גישות שונות להדרכת הורים

הדרכת הורים נעשית נחוצה בישראל ככל  שילדים מושפעים מסביבתם לא פחות מאשר מהוריהם, מצב זה מגדיל את הפער בין תרבות ההורים והילדים ומקשה על תקשורת ועל קבלת סמכות ההורים. מקצת מהגישות המוצגות כאן הן גישות טיפוליות ואחרות גישות חברתיות וחינוכית. טווח ההצעות בתחום הדרכת ההורים והטיפול המשפחתי היום בישראל מתחיל משיקום הסמכות ההורית לפי ד"ר חיים עומר דרך גישת איכה, וכן מכון אדלר ואנשים שלמדו במכון אדלר ונתנו לגישה עיבודים שונים. גישות הcbt  למיניהן נמצאות במרכז הטווח, הן מתמקדות בהתנהגות ולכן מתייחסות למצבים המסתירים גבוליות וחוסר איזון רגשי. בקצה השני נמצאות גישות המתמקדות בילד ובאוירה המשפחתית לא פחות מאשר במסגרת ובסמכות.

הרקע להאשמות הדדיות בין בני זוג לגבי תפקוד הורי

רוב הזוגות מתחילים את חיי הנישואים שלהם עם ציפיות שנישואיהם יהיו דומים ככל שניתן למודל שראו ביחסים בין הוריהם. מאחר שרבים אינם יודעים כיצד נבנו היחסים בין זוגות ההורים, איזה חלק ממנו הם עצמם מודעים ואיזה חלק אינם יכולים להבין הנטייה הרווחת היא יחס שמעדיף את המודל המוכר עם תיקונים מעטים. חלק מהתהליך המחזק את הזוגיות הוא הבנת המודלים וניסיון לגשר בינהם. הצורך לגשר על הבדלים בין שני המודלים נעשה חשוב יותר כאשר נולדים ילדים. התפקוד המשותף נחוץ להתנהלות הזוגיות וליכולת להיות הורים המתפקדים כגוף אחד, חלק מתהליך הבנת העקרונות ביחסים עם הילדים מתברר בשנים הראשונות של ההורות. מוטב שהבנת המשותף והשונה בין ההורים תסתיים עוד לפני שהילדים מבינים את ההבדלים ומנסים להשתמש בהם לצורכיהם. הבנות אלו משפיעות על קרבה וריחוק בין בני הזוג כהורים, ככל שהילדים גדלים תאום הציפיות אינו רק צורך המקדם את רמת התפקוד המשותפת אלא גורם חשוב בסמכות ההורית ובחלוקת הנטל בין בני הזוג. אצל חלק מהזוגות המשא ומתן על חלוקת הנטל הוא חלק מהצמיחה הזוגית. במצבי עומס גוברת הנטייה להאשים את האחר בתפקוד לקוי ולצמצם את ראיית היכולות ביחס לחולשות.

מי שיודע לריב יודע להתפייס

כאשר בני זוג רבים ללא נוכחות הילדים, בנושאים עכשויים וכש"פנקס החשבונות" בינהם אינו מרכז העניין ריב יכול להיות ארוע חיובי לזוגיות ואפילו ארוע מקרב.

 מדוע

חלק ממצבים כאלו מעיד על העדר פחד מהתוצאות של הריב או מהמשכיותו בצורות אחרות, אם אין פחד  בזמן ריב סביר שיש אמון הדדי, במה? במאזן הכוחות, בכוח שכל אחד מהם חש שיש בתוכו, בהעדר הפחד לבטא כעסים.

כשמציגים מצב שמקובל לחשוב עליו כשלילי באור חיובי כדאי לשאול מה האלטרנטיבות. העדר ריבים יכול להעיד על פחד מריב וצבירה של עוינות שעלולה להתפוצץ בשלב זה או אחר, העדר ריבים יכול להעיד על קיפאון ביחסי הכוחות, חשש לשנות מצב "בטוח" בלי שיהיה באמת בטוח. הרשימה ארוכה.

הבעיה המהותית היא מהו טווח ההשפעה של ריבים בין הורים על ילדים

מאחר שכל אחד מהילדים במשפחה מגיב בהתאם לאישיותו הדרך הבטוחה היא לשמור על הצורך לברר עניין בין בני זוג למצב שאין בו נוכחות של ילדים. יש עוד אפשרויות כמובן, איש ודרכי חייו.

העיקר הוא לתת לזה מקום, לא לפרש זאת כמצב שבהכרח מרחיק, כי מי שיודע לריב יודע להתפייס.

חגיגה בלי עוגה בונה משפחתיות

טקסים, מנהגים, ציון ארועים וחגיגות הם בין הדברים שבונים משפחות. בעידן של שנות האלפיים בישראל קל יותר להקל ראש בשמירה על העקביות בעניין, הגיוני יותר לפעמים לחסוך כסף מארוע בשנה אחת כדי לבלות באופן משמעותי יותר שנה אחר כך. אלא שבציון ארועים משפחתיים ההיגיון הוא אחר.
לכן אני מציעה לנתק בין ההחלטות על ציון הארוע לבין עלותן, כלומר לציין כל ארוע בדרכים הצנועות ביותר שניתן, בפורום שמרגישים בו נוח ולא לדלג על אזכור הארוע בין אנשים נוספים, מעטים ככל שרוצים.

כי כך בין השאר נבנית משפחתיות. ולגבי התמונה, למרות הזלזול שהיא משדרת והאסוסיאציות שהיא מעבירה על חגיגות שהתקלקלו כל חגיגה היא חגיגה גם בלי עוגה.

התמודדות הורים עם חשיפת ילדים לאלימות

במוחם של הורים בעולם המודרני עולות מחשבות על סכנות מסוגים שונים המצפות לילדיהם, החל מהימצאות בארוע טרור וכלה בהתעללות פיסית ונפשית בבתי ספר. 

ברמה הפחות מודעת נמצא עולם שלם של השפעות שאינן מטיבות עם נפשם של ילדים צעירים ולכל אחד רשימה משלו. יש מי שרגיש יותר למידע על השואה ומי שחווה אפילו את סיפור יציאת מצרים כחשיפה לאלימות.

הספרות הקלאסית כמו אגדות האחים גרים חשפה ילדים לאלימות אך ללא המחשות ובשליטת ההורים, היום המדיה אינה בשליטת ההורים משום שהטלויזיה מציגה אלימות ומרגילה ילדים אליה.

קל לתת עצות, מי שיכול לעקוב אחר שפת הגוף של ילדים בזמן צפייה בטלויזיה או בתכניות מחשב יכול להבין את עצמת ההשפעה של המדיה עליהם.

המעוניינים בהדרכה בנושא יכולים לכתוב אלי באימייל

smadar.nevo@gmail.com