כהורים
כולנו יודעים שילדינו מושפעים ממצבי הרוח שלנו. לרוב לא מדובר במצבי רוח מסוג
שינויים קיצונים בסגנון ההתנהגות, גם במצבים כגון: רמת הלחץ שרבים נמצאים בהם כשהם
עובדים מהבית בזמן שילדיהם צריכים תשומת לב, (בין אם כהמשך לעבודה מחוץ לבית ובין
אם בבית בלבד.) מתחים מסיבות אחרות, רצון להתרכז לבד בעניין כלשהו, עייפות נפשית
ופיסית, אנו קולטים תסכול מילדינו
ותמהים למה הם לא יכולים להיות עם עצמם לזמן מה. מתברר שהמשימה קשה להם ככל שאנחנו
ההורים זקוקים במיוחד לשקט.
יכולות של ילדים
להיות עם עצמם הן שילוב של גיל, נטייה אישיותית, סגנון התקשורת בבית, דוגמאות של
אחים גדולים. הן יכולות להיות גם תוצאה של אימון ואמון. ילד שיודע שההורה יתפנה
אליו כי כך הבטיח ילמד ביתר קלות לאסוף את עצמו, במיוחד אם נעשתה לשם כך הכנה
בשלבים.
זה לא פשוט כמו שזה
כתוב וזה אפשרי.
