מסרים חיוביים של הורים לילדיהם כפילוסופיית חיים וחיזוק ההתפתחות

גדלתי בתקופה שבה רוב ההורים האמינו שתפקידם להדגיש בפני ילדיהם את החלקים בקיומם שאינם מושלמים. גידלתי את בנותיי בתקופה שבה החלה להתחלף אותה גישה ועברה לחשיבה על שונות הילד והאפשרות לתת לו להיות במרכז. כאשר שהיתי עם משפחתי בארה"ב התרשמתי מהגאוה שההורים משדרים לילדיהם במי ומה שהם, הילדים והתחלתי לשבח את בנותיי באופנים שונים ומתוך כונה אמיתית. זה היה נוהג חדש בתרבות המשפחתית שלנו והוא היטיב עם כולנו.

למרות שהוריי העבירו לי הערכה רבה ביחס ליכולותיי עדיין נשארה בי ההרגשה שלו אעשה יותר ואעמיק יותר במה שאני עושה, יהיה לי יותר טוב. למרות שאני יודעת שאני טובה מאוד בתחומי אני לא גאה דיי, וחבל כי זה מה שדרוש לי במיוחד, הגאוה במעשיי. כאם אני גאה מאוד במעשיי אך לא במובן שמתייחס לבנותיי כתוצאה של דברים שעשיתי, משום שהורות אינו עולם שניתן לשים בו קו בין הכוח שילדים נולדו איתו לכוחות שהורים העבירו אליהם בדרכים שונות.

הבנות שלי השגיות באופן שמתאים לעולם שבו אנו חיים, לכך לא אני הועלתי במיוחד, זה חלקו של בן זוגי, אביהן, שתחום עיסוקו והתרבות שבה גדל העבירו להן את הצורך בהשגים, אני חושבת שהוא כמעט לא דיבר איתן על יחסו להשגים. חלקי שלי היה ועודנו במיוחד בהפניית תשומת לב לרגשותיהן, בילדותן הייתי עסוקה בחשיבה על תנאים אידאליים לפיתוח הרגשה טובה במוסדות החינוך והסביבה שבה גדלו לפני שעברנו בין מקומות. נתתי לגיטימיות להרגשה שלהן במצבים רבים עד כדי התעלמות משאלות אם החויה של אחרים התאימה כי רציתי לאפשר להן הבנה של מי הן במקור, בלי לחפש מהו חלק האישיות שנולדו איתו ומהן ההשפעות, לתת להן לבטא עצמן גם מבחינת הרצונות בתחומי הבית וגם מבחינת היכולות שביטוי באמנות כשהן נמשכו אליה אפשרה.