כהורים
כולנו יודעים שילדינו מושפעים ממצבי הרוח שלנו. לרוב לא מדובר רק במצבי רוח קיצונים אלא גם בסגנון ההתנהגות והפניות לסביבה. במצבים כגון: רמת הלחץ שרבים נמצאים בהם כשהם
עובדים מהבית בזמן שילדיהם צריכים תשומת לב, (בין אם כהמשך לעבודה מחוץ לבית ובין
אם בבית בלבד.) מתחים מסיבות אחרות, רצון להתרכז לבד בעניין כלשהו, עייפות נפשית
ופיסית, אנו קולטים תסכול מילדינו
ותמהים למה הם לא יכולים להיות עם עצמם לזמן מה. מתברר שהמשימה קשה להם ככל שאנחנו
ההורים זקוקים במיוחד לשקט. חלק מהעניין הוא צורך של ילדים כמו מבוגרים לדעת ש"הכול בסדר", כלומר שמצב הרוח לא קשור במשהו שעשו בלי שידעו. בתחום זה היכולת של המבוגר לעצור ולהסביר את מצבו יכולה להרגיע את הסביבה ואת עצמו גם יחד.
יכולות של ילדים
להיות עם עצמם הן שילוב של גיל, נטייה אישיותית, סגנון התקשורת בבית, דוגמאות של
אחים גדולים. הן יכולות להיות גם תוצאה של אימון ואמון. ילד שיודע שההורה יתפנה
אליו כי כך הבטיח ילמד ביתר קלות לאסוף את עצמו, במיוחד אם נעשתה לשם כך הכנה
בשלבים.
זה לא פשוט כמו שזה
כתוב וזה אפשרי.
