אחד הנושאים שחוזרים ועולים ישירות ובעקיפין בהדרכת הורים הוא " סמכות
הורים. הנושא בולט במיוחד בגיל ההתבגרות,
בתקופתנו מתחיל לעתים גיל ההתבגרות בגיל עשר ולא ארבע עשרה כמקובל בעבר. הטווח
הולך ומתרחב ובעיית הסמכות נדרשת עקב ריבוי הגירויים.
כמה הגדרות מקובלות לכותרת זו: "היכולת להנחיל כללים ונורמות עבור
הילדים", "היכולת למנוע מילדים לעשות מעשים שעלולים לפגוע בהם". ובמבט
חיובי-" הורה כדמות מכוננת שהמפגש איתה משפיעה לטובה על הילד"
כמו נושאים רבים אחרים גם כאן המחשבה על טווח התנהגויות
ושונות במידת הסמכות מקלה על הבנת התופעה.חשוב לזכור כי הפרעות התנהגות, אלימות ודימוי עצמי נמוך שגורם לעתים להתנהגויות חריגות אינן רק תוצאה של סגנון החינוך, פעמים רבות יש למרכיבים שונים כגון: אישיות הילדים, מיקומם בסדר הלידה במשפחה, תקופה קשה חברתית או לימודית, קשיי קשב וריכוז, השפעה על יכולתו של הילד להכיל סמכות, נושא שכשלעצמו קשה להערכה ויחד עם זאת ראוי שיהיה מרכזי בהחלטת ההורים כיצד לנהוג.
מובן שהמצב המועדף עבור ילדים ובני נוער
הוא הורה שיכול לשנות את הדרישות שלו תוך כדי התחשבות במצב של הילד בזמן נתון.
אם ההורים מגדירים לעצמם רצף של דרישות מעצמם
ומהילדים מתוך גישה חינוכית ברורה ביכולתם
לשנות רצף זה במצבי משבר מתמשך ביתר קלות בהשואה להורים שלא חשבו מראש על גישתם
לחינוך. שינויים כאלו דורשים דיון במשפחה בתקופה פנויה ממתחים ולחצים בנושא
הסמכות. ילדים שמבינים שכל אחד מבני המשפחה זקוק לתנאים שונים, לדרישות אחרות
מההורים ולעזרה אחרת יוכלו להבין שסמכות הורית היא רצף ולא רק רשות ואיסור.
אלו תנאים אידאליים ולא בכל המשפחות דרושה שיחה כדי לקדם
בספרות מקובל להבחין בין ארבעה סגנונות הורות,
שבאים לידי ביטוי במאפייני הסמכות שהם מפעילים כלפי המתבגרים - סגנון הורות סמכותי
,(authoritative) סגנון הורות שתלטני
,(authoritarian) סגנון הורות מתירני
(permissive) וסגנון הורות דוחה
ומזניח (rejecting-neglecting):
כל אחד מסגנונות אלו אינו מתוך בחירה אלא
בעקבות העברה בינדורית של הורה לדור הבא. או בעקבות נתונים כלכליים ורגשיים שגם הם
לא תמיד עקב בחירה.
הכרות של הורה עם ילדותו שלו תקל עליו להבין
מדוע לעתים עניינים מסוימים אינם ניתנים לשינוי בעמדותיו, זאת למרות שמנגד נמצאת
הדילמה אם לא הגיע הזמן לשנות חלק מהכללים.
