המטפל בגישה נרטיבית מקבל את סיפורו של
המטופל כפי שהוא ומנסה להיות שותף או עורך שותף. המטפל נמצא כצופה משתתף. האדם בטיפול כזה אינו הבעיה, יש אדם ויש בעיה. כלומר יש הפרדה בין האדם
לבעיה ויש כוונה לייצר נראטיב משותף לבעיה.
בטיפול זוגי אם אחד מבני הזוג אומר
"אני תלותי" המטפל יאמר "יש בעיה של תלות" ויכוון את שני בני
הזוג להתייחס אליה, הפרדת הבעיה וניסוחה באופן שאינו משויך לאחד מבני הזוג היא
הדרך ליצור קואליציה של בני הזוג מול הבעיה. ההתמודדות המשותפת של בני הזוג מול
הבעיה יכולה לשחרר את בני הזוג מהמאבק בינהם ולהפנותם למאבק משותף בבעיה. בני הזוג
ייצרו כך מכנה משותף נרטיבי, לאחר שיבינו שיש בחירות בתוך הצגת המציאות ואין פתרון
צודק.
מטפל/ת שאומר/ת לבני הזוג "שניכם
סובלים" מעבה את הנרטיב המשותף ועוזר להם לדבר ולהרחיק את הבעיה.
במסגרת תפיסה זו ההקשבה הנרטיבית מובילה
להבנה שהחיים הם מראה בלתי פוסקת. אדם מסופק הוא לרוב אדם שלקח אחריות ולכן הצליח
למצוא משמעות.
