משאלות כמוסות של אמהות

 הפסל החי שצרפתי לפוסט זה הוא ביטוי למצבים שאמהות מגיעות אליהם אך לא מרשות לעצמן לתת דרור למחשבות הקשורות לכך, זה לא חסר היגיון לרצות להקפיא מצבים מסיבות שונות ומורכבות, בין אם מדובר במצבים מוצלחים שאנו רוצות שיימשכו ובין אם מדובר בהקפאת מצב מביך או בחוסר יכולת לדעת כיצד נכון להגיב, במצבים כאלו כבר הצעתי בעבר לנסות לומר משהו שמאפשר להרויח זמן ומתאים מעל גיל עשר, כגון: "אני צריכה לחשוב על זה, תוכל להזכיר לי בערב"  " זו החלטה שאשמח להתייעץ עליה עם אבא ואוכל להגיב רק אחרי שאדבר איתו",

ובכל זאת יש מצבים שאי אפשר לדחות את התשובה ואז עדיף להסביר שהתשובה הפעם (בין אם היא חיובית או שלילית) היא חד פעמית וכדאי לא להתייחס אליה כעניין סגור. זו דרך למנוע ויכוח מתיש כשאומרים לא ולגרום להבנה שלא מדובר בשטח כבוש או משוחרר כשאומרים כן. יהיה צורך לדבר עליה   

סמכות הורית בגיל ההתבגרות

" סמכות הורים"הוא אחד הנושאים שחוזרים ועולים בהדרכת הורים הנושא חשוב במיוחד בגיל ההתבגרות, בתקופתנו מתחיל לעתים גיל ההתבגרות בגיל עשר ולא ארבע עשרה כמקובל בעבר. מספר השנים שבהם נדרשת ומתרחשת התבגרות הולך ומתרחב ובעית הסמכות נדרשת עקב ריבוי הגירויים.

 חשוב לזכור כי הפרעות התנהגות, אלימות ודימוי עצמי נמוך שגורם לעתים להתנהגויות חריגות אינן רק תוצאה של סגנון החינוך, פעמים רבות יש משפיעים מרכיבים שונים כגון: אישיות הילדים, מיקומם בסדר הלידה במשפחה, תקופה קשה חברתית או לימודית, קשיי קשב וריכוז, על יכולת המתבגר להכיל סמכות, נושא שכשלעצמו קשה להערכה  ויחד עם זאת ראוי שיהיה מרכזי בהחלטת ההורים כיצד לנהוג.

מובן שהמצב המועדף עבור ילדים ובני נוער הוא הורה שיכול לשנות את הדרישות שלו תוך כדי התחשבות במצב של הילד בזמן נתון.

אם ההורים מגדירים לעצמם רצף של דרישות מעצמם ומהילדים המתורגמים לכללים ברורים ביכולתם לשנות רצף זה במצבי משבר מתמשך ביתר קלות בהשואה להורים שלא חשבו מראש על גישתם לחינוך. שינויים כאלו דורשים דיון במשפחה בתקופה פנויה ממתחים ולחצים בנושא הסמכות. ילדים שמבינים שכל אחד מבני המשפחה זקוק לתנאים שונים, לדרישות אחרות מההורים ולעזרה אחרת יוכלו להבין שסמכות הורית היא רצף ולא רק רשות ואיסור. 

מיתוסים והשפעתם על יחסי משפחה

המושג מיתוס פרושו רעיון או הדגמתו על ידי סיפור שיש לו השפעה מוסרית הכוללת הצעה לעקרונות חיים. לרוב מיתוסים מתאימים לחברה מסוימת אך בעידן הגלובליזציה יש מעברים של השפעות בין חברות שונות.

הספרות המקצועית בתחום יחסי משפחה מיחסת למיתוסים במשפחות רבות כוח משפיע שעובר בין דורות מבלי שהדורות האחרונים יהיו מודעים לכך.

דוגמאות למיתוסים משפחתיים:

כסף והשכלה פרושם ביטחון, ביטחון כלכלי יכול לתת יציבות במערכת יחסים זוגית, ביטחון כלכלי יכול להיות מושג רק כאשר אדם הוא שכיר, הורים צריכים לעשות הכול בשביל ילדיהם ללא קשר לגילם או ליכולתם של ההורים, בשלבי ההתהוות של משפחה צעירה היחסים בין הכלה לבין החמות אינם צפויים להיות קלים או חיוביים, נשים צריכות להיות עצמאיות מבחינה כלכלית ולשאת יותר מגברים בעול גידול הילדים, לימודים "חסרי תכלית", כלומר לימודים שלא ברור איזה מקצוע יירכש בעזרתם מעידים על העדר חשיבה עתידית של מי שבוחר בהם.

מיתוסים כגון: "כסף והשכלה פרושם ביטחון", "ביטחון כלכלי נותן יציבות במערכת יחסים זוגית", ישפיעו על העיסוק ועל סדר העדיפויות הכלכלי של אחד מבני הזוג, אם בן הזוג האחר חונך לפי מיתוס שונה ביחס להתנהלות כספית צפוי מתח קבוע בנושא כל עוד לא היגיעו בני הזוג ליצור עסקה שמתאימה לשניהם.

בני נוער בשנות ה2000 מושפעים ממיתוסים במשפחתם מחד אך מאידך מנסים להבין את שורש הרעיון שהם מזהים. הורים המתקשים להודות שהכוונתם מושפעת ממיתוסים מייצרים לא פעם מתחים על רקע זה.

כאשר יש שיחה גלויה על ההתגלגלות של מיתוס במשפחה, יש אפשרות שלמרות המבוכה וערעור זמני של הסמכות שדבר זה עלול לגרום להורים, יתפתחו דיאלוגים והבנות שיתרמו לכולם מעבר להשפעת המיתוס.

תגובה לתגובה של מירב מיכאלי או יתרונות וחסרונות של השתייכות למסגרת חינוכית עבור בני נוער המתקשים בכך

מירב מיכאלי הסבירה בגיליון הארץ שפורסם ב26.10.17 בתגובה לביקורת על דבריה שהוצאו מהקשרם תחת הכותרת "לא באתי לפרק" את הדברים הבאים:
"זאת המציאות. אלה הנתונים שהביאו אותי להגיד, שלמרבה הצער, בניגוד למה שכולנו רוצות ורוצים כל כך להאמין בו, המשפחה היא יותר מדי פעמים לא המקום הכי בטוח ומגונן, אלא להיפך — המקום הכי פחות בטוח לילדות וילדים."

להערכתי הורים שקוראים בלוג זה מתעניינים לעומק בצד הפיסי והרגשי של חיי ילדיהם ולכן אמירה זו אינה נחוצה להם.
הדברים הובאו כדי להסב את תשומת הלב להעדר "הגנה" רגשית על ילדים בגיל ההתבגרות מתוך דאגה לעתידם, לעתים במקום לסייע להם למצוא את תנאי החיים המתאימים להם בהווה, נוטים הורים לשמור על התנאים הטובים ביותר שמאפשרים לילדם להיות חלק ממסגרת.
כוונתי בעיקר לילדים שאינם מרגישים נוח במסגרות לימודיות רגילות בין אם מתוך חריגות חברתית ובין אם מתוך קשיים ללמוד או "להראות". להרגיש שרואים אותם ומבחינים בייחודם.

דרך החשיבה של הורים רבים קשורה בביטחון שהם חשים כל עוד ילדם נמצא תחת עין צופייה, אלא שספק אם יש עין צופיה בכל המסגרות. כשאני פוגשת הורים שהעזו לאפשר לילדם ללמוד מהבית בשנות ההתבגרות משום שהתקשו להתמודד עם העולם החברתי של בתי הספר אני מרגישה תערובת של הערכה רבה וחשש קל.
אני שואלת את עצמי:
" איך אינם חוששים ממה שיקרה לו כשהוא לבדו שעות רבות בבית"?
או " איך יוכל בהמשך דרכו להיות חלק ממסגרת"?

אין הורים רבים כאלו ולכן אני כנראה מכירה רק תוצאות טובות

מירב מיכאלי אמנם דיברה על התנאים בבית ואני מדברת על תנאים מחוץ לבית אלא שהמסר של ההורים בבית ביחס לעולם שבחוץ הוא בתחום הבית

האם ניתן להרחיק פלפונים מאינטראקציות משפחתיות?

אסטרטגיות להורים לבני נוער בחופשה

חופשת הקיץ החלה היום וכל הורה לנער/ה בגילים שבין 12-18 מודע לסכנות שעלולות לקרות לבנו או לבתו. עודף הזמן והרצון לחוות דברים חדשים, מאתגרים ומעניינים אינו שייך לקבוצת בני נוער מוגדרת. הוא חלק מחייהם של רבים.
מי שלא שייך לארגוני נוער, נעדר תחביב שמעסיק אותו או מנותק מתחבורה ציבורית חשוף מעט יותר ביחס לאלו שכן שייכים.
אין תשובה אחת או שתיים לטיפול בקושי. אני נוטה לחשוב שהבחירה של ההורים לבני נוער נמצאת בין שני כיוונים שונים לחלוטין:
אמון מוחלט, ללא מעקב או חשש משדר ביטחון ומרגיע את ילדינו ברמות שהם עצמם אינם מודעים לו. לעתים כדי לספק תנאים נוחים לאמון כזה אפשרו מסיבות בביתכם או ארוח מתמשך, שנו את סדר היום שלכם, אם תתחילו לעבוד מוקדם יחסית ותסיימו מוקדם יחסית יהיו פחות שעות "ריקות ממעש" או "ריקות מחברה" לבני נוער שמתעוררים מאוחר.

הכיוון האחר: מעקב אחר מעשים, הוצאות כספיות, מצבים של שינה ללא הפסקה, חברים חדשים שבחברתם יש ביטוי להעדר גבולות, העדרות בלילות עד שעות הבוקר המוקדמות. קשה להודות שאין לנו אמון בילדינו ולכן נקודת המבט שמניחה שכל אחד יכול לטעות היא שפויה ומסייעת,
ככל שהמעקב אינו גלוי הוא יעיל יחסית.
צורך של בני נוער בפרטיות יכול להראות כמו הסתרת הגרוע מכל, הניחו לציפיות שלכם מהשפעת החינוך הטוב שנתתם ותהיו נוכחים.
כל אדם וכל בני הנוער חשופים לרצון להתנסות, להשפעות שליליות ומכוונות.
שקלו לאפשר התנסות אתכם או בחברתכם כדי שה"טעימה הראשונה" תהיה מוגנת.

ובעיקר שחררו למרות כל הכתוב כאן

טיפים להתנהלות הורית בימי חופשה

רוב בני הנוער יצאו בימים אלו לחופשה לשמחתם הגדולה, ההורים לא ממש מרוצים מהמצב

הקושי של ההורים קשור בנטייה לחשוב שתפקידם של הורים להיות מעורבים ככל שיותר בחיי ילדיהם. מי שמעדיף לשמור על עמדה זו יכול להעזר ברעיונות כגון: עזרו להם למצוא עבודה, הם רוצים ולא יודעים איך, שלמו באופן סמלי עבור מטלות בבית כך תשחררו את עצמכם מהעומס הרגיל ותהיו פנויים לבלות עמם.

תנשמו עמוק, הניחו לקולות הטלויזיה בבית, נסו לחפש תכניות טלויזיה שיהיה בהן עניין לכולכם, כך גם צפייה איתם תזמן אינטראקציה או שיחה כשאוכלים יחד.

נסו לתאם מראש הסעות דרושות ביזמתכם במקום לכבות שרפות,

הגדירו תקציב לתקופת החופשה, זה משחרר ממתח הדדי ומלמד כיצד להתנהל עם כסף במצבים אחרים.

רוב ההצעות טובות ויעילות אלא שבתחילת החופשה מעטים בני הנוער שרוצים לתכנן חופשה מראש. מצב זה דורש מההורים להבין שאין ביכולתם להשפיע על ילדיהם כפי שהם מעדיפים להשפיע. במקום לחוש מתוסכלים עברו למצב צפייה ומעקב.

כיצד לעקוב אחר נגישות של נוער לסמים-הדרכת הורים

הצילומים מציגים את פניה של אישה לפני ואחרי התמכרות לסמים.
המצב שבו הורים מודעים לשימוש של ילדיהם בסמים אינו נפוץ בדרך כלל עד לשלבים קריטיים. עצה אחת כיצד אפשר לעצור ילדים בשלבים קודמים להתמכרות היא מעקב אחר השימוש שלהם בכסף. תקשורת בין הורים יכולה לסייע משום שמעט מהחברים בחבורה יציבה נמנעים לעתים ממפגשים כשעישון נעשה מרכז המפגשים, הימנעות קשה לחקירה אך מסמנת הרבה, לא רק צריכת סמים.
במבט אחר על גישה לסמים-אמנם קנאביס רפואי אינו ממכר, אך גישה לסבים ואנשים חולים הנעזרים בקנאביס יש לבני נוער וטעימה דרך סבים יכולה בהחלט להיות דרך להתחיל שלבי התמכרות, מתוך הנעימות שבחויה. יחד עם זאת היא יכולה להכיר להם את התחום כמצב פחות נחשק מהיחס המוכר לכך. על כך הורים יכולים לדעת ולבחור כיצד לעקוב.

יחסים זוגיים של ההורים כחלק מהדרכת הורים

ממדריכי הורים יכולים לסייע למשפחה מעבר לעזרה לילד/ה המופנים. לא פעם עולים במפגשים כאלו נושאי המתח בין בני הזוג הנוגעים לילדים, הבנתם היא הזדמנות הפותחת תהליך חדש בין ההורים. מצבים כגון אלו מתרחשים בין השאר כאשר הרקע לקשיי התפקוד של ילדים הם נושאים שאינם מדוברים כגון: חוסר אמון בין בני הזוג, מחלוקות ביחס לחלוקת תחומי האחריות בין ההורים לילדים, (תפקידים בבית, עזרה בשיעורי בית, אחריות על אחים צעירים ועוד.) קונפליקטים בין בני זוג על סגנון ההורות והכללים החלים על הילדים.

הגדרת השייכות והמובדלות אל משפחות המוצא. 

חוסן משפחתי והדרכת הורים-כיצד להתגבר על הפחד מחשיפה ומדוע

משפחות הן תחום חדש יחסית בעולם הטיפול, לכן המושגים שחוזרים ועולים בהקשר של עבודה עם משפחות כגון "הדרכת הורים", " "טיפול זוגי", "טיפול משפחתי", "ייעוץ זוגי" ועוד, עוסקים כולם ביכולת של המשפחה כתא וכפרטים להרגיש "חשופים" לגורמים מקצועיים לזמן קצר, זאת משום שכאשר יש אמון בבעל התפקיד החשיפה אינה חשובה. זוגות שמגדירים יחד עם מנחה משפחה את מטרות העבודה המשותפת יכולים להגביל את גבולות ההתערבות ולשמור על תאום בינהם ביחס לנושאים שיבחרו להחשף אליהם.

אין ביכולתם להתמודד עם לחצים פנימיים הקשורים במערכות היחסים בינהם או עם קושי של אחד מהם.

התחומים הקשורים בהבנת העולם המשפחתי הולכים ומתרחבים אך למרות ההבנה המתגברת כי לא ניתן להפריד בין מצבו האישי של הפרט לדינמיקה המשפחתית מתקשים אנשים רבים לקבל עזרה בחיי המשפחה, התרבות של חלק מהמשפחות מתייחסת לחוסן המשפחתי כתוצאה של שמירת פרטיות. אזור מוגן וסגור בפני העולם החיצון. למרבה הצער השפעתה של שמירה כזו ביחס לחברה או למשפחה המורחבת לא יכולה להיות צפויה מראש. יש זוגות שהיא מועילה להם ואחרים שמעכבת את התפתחותם כזוג ומשפחה. אין הדברים דומים כאשר מדובר בגורם מקצועי שחלק מהזהות שלו כוללת שמירת מידע ופרטיות של המידע שמגיע אליו.

לכן עבורי המושג הדרכת הורים נושא קונוטציה חיובית ומתאים יותר לסגנון עבודה שבו מידת ההתערבות תלויה בבני המשפחה. לא תמיד דרוש ליווי משפחתי עקב קשיים, לעתים שאלות וספקות שהורים עסוקים בהם יכולים לקבל מענה על ידי מעקב ארוך טווח שמתבצע בתחומי הקיום הטבעיים של הילד ולא בהכרח בחדר הטיפולים.

שקרים והסתרות בין מבוגרים לילדים במשפחה-הדרכת הורים

דפוס של הסתרות בתוך המשפחה יכול להיות מסר מבלבל עבור ילדים ובני נוער. זהו דפוס שמוביל לחוסר הבחנה בין שקר לבין הסתרה. גם כאשר ההסתרה נובעת מצורך הגיוני לשמור על פרטיות ומאפשרות שהמידע לא יועיל לילד אלא יעורר מתחים מיותרים מוטב להפנות תשומת לב להעברת מידע דרך סיפור (בגיל הרך) או הסבר על צורך בפרטיות לפני שמוצאים פיתרון קל כמו לספר שהיינו אצל חברים.

כשאנו אומרים לילד "זה ענייני האישי" או "איני יכולה לשתף אותך בעניין" האינטונציה ושפת הגוף משפיעים לא פחות מהמילים. קשה לנו לחשוב כהורים לילדים בגילאים בין שלוש לעשר על מצב הפוך שבו נשמע תשובה דומה מילדינו. הבעיה היא שילדים מאמצים את הדפוס לרוב לקראת גיל ההתבגרות או במהלכו והורים מאשימים אותם בטעות בשקר.

ילדים שנוטים לשקר עושים זאת מחשש ומפחד מתגובת הסובבים. חלקם חושבים שהאמת אינה בהכרח ערך כה חשוב, ואם המבוגרים המשמעותיים אינם אומרים אמת, גם לי יש לגיטימציה לשקר. אחרים מאמינים שאם מודאגת תוסיף מתח לחוויה החשובה והחדשה שלהם. 

הדרכת הורים לגבי העדר משמעות, ניתוק מהסביבה ומעשים מסוכנים אצל בני נוער

תחושות ניכור של בני נוער כלפי סביבתם אינן דבר נדיר. הורים המכירים את נפלאות הגיל וקשיי המתבגרים מבינים את יתרונם של מצבים שבהם בני נוער מוצאים לעצמם ענין וייעוד התורמים לסביבה,

החשש המרכזי ממצבי ניתוק אצל בני נוער קשור בקבוצת נטיות כגון: צורך בריגושים והעדר הבנה מה הם הגבולות הנכונים, נטייה של בני הגיל לדיכאון של גיל ההתבגרות, צורך למצוא פתרונות מהירים למצוקות ומקרי התאבדויות הקשורים לתופעות הגיל.

יש אנשים המתפנים לגידול ילדים כשהם מכינים בעקיפין את גיל ההתבגרות יחד עם הילדים לדוגמה: חיבור לעניין כמו תנועות נוער, חוגי סיור או יכולות אמנותיות בגיל שקודם לגיל שתיים עשרה יכול לחסוך שנות תסכול חשובות. הורים שאינם יכולים לאפשר לילדיהם חוויות אלו מסיבות כלכליות מעודדים ללא כונה את ילדיהם לתמוך בכלכלת המשפחה או למצוא דרכים לעבוד ולהרויח כסף בזמנם הפנוי. למרות שהנטייה הרווחת של זמננו היא להמעיט בחשיבותה של עבודה בגיל ההתבגרות יש לזכור כי זו לרוב תעסוקה חיובית הנותנת משמעות.

למרבה הצער עדיין חסרה מודעות בבתי ספר תיכוניים לקשר בין קשיים במסגרת בית הספר לזהות אישית. מורים ומחנכים מתמודדים עם קשיים גדולים בתפקוד היום יומי של המערכת. בבתי ספר שיש בהם מגמות אמנות נחסכים חלק מתסכולי ההתבגרות. ככל שאדם מגיע לבטא את עצמו כך עולים סיכוייו להיות מחובר ומשמעותי לעצמו ולסביבתו

מתוך דברים שכתבה מלאני קליין ב"כתבים נבחרים" על גיל ההתבגרות

1.       בגיל ההתבגרות יכולתה של האם לאהוב עומדת במבחן. הילדים נוטים להפנות עורף להורים ולחפש אובייקטים אחרים באופן שעלול להכאיב להורים. רגשות אמהיים חזקים  ויכולת הזדהות חזקה עם ילדה יאפשרו לאם לשמר את אהבתה ולעזור ולתמוך במתבגר.

2.       כשהילדים מתבגרים, משתחררים מהקשרים הישנים ובונים חיים חדשים, אהבתה של האם תמצא דרכים אחרות. התפקיד שלה בחייהם אינו גדול אבל היא מרגישה שהיא מעניקה להם בטחון ע"י כך שאהבתה תהיה מוכנה עבורם במקרה ותידרש. האם מזדהה בצורה מלאה עם אמה. 

דברים אלו מציגים את האפשרות שגיל ההתבגרות הוא תהליך ככל תהליך. אמהות אמנם אינן יודעות איך יסתיים המצב שבו ילדיהם מתרחקים ומתנהלים באופן שאינו מקובל עליהן אך אהבתן גוברת על כל מכשול ומאפשרת להן לתמוך למרות שהילד המתבגר נוטה לפעול בניגוד לרצונן.

הדברים נכתבו בתקופה שהתנסויות מסוכנות ובלתי הפיכות לא היו נגישות לבני נוער. הצורך של הורים לדעת מה עושים ילדיהם בשעות הלילה כשאינם בבית נובע ברובו הגדול מהכרות עם השפעות מזיקות ונגישות למתבגר. הצורך לדעת אינו מבטל את כוחה של האהבה. לעתים מתחלפת האהבה בדאגה, בלי שנבחין בכך אנו מעבירים לבני נוער חוסר ביטחון ביכולת השיפוט וההבחנה שלהם וביכולתם לשמור על עצמם. יחס זה עלול להחליש בני נוער, לכן ההבחנה בין דאגה שמרכזה בנו כהורים לבין אהבה יש לה חשיבות רבה.

חינוך לאומץ וליכולת לא להיות תמיד שייך ומשתייך למען אמת פנימית-הדרכת הורים

כולנו חשופים ללחצים חברתיים, ילדים ובני נוער מתקשים להבחין בין הצורך שלהם בשייכות לבין הפחד מחריגות. בסיפור "בגדי המלך החדשים" רק ילד קטן אומר את האמת כנראה מתוך תמימות או חוסר מודעות ויתכן שעדיין לא למד את הכללים החברתיים, במציאות שלנו ילדים לומדים כללים חברתיים מהר יותר מיכולתם להבין את השפעתם עליהם.

הבעיות שמתעוררות עקב רגישות זו הן: מתחים פנימיים שילדים נמצאים בהם כשאינם מודעים לרקע ומתקשים עקב כך להבחין בין אמת לשקר ברמה החברתית, ילדים ובני נוער חשופים להשפעתם של כוחות חברתיים חזקים מהם. בגילאי בית הספר היסודי יכולים מקצת מאנשי החינוך להבחין בכך.

בגיל הנעורים ההסתרה היא חלק מהתופעה. בני נוער מגיעים לידי מעשים המסכנים אותם גופנית ונפשית כדי להשתייך, חוקים חברתיים חזקים מחוקים כמו איסור שתיית אלכוהול ושימוש בסמים. אין מי "שיאמר את האמת ויצעק "המלך ערום" כי מי שיצעק נמצא בסכנת הדרה והרחקה, הוא נעשה מסוכן ולכן גם יתקשה להעזר במבוגר.

הכוונת ילדים ובני נוער להשתייך לכוחות חיוביים יכולה לסייע חלקית. כוחות חיוביים יכולים להיות תנועות נוער, חוגי סיירות, עיסוק באמנות, ספורט אתגרי. ככל שבני נוער חווים ביטוי עצמי דרך חוויות במסגרות המוזכרות למעלה כך עולה יכולתם לעמוד בלחצים משום שהביטחון העצמי שלהם אינו קשור בהצלחה חברתית בלבד.

לא כל בני הנוער מוצאים לעצמם מקום במסגרות כאלו, בשבילם הדרך להכוונה היא ללמוד להתבונן בשינויים שהם עוברים ולפתח איתם הרגלי שיח שאינם "חינוכיים" כדי שירגישו נוח לשתף.

כוחם של זכרונות משותפים באיחוד משפחה מורחבת-פן בהדרכת הורים

מאחורי כל עץ המצולם כאן יש זכרונות: מתי נטענו אותו? ולמה בחרנו בו? מה משתלב יחד? מה לא?  ומי נטע......

העץ שעליו עומדת נ. הוא הותיק ביותר בשכונה, בערך בן שבעים ועליו רבו ועוד ירבו הסיפורים

מניעים לפנייה לייעוץ משפחתי או להדרכת הורים

משפ    משפחות שפונות להנחיה משפחתית או לליווי הורי מרגישה שיש מתח קיצוני בין בני המשפחה, דברים לא מסתדרים למרות כוונות טובות ועצות של חברות שעברו תקופות קשות, הפחד מהתפרקות המשפחה הוא לעתים המניע לפנייה ליעוץ ולככן תפקידו של איש המקצוע: מטפל זוגי, יועץ או מנחה משפחה הוא להזיז את בני המשפחה מתפקידים שלקחו על עצמם. תפקידים שבהם נוח ובטוח, לעתים אלו תפקידים שהיו נחוצים בשלב קודם של החיים המשפחתיים ונעשו פחות רלוונטיים.

ההבדלים שאינם מובנים בין הסתרה לבין שקר-הורים כמודל לא מובהק

דפוס של הסתרות בתוך המשפחה יכול להיות מסר מבלבל עבור בני נוער. זהו דפוס שמוביל לחוסר הבנה מתי שקר הוא שמירה על פרטיות ומתי בעיה ערכית ותקשורתית.

הורים יכולים לא פעם להעדיף לשקר, כלומר להמציא ארוע שלא היה במקום לומר לילדם "זה ענייני האישי" או "איני יכולה לשתף אותך בעניין". ילדים מאמצים את הדפוס לרוב לקראת גיל ההתבגרות או במהלכו והורים מאשימים אותם בטעות בשקר.

ילדים שנוטים לשקר עושים זאת כמובן מחשש ופחד מתגובת הסובבים ומחוסר בטחון אך גם מתוך תחושה שהאמת אינה בהכרח ערך כה חשוב, ואם המבוגרים המשמעותיים אינם אומרים אמת, גם לי יש לגיטימציה לשקר. 

חיזור בין בני זוג והדרכת הורים

רוב מעשינו כבני אדם, בני זוג או הורים הם מודל לילדינו, לו היינו יודעים שאני ב"מבחן" שאינו מכוון היינו פועלים אחרת, בין אם לטוב או לרע.
הצפרדעים בתמונה אינן בחיים זו אילוסטרציה אבל גם לגביהן בחר המאייר שהגבר יהיה זה שמניח את ידו על האישה.
איך החלטתי מי הגבר ומי האישה? לפי הסטריוטיפים שלי. הגבר צפוי להיות גדול או גבוה יותר.
אז הנה לפנינו סדרת סטריוטיפים מחיי בני האדם שהולכים ונעשים פחות רלונטים ועדיין נוכחים בחינוך: הגבר/ הזכר צפוי להיות המחזר, הגבוה, האקטיבי. חבל להעביר את כל זה לילדינו.

עישון בגיל צעיר-נושא להדרכת הורים

לי הם נראים צעירים מדי והחיוך על פניה של הילדה, הנערה שלא מעשנת יכול להתפרש כתגובה על הנועזות או הבנה שזו רק נועזות ולעישון אין דבר עם המצב הרגשי.
המיקום משדר הסתתרות, אם זה כך הם לפחות מבינים עד כמה זה לא מתאים לגילם ולמצבם. הורים לא יכולים לדעת על עישון בגיל כזה כל עוד אינו אינטנסיבי שכן ריח שלרוב נודף ממעשנים אופייני למעשנים באופן רצוף.
הדרכת הורים במצב כזה יכולה לעזור להפריד בין נועזות לשמה למעשה עצמו, לפעמים ניתן להפנות את הנועזות או הצורך לחצות גבולות לערוצים חיוביים.

ומה פירוש מתחתנים עם האדם ה"לא נכון"

מי שכתב את הפסקה שהבאתי בבלוג הקודם התכוון לפי הבנתי שאנו חשים כי זהו ה"אדם הלא נכון" משום שאינו עונה לאוסף הציפיות שהבאנו מהבית. הציפיות שראינו בסרטים וקראנו בספרים. בין אם היו אלו סרטים וספרים שהסתיימו בטוב ובין אם עסקו בפרדות,
לספרות השפעה על עמדותינו מבלי שנבחין בכך ואחת השאלות החשובות בהדרכה הורית היא האם אנחנו רואים את האדם שמולנו?
בן הזוג? הבת המרדנית? הילד הטוב? זה שדואג לאחרים ולא לעצמו? הילד המסתגר בעצמו?

כיצד נראה אותם בעודנו עסוקים בעצמנו או בדעות שלנו עליו?