך לקבוצת בני נוער מוגדרת. הוא חלק מחייהם של רבים.
מי שלא שייך לארגוני נוער, נעדר תחביב שמעסיק אותו או מנותק מתחבורה ציבורית חשוף מעט יותר ביחס לאלו שכן שייכים.
אין תשובה אחת או שתיים לטיפול בקושי. אני נוטה לחשוב שהבחירה של ההורים לבני נוער נמצאת בין שני כיוונים שונים לחלוטין:
אמון מוחלט, ללא מעקב או חשש משדר ביטחון ומרגיע את ילדינו ברמות שהם עצמם אינם מודעים לו. לעתים כדי לספק תנאים נוחים לאמון כזה אפשרו מסיבות בביתכם או ארוח מתמשך, שנו את סדר היום שלכם, אם תתחילו לעבוד מוקדם יחסית ותסיימו מוקדם יחסית יהיו פחות שעות "ריקות ממעש" או "ריקות מחברה" לבני נוער שמתעוררים מאוחר.
הכיוון האחר: מעקב אחר מעשים, הוצאות כספיות, מצבים של שינה ללא הפסקה, חברים חדשים שבחברתם יש ביטוי להעדר גבולות, העדרות בלילות עד שעות הבוקר המוקדמות. קשה להודות שאין לנו אמון בילדינו ולכן נקודת המבט שמניחה שכל אחד יכול לטעות היא שפויה ומסייעת,
ככל שהמעקב אינו גלוי הוא יעיל יחסית.
צורך של בני נוער בפרטיות יכול להראות כמו הסתרת הגרוע מכל, הניחו לציפיות שלכם מהשפעת החינוך הטוב שנתתם ותהיו נוכחים.
כל אדם וכל בני הנוער חשופים לרצון להתנסות, להשפעות שליליות ומכוונות.
שקלו לאפשר התנסות אתכם או בחברתכם כדי שה"טעימה הראשונה" תהיה מוגנת.
ובעיקר שחררו למרות כל הכתוב כאן
