ומה פירוש מתחתנים עם האדם ה"לא נכון"

מי שכתב את הפסקה שהבאתי בבלוג הקודם התכוון לפי הבנתי שאנו חשים כי זהו ה"אדם הלא נכון" משום שאינו עונה לאוסף הציפיות שהבאנו מהבית. הציפיות שראינו בסרטים וקראנו בספרים. בין אם היו אלו סרטים וספרים שהסתיימו בטוב ובין אם עסקו בפרדות,
לספרות השפעה על עמדותינו מבלי שנבחין בכך ואחת השאלות החשובות בהדרכה הורית היא האם אנחנו רואים את האדם שמולנו?
בן הזוג? הבת המרדנית? הילד הטוב? זה שדואג לאחרים ולא לעצמו? הילד המסתגר בעצמו?

כיצד נראה אותם בעודנו עסוקים בעצמנו או בדעות שלנו עליו?

"למה אנחנו מתחתנים עם האדם הלא נכון"? (מתוך כתבה של אלן דה בוטון, ניו יורק טיימס. תורגם ל"הארץ")

עלינו להחליף את התפיסה הרומנטית בהכרה טרגית (וקומית לעתים) בכך שכל אדם יכול לתסכל, להכעיס, להרגיז, להטריף את הדעת ולאכזב אותנו — ושאנחנו (בלי כוונת זדון) נעשה אותו דבר למישהו אחר. תחושת הריקנות וחוסר השלמות שלנו יכולה להיות אינסופית. אבל שום דבר מזה אינו חריג או מהווה עילה לגירושים. הבחירה למי להתחייב היא לא יותר מזיהוי של סוג הסבל הספציפי שלמענו היינו רוצים להקריב את עצמנו.

תפיסת העולם הפסימית הזאת מציעה פתרון להרבה מהמצוקה והחרדה שמלוות את הנישואים. זה אולי נשמע מוזר, אבל הפסימיות מקילה את הלחץ היצירתי המופרז שהתרבות הרומנטית שלנו מפעילה על הנישואים. חוסר ההצלחה של בן זוג מסוים לגאול אותנו מייסורינו ומצערנו אינו טיעון נגד אותו אדם ואינו אות לכך שהקשר ראוי להיכשל או מצריך שיפור.

הגישה הנראטיבית בטיפול זוגי ובהדרכת הורים

ההקשבה הנרטיבית שמטפלים בגישה זו מדגימים להורה את ההבנה שהחיים הם מראה בלתי פוסקת. מראה לאישיותנו.

מטפל/ת שאומר/ת לבני הזוג "שניכם סובלים" מעבה את הנרטיב המשותף ועוזר להם לדבר ולהרחיק את הבעיה. ההבדל מדרכי טיפול אחרות שבהן יש שיוך של בעיות מסוימות לכל אחד מבני הזוג הוא שבני הזוג בגישה הנרטיבית מתמודדים יחד עם הבעיה.

ההנחה של גישה זו היא שאדם מסופק הוא לרוב אדם שלקח אחריות ולכן הצליח למצוא משמעות.

דימויים על מבנה המשפחה לפי ציורי ילדים

הילדה שהתבקשה לצייר משפחה העדיפה להעזר בצמחים מהגינה כדי להמחיש את ההרגשה שלה ביחס למשפחה. קשה לדעת אם אלו הם הדימויים שבאמת נוכחים בחייה או שהיא משערת שלכך ציפו המבוגרים שביקשו ממנה לצייר.

הדימויים שלה על משפחה ברורים מאוד, האב פחות צבעוני מהאם וכנראה פחות יפה, במשפחה יש שני ילדים, (דבר התואם את משפחתה) הילדים צריכים לייצג את שני בני המינים, (בשונה ממשפחתה) והאחות נמוכה מעט מהאח. בין האח לאחות אין הבדלים בצבעוניות. אך לאחות צבע תואם לצבע האם.

הייתי רוצה לדעת אם אפיונים צורניים אלו תואמים את עולם הציפיות שלה בתחומי הדינמיקה הזוגית והתפקודית, אך אין באפשרותי לבדוק זאת.
במפגש הדרכת הורים לעתים קל ולעתים פחות קל להעזר בציור שכזה.

אתגרי ההורות-סיבות להדרכת הורים

היקף הגירויים שילדים נחשפים אליהם בתקופה זו והיקף המידע עולה בהרבה על אלו שהוריהם נחשפו אליהם כילדים. זו הסיבה המרכזית לצורך בהדרכת הורים. הורים עובדים מתקשים שלא להשאיר בבית ילדים בשעות שלאחר בית הספר ללא השגחת מבוגר, השגחה כזו יכולה רק במעט לאזן את הגירויים שניתנים על ידי מסכים למיניהם, החל בטלויזיה וכלה במחשבים, פלפונים, משחקים ואפליקציות העוברים דרך המסכים.
ההרגלים לקבל מידע, הנאה וסיפוק דרך המסכים בקלות יחסית בהשואה לכל דרך אחרת כגון: ספרות, אתגרי מחשבה במשחקים לא וירטואליים ותקשורת אנושית מקשים על הורים לארגן סדר יום תקין ולכוון את סדר העדיפויות של ילדיהם.
במצבים אלו הדרכת הורים יכולה לתת להורה כוח לתפקד כבעל סמכות, להבין את תפקידו ולארגן מחדש את כללי הבית ודרכי התנהלותו.

זה לא חייב להיות עיסוק בבעיות-הדרכת הורים

מה יכול להתרחש בהדרכת הורים

הסתכלות משותפת של בני זוג על  "נורמות משפחתיות" נורמטיביות ואישיות. הכרות מעשית או דמיונית עם מערכות יחסים בין בני הבית של משתתפי הסדנה. חשיבה על נושאים כגון: סגנונות הצבת גבולות, עקביות וחוסר עקביות בתגובותינו כהורים, הסכמים לא מודעים וארגון הסכמים מודעים. שיתוף פעולה, חלוקת תפקידים בבית, מעמד הילדים וההורים.
כאשר הורים שמגיעים להדרכה 

מתארים את הציפיות שהם זוכרים שהיו להוריהם מהם בילדותם הם לומדים הרבה על עצמם כהורים בהווה,  השיחה תתמקד במתח בין הציפיות שלנו מילדינו לבין הציפיות שהיו מאיתנו כילדים.

תמונות המיצגות רגשות ומיתוסים שראוי לבדוק בהדרכת הורים

למרות שילדינו גדלים בעולם פתוח וחופשי יחסית לעולם שאנו גדלנו בו רעיונות ומיתוסים לא מעטים ממשיכים לפעול במחשבתם ובחייהם מבלי שיהיו מודעים להם. אחד מהם הוא המיתוס שהאהבה נמצאת אצל הנשים, ליתר דיוק המיניות נמצאת אצל נשים. אחת ההוכחות לתפיסה הזו היא תמונות העוסקות ברגשות. כמה פעמים ראיתם תמונה של גבר המייצגת אהבה או מעוררת מחשבות על אהבה? 

איך מרגישים ילדים בצילומי בית הספר-הדרכת הורים

יש ילדים שאוהבים להראות ויש כאלו שלא.
הייתי שמחה לשאול את הילדים שצולמו איך הרגישו, בינתיים אני משערת שהעומדים מאחור ובצד העדיפו את מקומם.
מה זה עושה להם? הקונפליקט בין להיות כמו כולם או כמו שהמורים מכוונים לבין רצונם האמיתי שההצהרה עליו מחיבת חריגות.

ארועים משפחתיים ותפקידם בעיצוב המשפחה

אפשר להבין את התמונה כחוסר מזל והפרעה של כוחות הטבע לארוע כה חשוב, אפשר גם לחשוב על הבעייתיות שיש סביב ציפיות מארוע אחד, אירוע שנותנים לו משמעות רבה שמזמינה אכזבה ולו רק מעודף הציפיות.
מובן שאין מרשם למידה שיכולה לעורר משהו מחדש ושמונעת ציפיות מוגזמות, עצם הכוונה יכולה להועיל

הדגמה למפגש הדרכת הורים

בני הזוג שיצרו את הקולאז' התכוונו לתאר בו את יחספ לזוגיות ולמשפחה. לא נכנסנו לפרשנויות. כמדריכת הורים שאלתי שאלות שעזרו לי להבין את יחסו של כל אחד מהם לנושא ואת היחס המשותף לשניכם.
נוסף להזדמנות לעצור לזמן מה להביט על עצמם ולהבין הם התחילו לשאול את עצמם שאלות על דברים מובנים מאליהם בזוגיות שלהם.

מגע מסייע לתקשורת בין הורים לילדים

המגע הוא דרך לדלג מעל קשיים מילוליים, להעביר תשומת לב ויחס, להיות במצב תקשורת עם האחר ללא סיבה,
בני אדם לא נוהגים בציבור כמו בעלי חיים ומוטב כך, אך ילדים רבים יוכלו להעזר במגע פשוט גם בגילאים שבהם המגע פחות מקובל. הנוחות לגעת כתקשורת וכתמיכה בילדים מקובלת בגיל הרך ופחות בגילאי בית הספר. כשנמצאים בסביבה שבה מגע בין הורים לילדים בגיל ההתבגרות הוא דבר מקובל מרגישים נוח יותר בעניין. אפשר ליצור זאת בבית ולדעת מה מתאים למי.