ילדים בגיל בית ספר יסודי החוזרים
הביתה מתוסכלים, מעוצבנים ומרובי חויות שרובן שליליות מתקשים לארגן את עצמם במובן
המחשבתי ומעדיפים לרוב לשכוח או לטשטש את החויה.
אנו כהורים מבינים זאת אך נוטים להגיב
מתוך כמה אפשרויות:
מעדיפים לדעת יותר ממה שהילדים נוטים לספר, רוצים
לשכנע את הילדים להבין את חוסר הפרופורציות שהם נוטים להם. רוצים לכוון את הילדים
להבין את החוזק הייחודי להם שאינו מושפע מהסביבה,
מובן שסוג האינטראקציה בין ההורה לילד יכול לכוון את ההורה לבחור איך
מתאים יותר לפעול, מבין סוגי התגובות אני מציעה להאט את המהירות יחסית. את האמונה
שאם נדע מה קרה נוכל להועיל. אני מציעה לכל הורה לבדוק מה אינו מוכן לעשות למען
ילדו ולבדוק אם זה אזור שילדו מעונין בו במיוחד.
